הבלוג של saritrotman

סיפורו של פרויקט אמנות חברתי אופטימי

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה... +עוד

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה כפיתית. על סמך המפגשים ושאלון מפורט שחיברתי, ציירתי לכל אחת מהן ציור: חזון ויזואלי ואישי לשנת 2020. 3 שנים, 11 ציורים, 11 נשים אמיצות שיצאו איתי לדרך. בלוג זה נולד כדי לשתף אתכם במסע מיוחד ואינטימי, סיפורו של פרויקט 2020:

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2015

“מבלי להסתכל לי בעיניים היא מתחילה לספר על אבא שבנוסף להיותו אלים, נהג להטריד אותה ועל אמא עם הפרעות אכילה קשות ותמימות מוחלטת שלא הצליחה לשמור עליה מפניו.” פרויקט 2020, המשתתפת העשירית.

16/02/2016

נעמי
ביום שישי נסעתי לעיר בשרון להיפגש עם נעמי, בחורה יפה בת 22 עם עיניים מדהימות וחיוך כובש.

נעמי סובלת מבולמיה כבר 5 שנים.
כמה ימים לפני היא שולחת לי הודעה, מבקשת לתת את מקומה בפרויקט לחברה טובה שלה, אנורקסית כבר 13 שנה.

משהו מבפנים אומר לי שאסור לי לוותר על התהליך עם נעמי.
כשנפגשנו הבנתי כמה חזקה היא האינטואיציה.

נעמי היא בחורה דתייה שלא מאמינה באלוהים.
כשהיא מספרת לי את הסיפור שלה אני יכולה להבין גם למה.
היא בת בכורה למשפחה חרדית, משפחה למופת. הכול מבחוץ נראה בסדר: ילדים מחונכים, אבא מורה, אמא עקרת בית.
רק שבבית של נעמי שום דבר לא בסדר.

מבלי להסתכל לי בעיניים היא מתחילה לספר על אבא שבנוסף להיותו אלים נהג להטריד אותה
ועל אמא עם הפרעות אכילה קשות ותמימות מוחלטת שלא הצליחה לשמור עליה מפניו.

היא מספרת על תקופות בהן ברחה אל האוכל והשמינה מאוד ועל היחס הקשה והמשפיל שספגה בבית בעקבות ההשמנה.
למרות הבורות המוחלטת בנושא שקיימת בחברה החרדית,
מחליטה נעמי לפני כשנה וחצי להתחיל לטפל בעצמה במרכז “אגם”, מרכז יום להפרעות אכילה,
שם לראשונה היא מספרת לפסיכולוגית שמלווה אותה על הנסיבות המזעזעות שהובילו אותה למצב בו היא נמצאת.

בתעצומות נפש ובעידודה של הפסיכולוגית היא יוצאת לפני כשנה מהבית ועוברת לגור לבד, אחרי שביטלה שלושה נסיונות לשידוכים.

נעמי בחורה חזקה וחכמה, היא בוחרת לא להתעמת כרגע עם אביה ולהמשיך בחייה.
היא מודעת ליכולות שלה ומאוד רוצה להסתכל קדימה ולמצות את הפוטנציאל שקיים בה, למרות הכל.
היא עובדת בשתי עבודות, לומדת לתואר באוניברסיטה הפתוחה ומטפלת בעצמה במקביל ואני שואלת את עצמי איך היא מסוגלת לעשות את כל זה לבד? בלי תמיכה, בלי משפחה, בלי אלוהים.
בחורה ראויה להערצה עם כוח עצום ואישיות מדהימה.

אנחנו מדברות על הבולמיה.
אני מספרת לה על “השנים האבודות”, כך אני קוראת לכל העשור השלישי בחיי,
העשור בו הייתי צריכה להנות מהחיים.
על ההפרעה הנוראית והאפלה הזו שלקחה ממני כל כך הרבה שנים וחוויות שלא יחזרו, על ההחלמה האיטית והקשה והחיים המלאים והיפים של אחרי.

למחרת, בתגובה לשאלון ששלחתי, אני מקבלת ממנה את המייל הבא ושוב מבינה למה בחרתי לצאת למסע הזה.

הי שרית, שבוע טוב:)
בזמן הקרוב ממש, אתיישב על השאלון… ממש בא לי כבר לענות עליו.
את לא מבינה,
כל השבת הדהדת לי בראש – כשאמרת “אל תחכי לגיל 30 בשביל להפטר מהמחלה הנוראית הזו !!! אל תסתכלי אחורה על השנים שהפסדת …”
וגם -ש”אני לא אשלים עם זה , שאני לא אלמד לחיות לצד זה,  אלא בלי זה, כי אפשר… “
אני מרגישה פתאום רצון להשקיע בשביל לצאת מזה – כשאני רואה אותך ואיך טוב לך זה מדהים!!! רוצה גם.”
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 22.6.2014)

הציור של נעמי:
2020-Logus-1000

Logus | טכניקה מעורבת על קנבס, 100X100 ס”מ

לפני יומיים הגיעה אלי נעמי לראות את הציור שלה,
משתפת אתכם, ברשותה כמובן, במייל ששלחה אלי אתמול.
פייר, התרגשתי… גם בקריאה שנייה ושלישית.

“שרית היקרה,

אומרים שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו ואני חושבת שכל מה שמבוגר צריך זה מבוגר אחר שיוכיח שאפשר!
לא ידעתי מה אני אכתוב. הרבה מכתבים כבר כתבתי בחיי… ולא רציתי שהמכתב הזה יהיה עוד אחד מתוך מאה או אלף.
רציתי – שהוא יהיה מיוחד. מיוחד כמו הדבר הזה שאת עושה. מיוחד – כמו לבוא ולומר … אני ניצחתי במלחמה, גם אתן יכולות לנצח.

אז חשבתי פשוט לצרף לך קטע מהיומן שלי. (כן, אני עדיין כותבת יומן :), קטע שנכתב לפני שבועיים ואני חושבת שהוא מספר את הכול.

“…. אוף, שוב היה לי שבוע צמצומים ובולמוסים… אני בחיים לא אבריא…. אנשים בעולם הזה פשוט מאכזבים… לא משפחה, לא מטפלים, לא חברים…אין בשביל מה להתאמץ.
אולי אני פשוט אוותר?

יומן יקר שלי, רק לך אני מעזה לבכות. כולם רואים רק את החיוך הרחב שעל פני. אף אחד לא יכול לצפות ממני לכלום! אף אחד במקומי לא היה שורד דקה!
נכון??? יומני היקר, נכון ? תגיד לי לוותר בבקשה… תגיד לי לוותר !!!

לא ! יומנוש.
אני מדברת שטויות … זה נכון שאף אחד לא יוכל להאשים אותי אם אני אפסיד במלחמה.
אבל יש מישהי אחת ששרית מהפרויקט הכירה לי אותה. אתה זוכר?
מישהי אחת שרק לה אני חייבת ורק אותה אני פוחדת לאכזב.
מישהי שאם אני לא אעזור לה, איש לא יעזור…

כן יומן יקר. קוראים לה נעמי והיא בת 30.
נעמי בת ה-30 שתסתכל אחורה… ויש לי שתי בחירות.
לדאוג שהיא תמשיך לכתוב לך שהיא רוצה לוותר, או לדאוג שהיא תסתכל אחורה עלי, נעמי בת ה-22,
תסתכל עלי חזק חזק בתוך העיניים ותגיד לי – תודה נעמי, תודה שלא ויתרת.״

זהו שרית, זה הדבר המיוחד שרציתי להראות לך,
רציתי להראות לך שנכון שהפרויקט שלך עדיין לא גרם לי להבריא לחלוטין ושעל אף השיפור, עוד ארוכה הדרך,
אבל הפרויקט שלך הוא זה שגרם לי להבין שאני מנסה ואני נלחמת רק בשביל עצמי.
שהניסיונות החוזרים והנשנים, הקרבות הבלתי נגמרים והאופטימיות הכול כך הזויה, שלעיתים נראית כל כך רחוקה ובלתי אפשרית, הם אך ורק בשבילי.
בשביל נעמי בת ה-22 שרוצה עתיד טוב יותר.

או במילים אחרות – בשביל נעמי שרוצה את ה-2020.
אז שרית, את מבינה? נתת לי משהו שאי אפשר לדבר את ערכו במילים.
נתת לי דבר באמת יקר… נתת לי פשוט את עצמי.
שלך, אוהבת ומעריכה,
נעמי.”
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 29.8.2014)

לסיפור מאחורי הפרויקט לדף אמן בפייסבוק | לאתר האישי | להזמנת הרצאה

עוד מהבלוג של saritrotman

תצוגה מקדימה

דניאל, 38, סובלת מהפרעות אכילה 30 שנה

אתחיל ואומר כי דניאל היא היחידה מתוך כל משתתפות הפרויקט שהיא גם חברה ותיקה שלי. בשנים האחרונות לא היינו בקשר, אבל יש בינינו אהבה אמיתית, חברות. הכרנו באחד ממשרדי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רות, בת 29, אנורקסית 14 שנים.

לפני מספר חודשים ביקשה ממני נעמי לתת את מקומה האחרון בפרויקט לחברתה הטובה רות. ההחלטה בסופו של דבר הייתה להוסיף ציור נוסף, 11 במספר, לפרויקט 2020. רות היא אישה דתייה בת 29 שסובלת מאנורקסיה שבאה והולכת מגיל 15. בשונה מכל...

תצוגה מקדימה

תמר בראונר ז"ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.

"היי שרית, מתנצלת שעדיין לא שוחחתי איתך מאז אתמול, אבל אין ספק שהמפגש עמך סיפק לי חתיכת טלטלה רגשית במובן החיובי ואני עדיין יושבת וחושבת מאז אתמול על כל מה שהיה שם. רציתי לספר לך שהיום אחרי הרבה זמן קמתי עם חיוך ועם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה