הבלוג של שרית כהן חכם

לאן את רצה

לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש. לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ? הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר... +עוד

לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש. לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ? הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר עם חברה ומאז זה נשאר. הפך לתחביב, הפך לדרך חיים. הריצה מתנהלת במקביל לחיים. היא חלק מהחיים. מלמדת ומשקפת את החיים עצמם. את הרגעים הקשים, את ההצלחות, המלחמות, וויתורים, פציעות, יעדים, מטרות, חברים, ויותר מכל את המשפחה. בלוג שנכתב בזיעה עם שתי רגליים על הקרקע. תפעילו שעון... מתחילים.

עדכונים:

פוסטים: 32

עוקבים: 19

החל מיוני 2011

30 ימים רצופים של ריצה כתבה חברה שלי אסתר (המלכה). אני בתכנית ההכנות למרתון פריז החלטתי לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים. בין אימוני הריצה שלי שילבתי אימוני כוח וחיזוק. את התוצאות של זה ראיתי ביום ה 28. מה צריך כדי לעמוד באתגר? שם המשחק הוא התמדה סבלנות והרבה אמונה.

30/01/2016

30 ימים רצופים של פעילות גופנית יכולים להישמע כסיוט או כאתגר מרתק.  תלוי איפה בדיוק ממוקמים על סולם מחפשי הריגושים.

ochigeva

אחרי שנה ארוכה ועמוסה במירוצים בניהם מרתון ראשון וסובב עמק מקצה 33 , הרגשתי את העומס.  עומס פיזי מצטבר בשל אימונים ארוכים במסלולי שטח בריצות שהתחילו הרבה הרבה לפני זריחת השמש והצורך הזה להיות טוטאלית בהקפדה על תכנית האימונים.  ואיפשהו במהלך הקיץ החלטתי להרשם למרתון פריז 2016.  מנטאלית, זה מחזיק אותי ברף מסויים של אימונים.
אחרי מירוץ סובב עמק התעייפתי. בחיי.  ובכל זאת, יחד עם המועדון נרשמתי לשני מירוצים נוספים, מירוץ אייל ומירוץ העגור.  מירוץ העגור הביא לי כאפה.    אבל כזו כאפה שריסקה לי את כל המעט גאווה שקשורה ביכולת שלי לרוץ שעוד נותרה בי.  2 אפשרויות עמדו בפניי: תתרסקי או תלמדי.  בחרתי באפשרות השניה. תלמדי.

כמו מתנה על מגש

יום אחד ראיתי את הפוסט  של אסתר על אתגר 30 הימים בהם היא החליטה שתרוץ כל יום.  אסתר זכתה להרבה פירגון על האומץ והיו גם מי שהטילו ספק ביכולתה של אסתר לצלוח את האתגר בשלום.  אני?  אני אמרתי לעצמי וואלה איזו מלכה….   יום יום עקבתי אחרי הפוסטים של אסתר.  יום אחד עבר, עוד יום… עוד יום… היום ה 18 ברציפות הגיע… אחריו הגיע היום ה 26 ואז פוסט סיום…

באותו רגע שקראתי את הפוסט הרגשתי כאילו נפלה תובנה עמוקה.  אסתר הגישה לי על מגש את מה שאני צריכה בשביל להתאושש, להתגבר על העייפות ובמיוחד איך למצא את הריגוש הזה שמידיי פעם צריך לחפש אותו כשעוסקים במשהו שמטבע הדברים גם שוחק.  החלטתי גם אני לצאת לאתגר 30 ימי פעילות רצופים.  הצבתי לעצמי אתגר ומאותו רגע, היה ברור שאני אעמוד בו.

בחרתי להתחיל את האתגר ביום שישי 1.1.2016…

האבולוציה של האתגר

שבוע ראשון – שגרה

ההתחלה של האתגר הייתה חסרת ריגושים למען האמת.  למעט המחשבה של “בשביל מה התחייבתי לעצמי לשטות הזו”, לא ממש התרגשתי.  לא ממש התלהבתי והיה לי ברור ש 30 ימים רצופים של ריצה זה לא משהו שאני רוצה וזה בטח לא נכון לי…   החלטתי לבנות את האתגר הזה סביב תכנית האימונים שלי, זו של הריצה שיש בה אימונים בשני, רביעי, שישי ושבת.
כשהגיע התאריך המיוחל 1.1.206, עליתי על הליכון, כן, לפעמים אני עושה שינוי בתכנית, בהתאם למה שאמור להיות לי בשבת.  היום ה 2 באתגר שהיה בשבת כלל ריצת נפח של 24K וזו הפעם הראשונה מאז מירוץ העגור שעברתי את מרחק חצי המרתון…
שבוע ראשון עבר באופן שיגרתי למדיי.

 שבוע שני – סדקים

כל שבוע התחיל ביום שישי.  השבוע השני התחיל בתאריך 8.1.2016… מרתון טבריה.   היום ה 8 בתוך האתגר.  במרתון אני אמורה ללוות חבר שירוץ את המרתון הראשון שלו.  התחזית ניבאה מזג אויר גשום וסוער אבל לא צפתה את זה שאני אהיה חולה.  בהחלטה מושכלת עם המון צער על ההחמצה והאכזבה לא נסעתי לטבריה.  לא ליוויתי חבר ולא הייתי שם כדי לעזור.  נשארתי בבית, עם נורופן צינון, חבילת טישיו פרחונית, טונות של מצפון ולייב טראק של גרמין.

מה עכשיו אני עושה?  הצבתי לעצמי אתגר.  אני במצב שאני בקושי סוחבת את עצמי מצד ימין לצד שמאל, האפצ’י הפך להיות שפת אם.  בלית ברירה, כדי לא להשבית את עצמי זמן רב ממה שצריך, החלטתי על יום מנוחה.  כן, כנראה שזה הרעיון כנשנכסים לאתגר.  יש בל”תמים והחכמה היא לנהוג בחכמה ולא מתוך רגש.  ככה, יומיים… מושבתת לחלוטין.  כבר חשבתי לעזוב את האתגר.  לוותר עליו. אוליי זה לא נכון… זה יחליש אותי?  אבל איך אני אספר לאוכצ’יגבה שוויתרתי בגלל שהייתי חולה.  אז המשכתי.  והבטחתי לעצמי לשים לב ולהיות זהירה.

שבוע שלישי – התאוששות

השבוע השלישי כבר סחב את העייפות של סוף השבוע השני וגם את הסדקים.  לא פשוט.  התחלתי כבר לחשוב בשביל מה לי כל העומס הזה דווקא בחודש שהוא באמצע תכנית האימונים למרתון. בשבת של השבוע השלישי הייתה ריצת נפח של 25K בתוכה משולבת עלייה מאתגרת מאוד לאורך קילומטר.  למאמן שלנו יש חיבה מיוחדת לעליות… ככל שהן ארוכות ומשופעות ככה טוב.  ואם אפשר לשלב בריצת נפח זה ניפלא.  אין ספק שאימוני העליות המשולבים בתכנית האימונים שלנו עושים את שלהם ומוכיחים שקשה באימונים קל בקרב זו אמנם קלישאה אבל נכונה.
את הלימון ממירוץ העגור הפכתי ללימונדה והקפדתי כל הריצה לשמור על קצב מסוים שקבעתי לעצמי ולנסות לא לחרוג ממנו.  והצלחתי.  גדול!  25 קילומטרים שהחזירו את האמונה.  כמה שברירית ועדינה היא האמונה בעצמך.

 

שבוע רביעי – תוצאות

השבוע הרביעי התחיל בריצת נפח שכלל 27 קילומטרים חביבים שזרמו בקלות יחסית תוך כדי שמירה על הקצב לאורך כל הריצה.  אחרי הנפח של השבוע הקודם שכלל 25 קילומטרים המשלבים עלייה מאתגרת הריצה הפעם נראתה מעולה, הרגישה מעולה והייתה סיפתח לשבוע מצויין מבחינת הריצה.  הסדקים נעלמו כליל, האמונה שולטת.

למרות הקור החריג שהיה השבוע לא התחמקתי משום אימון בחוץ, לבושה כמו שצריך יצאתי לרוץ ואפילו את הפתעתי את עצמי בריצת 7 קילומטרים קצבים שהגרמין שלי בקושי זוכר שקיימים.    ביום רביעי, ריצת 12K הייתה ריצה קפואה.   לא הצלחתי להתחמם ורצתי בלי להציץ בשעון.  בסוף הריצה הופתעתי לגלות ששיפרתי את השיא ל 10 קילומטרים.  אחרי שנתיים הצלחתי לחזור למצב שבו אני רצה 10 קילומטרים בפחות משעה.  כמה סבלנות הייתי צריכה.  אסתר המלכה שעוקבת אחרי האתגר שלי אומרת שאין אפס, הגוף מתחזק וכשזה נעשה בצורה נכונה רואים תוצאות.

הגוף התחזק, 10K בפחות משעה.

הגוף התחזק, 10K בפחות משעה.

יומיים אחרונים…

יומיים אחרונים לאתגר.  שישי שבת….  ריצת שבת תהיה הריצה שמעלה לראשונה את הנפחים לעשרת השלישית.  לא פשוט… הנה חזרתי לשעות ארוכות של ריצה רצופה.  ביום שישי בחרתי לרוץ מרחק קצר ממה שהיה רשום בתכנית שלשמחתי הרבה אפשר ליעלי שלי להצטרף אליי לריצה.  רצנו יחד 5 קילומטרים שלמים.  לראשונה יעלי רצה 5 רצופים ב 35 דקות.  כיף אמיתי.

ריצת שבת הגיעה. היום האחרון לאתגר.  איך זה יתחיל ואיך זה ייגמר.  וואלה, זה הסוף של האתגר.  לגמרי הצלחתי לעמוד ב 30 ימים רצופים של פעילות גופנית.  גאה בי.

לסיום סיומת…

לפעמים קורה שקצת מאבדים את החשק.  האמונה הולכת לטייל במקום אחר. המוטיבציה הולכת לישון והמחשבות מתחילות להתעופף.  באותו רגע עומדות מנגד שתי אפשרויות:  האחת ללכת עם ההרגשה ולנוח ואילו השנייה היא לחפש את מה שיחזיר את הריגוש, יעזור לעייפות להתפוגג ולאמונה להתחזק.

אני מכריזה בזאת על האתגר של אסתר כפטנט לענייני הגברת המוטיבציה והחזרת האמונה וקוראת לו האתגר של אוצ’יגבה.  כל אחד מכם, כשירצה יוכל לאתגר את עצמו באתגר של אוכצ’יגבה ולעמיד את עצמו באתגר.

תודה לחברות היקרות שלי שעקבו מקרוב, עודדו ופירגנו ובמקביל כל אחת באתגר הפרטי שלה: אסתר המכונה ‘מלכה’, דלית המכונה ‘דליתה’ ושרון המכונה ‘שר’, אתן בעצמכן אלופות אחת אחת.

 

 

עוד מהבלוג של שרית כהן חכם

תצוגה מקדימה

רוצי, רוצי את יכולה, אמרתי לעצמי. אז עפתי על זה.

החלטתי לבדוק מה זו "ריצה".  פעם, בהיותי אתלטית צעירה, ריצה הייתה עבורי אותה פעילות שהוגדרה "חימום" לפני אימון אתלטיקה קלה.  ריצת חימום של 2-3 ק"מ.  הייתי מפורקת.  לא הבנתי למה אני צריכה לרוץ כל כך הרבה כשבעצם כקופצת לגובה...

תצוגה מקדימה

להיות ספורטיבית ואופנתית

אופנה. אי אפשר בלעדיה.  אנחנו הנשים אוהבות אופנה. חשוב לנו להיראות טוב ואנחנו מרגישות ניפלא כשאנחנו נראות טוב.  לאט לאט תפסו האופנה והטרנדים מקום של כבוד בבגדי הספורט שאנו לובשות לריצה, רכיבה על אופניים, בסטודיו או בחדר...

תצוגה מקדימה

נייקי 2012 (לרוץ עם מיכל)

היום שלפני המירוץ מחר זה היום הגדול.  לפחות בשביל מיכל ובשבילי.  מחר שתינו נראה אם המאמצים שלנו לקראת מירוץ הלילה של נייקי עשו את שלהם.  כלומר, ברור שהם עשו את שלהם, כבר...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה