הבלוג של שרית כהן חכם

לאן את רצה

לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש. לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ? הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר... +עוד

לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש. לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ? הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר עם חברה ומאז זה נשאר. הפך לתחביב, הפך לדרך חיים. הריצה מתנהלת במקביל לחיים. היא חלק מהחיים. מלמדת ומשקפת את החיים עצמם. את הרגעים הקשים, את ההצלחות, המלחמות, וויתורים, פציעות, יעדים, מטרות, חברים, ויותר מכל את המשפחה. בלוג שנכתב בזיעה עם שתי רגליים על הקרקע. תפעילו שעון... מתחילים.

עדכונים:

פוסטים: 38

עוקבים: 19

החל מיוני 2011

את הפוסט הזה כתבתי 24 שעות לפני שנשמעה יריית הפתיחה במרתון אמסטרדם. פחדתי לפרסם והוא נשאר מוקלד על גבי דף הוורד מבלי שבוצעה אפילו שמירה. החששות שלי טרם יריית הפתיחה יהיו לא מובנים לרבים ועצם השאלה:”אז בכל זאת למה רצת?” מיותרת כי הנה אני כאן, על אף כל האמונות התפלות, כותבת את הפוסט ותיכף אצא לריצה. אבל אני כבר לא רצה.

28/10/2017

יש לך כנראה חסימה, אולי תצטרכי צנתור

אמר לי רופא המשפחה כשקיבל את תוצאות בדיקת הארגומטריה שעברתי שבועיים לפני המרתון והרים טלפון לאחת המרפאות כדי לקבוע לי תור לקרדיולוג.

סליחה, רגע,  ד”ר… אתה לא חושב שזה קצת מוגזם? אני? מה נשמע הם הצנתור? מה קשור?  אני צריכה להילחץ? אני יכולה לרוץ? מותר לי?   את יכולה לרוץ, את לא צריכה להילחץ הוא אמר וניסה להרגיע, מה שלא ממש הצליח לו באותן דקות, והוסיף “תרוצי. אבל צריך לבדוק”.  אוקי נתראה אחרי המרתון אמרתי ויצאתי משם.  בפנים מחשבות מתרוצצות כמו סוכריות קופצות כלפי חוץ מנסה להיות COOL.

WhatsApp Image 2017-10-28 at 10.42.24

כמה ימים קודם,

הרופאה שביצעה את הבדיקה הארגומטרית המליצה לי לפגוש קרדיולוג.  באותו הרגע שאלתי מה המשמעות לגבי ריצת המרתון הקרובה שכן לסכן את עצמי באופן ממשי זה מיותר.  התשובה שלה הייתה סבלנית והיא הסבירה לי מה משמעות הבדיקה ומה היא רואה והוסיפה: אל תדאגי את יכולה לרוץ. אם היה לי ספק הכי קטן לא היית מקבלת אישור רפואי לרוץ מרתון או תריאטלון או כל שיגעון אחר שאתם אוהבים.  אז, זה בסדר? אני יכולה לרוץ את אמסטרדם 42 קילומטרים בלי לפחד?.  כן, את יכולה. היא אמרה, זה די הרגיע אותי אני מוכרחה לומר.  והאמת רווח לי שלא סבלתי לשווא בכל הקיץ המביך והמעיק שעבר עליי.

אחרי הביקור אצל רופא המשפחה וקביעת התור לקרדיולוג התבצע אצלי באופן אוטומטי חישוב מסלול מחדש.  רציתי לרוץ את המרתון הזה בזמן מסויים. כלומר שניה אחת פחות מזמן מסויים.  במהלך תקופת האימונים פציעה שיש לי ברגל הבהירה לי שהרצון שלי לחוד והיכולת של הרגליים שלי לחוד. כרצה שמודעת לעצמה וליכולות שלה, ידעתי את הזמן שבו אצליח לרוץ את המרתון עוד בשלב האימונים של סביבת ה 30 קילומטרים.  רון האוור, המאמן שלי במועדון הריצה רצי המושבות, האמין בי גם בשלבים בהם רוחי נפלה לתהום העמוקה של אכזבה מהולה בכאב שליווה אותי לאורך ריצות ארוכות.  קילומטרים שלמים של ריצה איטית כדי להצליח את המרחק והזמן.  אני מודה שאילו היה מדובר במרתון בארץ, ככל הנראה שהייתי נאלצת לוותר על התענוג כבר בריצת הקילומטר ה 21 שאותה סיימתי בתחושת תסכול צורבת.

נחיתה באמסטרדם

הגענו לאמסטרדם, 70 רצי המושבות ומלווים.  הימים באמסטרדם היו כיפיים. מלאי אוירת מרתון וריצה.  מזג האוויר היה אדיר! ממש פיצוי על החום במהלך הקיץ הישראלי.  ביקור באקספו, ריצות קצרות לאורך התעלות ברובע יורדן, שיט בתעלות… ובוקר המירוץ הגיע.  יום קודם עוד פתחתי את המחשב וכתבתי פוסט.  עם כל החששות שלי, האמונות התפלות והרצון שלי לסיים בשלום את הריצה החלטתי לא לפרסם כלום.  רק אחרי.

24 שעות לפני,  הפוסט.

לאן את רצה? (לא נגעתי)

ריח מתוק של קופי שופ באויר… מזג אויר קריר, המוני אנשים ברחובות ובעוד פחות מ 48 שעות ארוץ את המרתון השלישי שלי.  מרתון אמסטרדם. לפניו היו טבריה ב 2015 ופריז ב 2016.   מרתון אמסטרדם יהיה עכשיו, אוקטובר 2017 אחרי קיץ חם שיגעון שזר לא יבין למה לצאת לרוץ במקום ליהנות בחדר ממוזג או בבריכה.  אני חושבת על הדרך הארוכה שעשיתי באימונים… ולא מאמינה.  היה לי חם. כל כך חם. היו רגעים חמים שהקושי היה כמעט בלתי נסבל.   הזעתי את עצמי באופן מביך שלא יבייש אפילו שחקן כדורגל מיוזע אחרי 90 דקות על המגרש.   אני מודה שאם היה מדובר במרתון בארץ, הייתי מוותרת כבר בקילומטר ה 21 ופורשת בשיא הכאב. בחיי יצאתי פצועה מהאימונים האלה, או יותר חזקה. תלוי מאיזו נקודת מבט מסתכלים על זה…  יש רגעים שאני ממש לא מבינה את עצמי. הרגעים שהתלוננתי (בחן) שהיה לי קשה.  במיוחד כשהבנתי שזה לא ממש אפנתי להתלונן.  בכל זאת המשכתי כי במירוץ הר לעמק אמר לי האחרון שבשלשה שלי שזה לא אמור להיות קל. צודק!  אז המשכתי לרוץ.

יש רגעים שאני מתחרטת עליהם.  כאלה שקצת ויתרתי לעצמי,  קצת עברתי להליכה כדי להוריד דופק, קצת עצרתי לנוח.  אבל אז יש מי שמזכיר לי שאני עשיתי דרך ארוכה מאוד בלילות ארוכים, חשוכים, של ריצה לבד.  תפרתי את הלילות של יום שישי עם הבקרים של שבת בשעות רצופות של ריצה.  כאב לי ברגלים. גם כי היה פצוע וגם כי זה כואב לרוץ כל כך הרבה שעות.  אני רצה לאט.  לאט זה יחסי אני יודעת. יש גבול מסוים שלאט זו כבר הגדרה  אבל הלאט הזה  עדיין נחשב ריצה ו 42 קילומטרים הם 42 קילומטרים בכל מקרה.  כשאני חושבת על כל זה ועל הנלווים שהיו לאורך הדרך שלא קשורים באופן ישיר לריצה יש רגעים מסויימים של ניצוצות, שאני חושבת לעצמי, וואלה את שאקלית.  את ענקית. תותחית. לא סתם.

 עם השנים הריצה הפכה לסוג של עוגן.  כשאני יוצאת לאימון סימן שהכל תחת שליטה. זאת אומרת שיש מי שמנהל את העניינים.   כשאני לא יוצאת לאימון יש הרמת גבה וכשרואים שבאמת אני לא יוצאת לאימון מגיעה השאלה אם אני רצה מחר במקום היום?  או “מה אין לך אימון היום?”  או “כמה יש לך לרוץ היום?” 

אני פוחדת. מנסה להדחיק.  רוצה להתחיל, להצליח לסיים.  מקווה שהרגליים שלי יעבדו טוב. שיהיה להן כח לסחוב אותי את כל המרחק הזה או את כל הזמן הזה…

finisher 

הבוקר של המרתון היה כייפי.  נסענו לאצטדיון האולימפי ונכנסנו לשרוולי הזינוק.  עמדנו מתרגשים וראינו את השעון הגדול סופר את הדקות לאחור עד הזינוק.  המסלול של מרתון אמסטרדם עובר בנופים מרהיבים של תעלות, תחנות רוח, קהל שמח וססגוני ורצים מכל העולם.  בחלק הארוך שעובר לאורך התעלה 5.5K לכל כיוון היו משפחות שעמדו בצידי הדרך וחילקו מים לרצים, עודדו אתנו והילדים חילקו לנו כיפים וחיוכים חינם אין כסף.  את אלון פגשתי בקילומטרים 7, 27 ו – 37.  בקילומטר 37 חיכתה לי כוס ZERO קר עם לימון… נשיקה ועידוד לסיום.

בקילומטרים האחרונים שוב נכנסים לעיר, עוברים את הפארק ומתקרבים לאצטדיון.  כיף גדול.  זה תיכף מסתיים.  האמת היא שריצת המרתון בסופו של דבר הייתה הרבה יותר טובה מכל הריצות הארוכות שהיו במהלך האימונים בארץ.  האדרנלין, מזג האויר, הידיעה שאחרי המרתון אני רוצה קצת לנוח, כנראה כל אלה יחד היו לטובתי.   יחד עם זאת, זמן התוצאה, הוא בדיוק מה שחשבתי שיהיה.  אומרים שהזמן לא חשוב, שהוא רק מספר על השעון אבל כל רץ יודע עמוק בתוך חדרי ליבו שלזמן יש משמעות.  ומה אנחנו עושים כאן בכלל אם לא באנו לרצות לשפר.

WhatsApp Image 2017-10-28 at 10.57.08

כבר לא רצה

החלטתי לקחת הפסקה מאימונים. כאלה שרשומים בטבלת אקסל.  מתאים לי לצאת לרוץ ממש ממש קצר. בלי מחוייבות לתכנית או ליעד. המטרה שלי עכשיו היא ליהנות מהריצה ולהגיע למצב של ריצה בלי טיפת כאב.  אני רצה בלי מטרה בלי יעד ועוצרת כשבא לי.  לפחות עד סוף 2017.  ב 2018 אין מרתון. יש חצי מרתון בתכנון. אבל כרגע זה רק בתכנון.  ואיך אלון אומר, אם את כבר רוצה שאני אבוא, אז בבקשה שזה יהיה בחו”ל.

WhatsApp Image 2017-10-28 at 10.42.24 (1)

WhatsApp Image 2017-10-28 at 12.54.38WhatsApp Image 2017-10-28 at 12.54.53WhatsApp Image 2017-10-28 at 12.55.12

 

 

עוד מהבלוג של שרית כהן חכם

תצוגה מקדימה

רוצי, רוצי את יכולה, אמרתי לעצמי. אז עפתי על זה.

החלטתי לבדוק מה זו "ריצה".  פעם, בהיותי אתלטית צעירה, ריצה הייתה עבורי אותה פעילות שהוגדרה "חימום" לפני אימון אתלטיקה קלה.  ריצת חימום של 2-3 ק"מ.  הייתי מפורקת.  לא הבנתי למה אני צריכה לרוץ כל כך הרבה כשבעצם כקופצת לגובה...

תצוגה מקדימה

להיות ספורטיבית ואופנתית

אופנה. אי אפשר בלעדיה.  אנחנו הנשים אוהבות אופנה. חשוב לנו להיראות טוב ואנחנו מרגישות ניפלא כשאנחנו נראות טוב.  לאט לאט תפסו האופנה והטרנדים מקום של כבוד בבגדי הספורט שאנו לובשות לריצה, רכיבה על אופניים, בסטודיו או בחדר...

תצוגה מקדימה

האתגר של אוצ'יגבה

30 ימים רצופים של פעילות גופנית יכולים להישמע כסיוט או כאתגר מרתק.  תלוי איפה בדיוק ממוקמים על סולם מחפשי הריגושים. אחרי שנה ארוכה ועמוסה במירוצים בניהם ...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה