הבלוג של saritrotman

סיפורו של פרויקט אמנות חברתי אופטימי

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה... +עוד

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה כפיתית. על סמך המפגשים ושאלון מפורט שחיברתי, ציירתי לכל אחת מהן ציור: חזון ויזואלי ואישי לשנת 2020. 3 שנים, 11 ציורים, 11 נשים אמיצות שיצאו איתי לדרך. בלוג זה נולד כדי לשתף אתכם במסע מיוחד ואינטימי, סיפורו של פרויקט 2020:

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2015

“בחורה שפגשה במחלקה אמרה לה שהיא מקנאה בה מאחר והיא ניראת ממש כמו גוויה, בנקודה זו הבינה את המשמעות האמיתית של מצבה: היא הזדעזעה מהמילים הקשות ומצד שני קיבלה זאת כמחמאה.” פרויקט 2020, המשתתפת השביעית.

20/01/2016

03
לפני 4 חודשים פנתה אלי רעות, דרך הודעה בפייסבוק, בבקשה להשתתף בפרויקט 2020.

היום בבוקר נפגשנו.
בבית קטן נקי ומסודר בהרצליה היא מתגוררת עם אמה.
בחורה יפה ורזה עם עיניים כחולות ותווי פנים עדינים וחיוורים, אינטלגנטית ורהוטה.
הדבר הראשון שמאוד בלט לי לעין הוא שבבית אין כלום על הקירות. לא תמונה, לא צילום משפחתי. קירות נקיים ולבנים.
“איפה נשב? בסלון או בחדר שלי?” שואלת רעות ואני משיבה “איפה שבא לך, העיקר שתרגישי בנוח”.
אנחנו מתישבות בסלון ואני פותחת את המצלמה.
רעות היא הבחורה הראשונה בפרויקט שלא פוחדת או מתביישת להיחשף, למרות שהיא עדיין בתהליך ארוך וממושך של החלמה היא מודעת לבעיית המודעות ומוכנה להיות שם בחזית במידה שתידרש ולדבר על הדברים ללא פחד.

מודה, אני קצת מעריצה אותה על כך.
לי אישית לקח 8 שנים והמון תעצומות נפש לשחרר את העבר שלי החוצה- הבושה היא הסימפטום האחרון שנישאר לי מאותה תקופה אפלה בחיי ואיתה אני מתמודדת רק עכשיו.

בתור נערה סבלה רעות מעודף משקל, בזמנו היא לא הרגישה בעיה עם זה, תמיד אהבה את מקצועות הבמה, שרה והופיעה בכל הזדמנות וחיה חיים יחסית נורמטיבים.
בצבא קיבלה תפקידים נחשבים, יצאה לקצונה וחתמה קבע.
ואז זה התחיל.

קצין שהיה ממונה עליה החל להעיר לה על איך שהיא נראית והיא, יחד עם מספר בנות בבסיס, התחילה בדיאטה.
היא הפסיקה להגיע לחדר אוכל והיתה מביאה לבסיס רק את האוכל של אמה שכל כך אהבה, עד שגם אותו הפסיקה להביא. היא היתה צמה במשך ימים, מגיעה לסופ”ש הביתה ואוכלת רק ארוחה מצומצמת אחת ביום ורק שהיא מכינה.
תוך מספר חודשים היא ירדה למשקל של 35 קילו, כשהרגישה שהיא מאבדת שליטה הגיעה לקב”ן ומשם- למחלקה להפרעות אכילה בתל השומר.
בתל השומר פגשה בפעם הראשונה באמת במחלה שלה.
בחורה שפגשה במחלקה אמרה לה שהיא מקנאה בה מאחר והיא ניראת ממש כמו גוויה, בנקודה זו הבינה את המשמעות האמיתית של מצבה: היא הזדעזעה מהמילים הקשות ומצד שני, קיבלה זאת כמחמאה.

האשפוז אכן העלה אותה במשקל, אבל לא ממש טיפל בסימפטום: היא שוחררה אך מהר מאוד שוב הדרדר מצבה. במשקל של 33 קילו היא החליטה שלאישפוז היא לא חוזרת ובאותה נשימה לקחה החלטה שהיא הולכת לצאת מהדבר הזה.

לפני כשנה יצרה רעות קשר עם פסיכיאטרית ודיאטנית שעליהן קיבלה המלצות מחברה מתקופת האשפוז ומאז הן מלוות אותה, לאט לאט, החוצה.
הגורם השלישי והמשמעותי ביותר עבורה שעוזר לה השנה במאבק הקשה הזה הוא החבר שלה, בחור מקסים ותומך שמצליח להכיל ולהבין, לצעוד איתה את הצעדים הקטנים האלו ולגרום לה להאמין בעצמה.
אבל גם לו, היא מספרת, לפעמים קשה ומתסכל.

קשה לראות מהצד מישהו שאתה כל כך אוהב שמתמודד עם מחלה כל כך מורכבת ולא ממש יכול לעזור לו. קשה לראות צעדים קטנים מקרוב.
רעות החלה להעלות במשקל אך עדיין נאבקת. היא מתחילה ללמוד שנה הבאה ומרגישה שהיא בכיוון הנכון
ואני מרגישה שאני בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון עבורה.

———————————————————————————————–

לפני שנה בדיוק בחופשת הפסח, נפטרה בגיל 31 מדום לב תמר בראונר, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.
לפני שנה בדיוק עמדתי מול השאלה האם אני ממשיכה את הפרויקט או מפסיקה עוד לפני שהתחלתי.
ההחלטה להמשיך את הפרויקט היתה לא קלה, אך בדיעבד ההחלטה הנכונה.
תודה לכם מקדמים יקרים על שאפשרתם לפרויקט הזה להיות, על התגובות החמות, על כך שאתם כאן איתי בתהליך המורכב הזה – כבר שנה.
בלעדכם באמת שלא הייתי כאן.
שיהיה חג שמח
שרית
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 22.3.2013)

הציור של רעות:
2020-Till-the-top-1000מלמטה עד למעלה | טכניקה מעורבת על קנבס, 100X100 ס”מ

לפני כשבוע עזבה רעות לראשונה בחייה את בית אמה ועברה לגור עם החבר שלה,
מחר היא מתחילה את שנתה הראשונה באוניברסיטה,
אתמול היא הגיעה אלי לפגוש את הציור שלה. בדיוק בזמן.
חורגת ממנהגי ומשתפת אתכם, ברשותה כמובן, במייל המשמח והמרגש שקיבלתי ממנה הבוקר:

“היי שרית,
אני כותבת לך מייל זה לאות הערכה וכמילות תודה לתחושת הזיכוך שנוצרה בי בעקבות פגישתי המסכמת עמך ועובדת קבלת הציור המוגמר.
אין בי דיי מילים בכדי לתאר עד כמה פגישותינו היוו עבורי נקודת אור בכל התהליך אותו אני עוברת, עצם קבלת הציור וההתעמתות עימו ועם אלה אותם הוא מייצג הבהירו לי באופן מובהק כי אני נמצאת בדרך הנכונה להחלמה, בדרך לחיים מלאי משמעות ובעיקר העניקו לי כוחות להמשך המאבק רצוף הקשיים הזה (שכעת נדמים כקטנים ושוליים עבורי) במסע החיים.
עבורי, הינך אישה המעניקה השראה בלתי נידלת וחוזקות, לי ובוודאי לרבים אחרים איתם דרכך הצטלבה באופן זה או אחר.
הפרוייקט הזה העניק לי את התקווה כי יש עתיד וכי העתיד רצוף ברגעי אושר והצלחות. ממך ומהפרוייקט המבורך הזה למדתי כי אל לנו להיתלות בקשיים ובתהומות בדרכנו, אלא להאחז בכלל הכוחות העצומים שקיימים בנו בתור יישות שורדת ולוחמת היות וקיימות בנו עוצמות רבות ומופלאות לאין שיעור! 

היום בתום סיכום התקופה בה יצא לנו להכיר אני מאמינה בכל ליבי שפרוייקט זה מעבר להיותו מבורך וחשוב, יש בו חשיבות אדירה לאופן בו הוא יוצר עבורנו הנלחמים ראייה בהירה, צלולה ובריאה לעבר עתידנו שכעת נדמה כורוד מכפי שנדמה לי טרם כניסתי לפרוייקט זה.
על מנת שלא אאריך במילים ועל מנת לסכם חוויה מיוחדת זו ברצוני להוסיף מילה אחת, שתתרגם את תחושות ליבי לכדי מציאות-
תודה! לך, על היותך מובילה פרוייקט מבורך שכזה, על היותך מנהיגה ופורצת דרך, אך בעיקר על היותך את! תודה.”
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 12.10.2013)

לסיפור מאחורי הפרויקט   | לעמוד הפרויקט   |  לדף אמן בפייסבוק
לפוסטים קודמים בסידרה  | לאתר האישי

עוד מהבלוג של saritrotman

תצוגה מקדימה

דניאל, 38, סובלת מהפרעות אכילה 30 שנה

אתחיל ואומר כי דניאל היא היחידה מתוך כל משתתפות הפרויקט שהיא גם חברה ותיקה שלי. בשנים האחרונות לא היינו בקשר, אבל יש בינינו אהבה אמיתית, חברות. הכרנו באחד ממשרדי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רות, בת 29, אנורקסית 14 שנים.

לפני מספר חודשים ביקשה ממני נעמי לתת את מקומה האחרון בפרויקט לחברתה הטובה רות. ההחלטה בסופו של דבר הייתה להוסיף ציור נוסף, 11 במספר, לפרויקט 2020. רות היא אישה דתייה בת 29 שסובלת מאנורקסיה שבאה והולכת מגיל 15. בשונה מכל...

תצוגה מקדימה

תמר בראונר ז"ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.

"היי שרית, מתנצלת שעדיין לא שוחחתי איתך מאז אתמול, אבל אין ספק שהמפגש עמך סיפק לי חתיכת טלטלה רגשית במובן החיובי ואני עדיין יושבת וחושבת מאז אתמול על כל מה שהיה שם. רציתי לספר לך שהיום אחרי הרבה זמן קמתי עם חיוך ועם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה