הבלוג של saritrotman

סיפורו של פרויקט אמנות חברתי אופטימי

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה... +עוד

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה כפיתית. על סמך המפגשים ושאלון מפורט שחיברתי, ציירתי לכל אחת מהן ציור: חזון ויזואלי ואישי לשנת 2020. 3 שנים, 11 ציורים, 11 נשים אמיצות שיצאו איתי לדרך. בלוג זה נולד כדי לשתף אתכם במסע מיוחד ואינטימי, סיפורו של פרויקט 2020:

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2015

“בתור ילדה קטנה היא עברה טראומה קשה והשתמשה באוכל כמקום מפלט, השומן הגן עליה.” פרויקט 2020, המשתתפת השישית.

12/01/2016

01
חיפשתי זמן רב משתתפת הסובלת מאכילה כפייתית שתסכים לקחת חלק בפרויקט.

אלה היא הראשונה שהסכימה.
היום בבוקר נסעתי לפגוש אותה.
כבר בדלת הכניסה לביתה בחולון הופתעתי מהשלט:”כאן גרים בכיף אלה ויואב”.
את הדלת פתח לי יואב, בחור נעים הסובל מעודף משקל. “אלה מתקלחת, היא מיד יוצאת…וגם אני” התנצל בנימוס והזמין אותי להכנס.
אחרי מספר דקות היא מציצה אלי מהמסדרון, פניה מאירות ויפות והיא מחייכת,”הקדמת..”.

אני מחכה בסלון ומסתכלת מסביבי, ארון ספרים ובו ספרי הדרכה ומודעות עצמית, תמונות של זוג מאוהב, גיטרה ורודה.
יואב סיים להתארגן ויצא מהבית. ואז היא יצאה אלי, אישה יפה וגדולה, עם חיוך גדול. מוארת.
“שמחה מאוד שהגעת” היא אומרת ומתיישבת לידי על הספה.

הפרעות האכילה שלה התחילו בגיל צעיר מאוד, סביב כיתה א’.

בתור ילדה קטנה היא עברה טראומה קשה והשתמשה באוכל כמקום מפלט. השומן הגן עליה.
בבית היו מחביאים את הממתקים, ברגע שהייתה לבד היתה נכנסת להתקפות של חיפושים ובולמוסים, מחפשת ומוצאת את האוכל האסור, אוכלת ואוכלת.
גם כשהייתה כבר שבעה היא המשיכה לאכול.
בבית לא ממש התייחסו למצבה והיא לא הפסיקה להשמין, היא ניסתה להילחם בעצמה אבל תמיד זה נגמר בתבוסה.

עד השנה.

לפני כ-8 חודשים היא הבינה שהיא צריכה עזרה.
האסימון נפל לה כשמצאה את עצמה רבה עם בן זוגה על השוקולד האחרון שאכל. היא דרשה ממנו לצאת באמצע הלילה לקנות לה אחד נוסף ונכנסה להיסטריה.
אחרי אותה מריבה היא הסתכלה על עצמה מהצד והבינה סופית שהיא צריכה עזרה, האוכל מנהל לה את החיים והיא ממש לא רוצה להמשיך לחיות ככה.

מחיפוש בגוגל הגיעה אל קבוצת אכלנים כפייתיים אנונימיים ואל שיטת 12 הצעדים.
לפגישה הראשונה היא הלכה סקפטית.
במעגל ישבו אנשים מכל שכבות האוכלוסיה, פועלים פשוטים ומנהלים בכירים, נשים וגברים, צעירים מאוד ומבוגרים, חולי בולמיה, אנורקסיה ואכלנים כפייתיים.
בהתחלה היא רק הקשיבה. פתאום הבינה שהיא לא לבד.
“איך לא שמעתי על זה עד אז? כמה שנים בזבזתי מחיי?” היא אומרת אבל מודה לאלוהים שהביא אותה בסופו של דבר לשם.

אלה ירדה עד היום 15 קילו, יש לה עוד 35 קילו לרדת, היא בחורה חזקה ונחושה להתחיל דף חדש בחייה.
כל ערב היא מתחייבת על התפריט אותו היא מתכוונת לאכול למחרת. כל ערב היא גם מדברת עם המדריכה שלה מהקבוצה, אישה שכבר שנים מגיעה למפגשים וכבר מספיק חזקה בשביל לתמוך באנשים חדשים.
היא מזמינה אותי להגיע איתה לכזה מפגש ולהסתכל מהצד ואני מסכימה.
מוזר. בתקופה בה הייתי חולה מעולם לא שקלתי ללכת לקבוצת תמיכה, הבושה הייתה גדולה מדי עבורי. אני מקשיבה לה  ונזכרת בתקופה החשוכה ההיא שבה האוכל ניהל לי את החיים. אלה משמשת לי מראה לחיי השפויים היום, כמה מקום פינתה לי ההחלמה מהמחלה הזו. איזו הקלה ושחרור לדעת שאני כבר לא שם.
אני מסתכלת עליה ורואה אשה נחושה ואופטימית ומרגישה שהיא כבר החליטה שמספיק ודי. מאוד מעריכה אותה על הנחישות והצעדים שהיא עושה עבור עצמה.
אלה בעיצומו של מאבק קשה ואינטנסיבי בהפרעה שלה, אני מרגישה שהיא כבר על דרך המלך ומאוד שמחה שהזדמן לי להיות חלק מהדרך שלה.

(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 7.9.2012)

הציור של אלה:
2020-Super-Spring-1000

Super Spring | טכניקה מעורבת על קנבס, 100X100 ס”מ

3 חודשים לקחו לי לסיים את הציור של אלה.
לא היינו בקשר באותה התקופה,
יום אחרי שסיימתי אותו קיבלתי ממנה במפתיע הודעה.
מוזר, חשבתי לעצמי, כאילו היא הרגישה את הציור שלה.
יום שישי היא הגיעה אלי לראות אותו.
עוד בטלפון לפני המפגש הכנתי אותה לכך שהציור שלה קצת שונה ממה שדימיינה,
מאחר ואת השאלון שאותו מילאה ועליו אני מבססת את הציור לקחתי למקום אחר מיתר הציורים עד כה.
כשהפכתי את הקאנבס והיא ראתה את אותו בפעם הראשונה היא החלה לדמוע מהתרגשות.
במשך חצי שעה היא עמדה נפעמת, לא מפסיקה להודות לי, מרוגשת מאוד.
שמחתי שהלכתי עם האינסטינקטים שלי.

אלה ממשיכה להלחם בהפרעה שלה, בנחישות ובאומץ.
עכשיו ובעזרתכם מקדמים יקרים,
יש לה גם מראה אופטימית לעתיד שתתן לה השראה ושתחזק אותה בדרך לשם.

(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 7.1.2013)

לסיפור מאחורי הפרויקט   | לעמוד הפרויקט   |  לדף אמן בפייסבוק
לפוסטים קודמים בסדרה  | לאתר האישי

עוד מהבלוג של saritrotman

תצוגה מקדימה

דניאל, 38, סובלת מהפרעות אכילה 30 שנה

אתחיל ואומר כי דניאל היא היחידה מתוך כל משתתפות הפרויקט שהיא גם חברה ותיקה שלי. בשנים האחרונות לא היינו בקשר, אבל יש בינינו אהבה אמיתית, חברות. הכרנו באחד ממשרדי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רות, בת 29, אנורקסית 14 שנים.

לפני מספר חודשים ביקשה ממני נעמי לתת את מקומה האחרון בפרויקט לחברתה הטובה רות. ההחלטה בסופו של דבר הייתה להוסיף ציור נוסף, 11 במספר, לפרויקט 2020. רות היא אישה דתייה בת 29 שסובלת מאנורקסיה שבאה והולכת מגיל 15. בשונה מכל...

תצוגה מקדימה

תמר בראונר ז"ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.

"היי שרית, מתנצלת שעדיין לא שוחחתי איתך מאז אתמול, אבל אין ספק שהמפגש עמך סיפק לי חתיכת טלטלה רגשית במובן החיובי ואני עדיין יושבת וחושבת מאז אתמול על כל מה שהיה שם. רציתי לספר לך שהיום אחרי הרבה זמן קמתי עם חיוך ועם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה