הבלוג של saritrotman

סיפורו של פרויקט אמנות חברתי אופטימי

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה... +עוד

שמי שרית רוטמן, אני אמנית ופרסומאית. ב-2015 סיימתי פרויקט אמנות חברתי שמומן בשיטת מימון המונים ומטרתו לתת תקווה לנשים החולות בהפרעות אכילה ולעורר מודעות לבעיה. במהלך הפרויקט פגשתי נשים החולות באנורקסיה, בולמיה ואכילה כפיתית. על סמך המפגשים ושאלון מפורט שחיברתי, ציירתי לכל אחת מהן ציור: חזון ויזואלי ואישי לשנת 2020. 3 שנים, 11 ציורים, 11 נשים אמיצות שיצאו איתי לדרך. בלוג זה נולד כדי לשתף אתכם במסע מיוחד ואינטימי, סיפורו של פרויקט 2020:

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מנובמבר 2015

“היא איבדה את אמה כשהיתה בת 15 ואת אביה אחרי כמה שנים…למרות שבאה ממשפחה גדולה, היא בודדה בעולם”. פרויקט 2020, המשתתפת השלישית.

14/12/2015

הדר
הפגישה השניה שלי בחיפה נערכה בדירה של הדר.
אשה נאה וכבדת שמיעה, בשנות ה-30 לחייה, 14 שנה בולמית.

בחורה מלומדת שעובדת קשה למחייתה ועוזרת ללקויי שמיעה לתקשר עם העולם.
כשהתקשרתי להדר לפני כשבועיים לתאם את הפגישה היא סיפרה לי שבדיוק היא עוזבת את הדירה בה גרה ב-10 שנים האחרונות.
“את חייבת לראות את הבית לפני שאני עוזבת אותו” אמרה לי בטלפון. “תצלמי לי?” בקשתי והיא הסכימה.
הדירה החדשה של הדר מסודרת ומנימליסטית, מבריקה על גבול הסטרילית ומוארת מאוד. יש אנרגיות טובות.
היא מכינה לי קפה ואנחנו מתיישבות לדבר בסלון. אחת מול השניה.
היא איבדה את אמה כשהיתה בת 15 ואת אביה אחרי כמה שנים, לעולם לא ממש נתנה לעצמה להתאבל.
למרות שבאה ממשפחה גדולה היא בודדה בעולם. אחיה ניתקו עימה קשר.

היא בוכה.
הבדידות עצובה. 

הדר מודעת מאוד למצבה, הספרייה הגדולה שבסלון גדושה בספרים חלקם הגדול קשור לנפש ולמחלתה,
המודעות היא יתרון עצום בדרך למרפא, אבל לצערי לא מספיקה.

לאחרונה ניסתה טיפול חדשני אצל מטפלת אלטרנטיבית בירושלים, זה קצת עזר אבל היא עדיין שם. נילחמת. לבד.
הבית הנקי והמסודר חסר חיים.
אני ניזכרת בדירה בה גרתי לבד בתל אביב, כמה סודות היו לי בדירה הזו, כמה עצב ובדידות חוויתי בה, איך פחדתי להכניס לחיי אנשים, איזה בושה גדולה חשתי במחלתי.

אני מוציאה את תמונות משפחתי ומראה לה, 8 שנים אחרי ואני במקום אחר.
“אפשר לצאת מהמחלה הזו..גם אחרי 14 שנה…את צריכה להאמין לקוות ולפעול…יש חיים שלמים בחוץ שמחכים לך”  אני אומרת לה.

משהו בה נוגע בי עמוק עמוק בפנים.
אני מגישה לה את השאלון והיא קוראת אותו. “את יודעת” היא אומרת “אני כבר השלמתי עם זה שילדים לא יהיו לי.” “גם אני הייתי שם” אני אומרת. “תרשי לעצמך לחלום כשאת משיבה לשאלון … תרשי לעצמך לשחרר קצת את הראש.”

לפני שאני הולכת היא מוציאה את הסלולרי שלה ומראה לי סרט שצילמה עבורי ובו דירתה הישנה. בית קטן, עצוב וחשוך בו בילתה 10 שנים מחייה. 
“שמחה בשבילך שפירגנת לעצמך, הבית החדש עושה תחושה שמשהו טוב הולך להיות כאן” אני אומרת ומסתכלת על הקיר הריק בסלון, עליו אני מדמיינת יתלה בבוא היום הציור האופטימי של הדר.

בדרך חזרה לדירתי המבולגנת והצפופה, לכביסות, לכלים, לציורים ששינו את חיי ולמשפחתי האהובה היא מתקשרת
“שכחת את התמונות …” היא אומרת ואני אומרת לה שתשאיר אותם אצלה, “כשנפגש תחזירי לי.” 

בלב אני חושבת שאולי זה לא מקרה.
אולי התמונות שלי צריכות להיות שם איתה, בדירתה המסודרת הנקייה והמוארת עוד קצת,
עד שהציור שלה יגיע.
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 28.04.2012)

הציור של הדר:

2020-The-first-Meal-1000
הסעודה הראשונה | טכניקה מעורבת על קנבס, 100X100 ס”מ

את הציור של הדר סיימתי לפני כשנה וחצי ומאז אנחנו מנסות לתאם פגישה שמכל מיני סיבות לא יצאה לפועל.
ככל שחלף הזמן עברה בראשי המחשבה שאולי הפגישה הזו כבר לא תהיה בכלל.
לפני כשבוע בשעות הערב היא הגיעה לביתי לפגוש אותו לראשונה.
“הייתי צריכה להיות מוכנה…” היא אמרה לי ” לקח לי קצת זמן..”
כשסובבתי אותו כלפיה וראיתי את תגובתה נזכרתי למה בכלל התחלתי עם הפרויקט הזה.
היא מאוד התרגשה, גם אני.
“הוא הגיע בדיוק בזמן הנכון” אמרה והוסיפה, “אני מתחילה עכשיו דף חלק בהרבה מובנים, וכל מה שיש כאן בציור אני מאחלת לעצמי שיקרה”
“את אחראית על איך יראו החיים שלך מעוד דקה ואילך” אמרתי. ” אני כאן רק לתת השראה”.
לקראת חצות היא הלכה.
הדר בדרך הנכונה. היא החליטה שמגיע לה יותר מהחיים וזו נקודת פתיחה לא רעה בכלל.
אני מאמינה בכוח שלה לשנות ולייצר עבור עצמה חיים מלאים ומאושרים, בדיוק כמו בציור,
בדיוק כמו שהיא רוצה.
(עדכון שנשלח לתומכי פרויקט מימון ההמונים, 30.09.2013)

לסיפור מאחורי הפרויקט   | לעמוד הפרויקט   |  לדף אמן בפייסבוק   | לאתר האישי

 

 

עוד מהבלוג של saritrotman

תצוגה מקדימה

דניאל, 38, סובלת מהפרעות אכילה 30 שנה

אתחיל ואומר כי דניאל היא היחידה מתוך כל משתתפות הפרויקט שהיא גם חברה ותיקה שלי. בשנים האחרונות לא היינו בקשר, אבל יש בינינו אהבה אמיתית, חברות. הכרנו באחד ממשרדי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רות, בת 29, אנורקסית 14 שנים.

לפני מספר חודשים ביקשה ממני נעמי לתת את מקומה האחרון בפרויקט לחברתה הטובה רות. ההחלטה בסופו של דבר הייתה להוסיף ציור נוסף, 11 במספר, לפרויקט 2020. רות היא אישה דתייה בת 29 שסובלת מאנורקסיה שבאה והולכת מגיל 15. בשונה מכל...

תצוגה מקדימה

תמר בראונר ז"ל, המשתתפת הראשונה בפרויקט 2020.

"היי שרית, מתנצלת שעדיין לא שוחחתי איתך מאז אתמול, אבל אין ספק שהמפגש עמך סיפק לי חתיכת טלטלה רגשית במובן החיובי ואני עדיין יושבת וחושבת מאז אתמול על כל מה שהיה שם. רציתי לספר לך שהיום אחרי הרבה זמן קמתי עם חיוך ועם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה