עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 0

החל מדצמבר 2017

לפני כמעט 50 שנה, נסעו 2 צעירים מאוהבים לאוגנדה, ושם נבטו זרעי המשפחה שלהם. זהו סיפורה של המשפחה שלי

17/07/2018

“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה” אנה קרנינה

האמת שחשבתי על זה ואני בוחרת שלא להסכים עם האמירה הזו, כי גם מה שעושה אותנו מאושרים, משתנה ממשפחה למשפחה.

בערב נטול מניירות או פילטרים למדתי להכיר ולאהוב עוד יותר את בנות משפחה ורטהיימר, כל אחת בתחומה ובדרכה.

אמא לביאה אחת, מכורה לרומנטיקה, שאפשרה לכל חמשת ילדיה לפרוש כנפיים ולעשות בחירות אישיות , בהכלה, קבלה ותמיכה ראויים להערצה.

בנות שבחרו בדרך ייחודית להן גם אם לא תמיד תאמה את המצופה מהן ולעתים אפילו מלווה במרד

וראש משפחה אחד, שמאמין כי על השמחות בחיים צריך לעבוד כי הצרות מגיעות מעצמן.

משפחה אמיתית, עם כל המשתמע.

37388585_1750391991718363_3677489391271411712_o

צילום: גלית סבג

 לחיי משפחות מאושרות ושמחות באשר הן

 37274232_1750386718385557_5149024484862197760_o

צילום: גלית סבג

וזה הסיפור על המשפחה האמיתית שלי

הם היו כל כך צעירים. הוא בן 21 והיא רק בת 20 ובהריון. הם עזבו הכל – בית, משפחה וחברים -ונסעו כי נקראו לדגל, כחלק ממשלחת אנשי חיל האוויר הישראלי שיצאו לסייע בהקמת חיל אוויר באוגנדה.

שיכנו אותם במחנה צבאי סגור באנטבה, בסמוך לאגם ויקטוריה הקסום כשרק גדר מפרידה ביניהם לבין התושבים המקומיים, חיות הבר ויער עבות. בהתאם למקום ולנסיבות הם יצרו משפחה חדשה. הישראלים שהגיעו איתם הפכו להיות האחים שלהם, לעבודה, לבילויים, לשבתות וחגים

WhatsApp Image 2018-07-12 at 19.50.27

WhatsApp Image 2018-07-17 at 17.34.47

צילום: אלבום פרטי

השנה היא 1970, היא בסוף חודש תשיעי ומתחילה להרגיש צירים. זה הזמן לנסוע לבית החולים מולאגו, הנמצא בעיר הגדולה הסמוכה, קמפלה.
הם לקחו את התיק שארגנו מראש ואת השכנה הישראלית גליה שהתנדבה ללוות את הזוג הצעיר. השעה היתה כמעט חצות, כשהגיעו לבית החולים והתארגנו ללידה.

אל החדר נכנס גבר גבוה, כהה עור (אוגנדי כמובן) לבוש מכנס שחור, ז’קט לבן ועניבה בצבע אדום. “שלום לכם, אני דר’ גרק, הרופא המיילד”. שאל אותו הצעיר “אתה מתכוון לילד אותה עכשיו?”, ענה לו הרופא, “לא, באתי לבדוק כמה זמן אני יכול לבלות במסיבה שאני מוזמן אליה. נראה שלפני 4 לפנות בוקר, אין צורך בי. אשוב אז”.

הוא יצא מהחדר והם נותרו קצת המומים אבל נאלצו לסמוך עליו מכיוון שהיה הרופא היחיד באזור. הצירים התקדמו, הכאבים התגברו והם נשמו מדקה לדקה. בשעה 4 לפנות בוקר הוא חזר, כפי שהבטיח, בדיוק בזמן לתחילת הלידה.

היולדת הצעירה וגליה השכנה נותרו בחדר הלידה והבעל הצעיר חיכה מחוץ לחדר, לחוץ דואג ודרוך, כפי שנהגו אבות לעשות בתקופה ההיא בזמן שחיכו ללידת ילדיהם.

דר’ גרק התחיל ליילד וצעק: “Push, Push” והיא עשתה מה שהוא אומר, מגייסת את כל כוחותיה, משתדלת ולוחצת, בעוד גליה מנגבת לה את הזיעה ומחזיקה לה את היד.
לפתע הרופא הסתכל על שתיהן וצעק: “!Don’t Push! Don’t Push”.
נשימתן נעצרה. הן לא מבינות מה קרה. הם שלושתם לבד בחדר הלידה, ללא עזרה וללא מכשור.
הרופא מסביר: חבל הטבור כרוך סביב הצוואר של העובר והלחיצות מהדקות את הקשר.

האב הצעיר נמצא בחוץ ולא מודע לדרמה המתחוללת בחדר, היולדת הצעירה מותשת, לחוצה ובוכה והרופא מתוסכל.

גליה השכנה, שכבר מזמן הפכה לאם, אחות ומלאכית שומרת אוספת ברגעים אלו את כל השלווה התבונה וההיגיון ומסייעת כעוזרת לרופא המיילד וכתמיכה לאם התשושה.

בשעה 5:15 לבוקר יום ראשון ה 19 ביולי, אחרי מבצע לידה מורכב שהוגדר כנס גדול, יצאה תינוקת מתוקה וצרחנית. היא אני.

WhatsApp Image 2018-07-17 at 21.14.07

והזוג הכל כך צעיר הם ההורים הגיבורים שלי

המשפחה התרחבה ולזוג ההורים הצעיר נוספו, מלבד חברים ישראלים, גם בני משפחה תושבי המקום. זכריה (Zackaria) גבר אוגנדי גבה קומה, היה אב הבית שבישל, ניקה וטיפל בצרכי המשפחה ופנינה (Panina ) היתה המטפלת הצעירה שטיפלה בי, בתינוקת החדשה.

WhatsApp Image 2018-07-17 at 21.15.18

החיים באוגנדה היו לרוב פשוטים ושלווים אך עם זאת תמיד הייתה תחושה של סכנה מרחפת אך לא ברורה ולא מדוייקת.

לילה אחד, כשהייתי בת חצי שנה, התעוררה אמא שלי לקולות ניפוץ זכוכית. היא ניסתה להעיר את אבא שלי ואמרה לו שיש פורצים בבית.

הוא הרגיע אותה שזו בטח סתם ה- Crested crane – עגור הכתר, המנקרת את התריס. עגור הכתר היא הציפור הלאומית של אוגנדה, שחיה אצלנו בגינה (שהייתה בעצם החצר האחורית של היער).

grey-crowned-crane-1502935_1280

כמובן שלא הייתה זו הציפור וקולות ניפוץ הזכוכיות המשיכו. היו אלה מקומיים זועמים שניסו לפרוץ את הבית בעזרת Panga, סכיני ענק ששימשו להם כלי נשק באותה תקופה.

אבא השתכנע, הדליק את האור, התחיל לצעוק והזעיק את הצבא המקומי שהגיע מהר (שהרי גרנו במחנה) והפורצים ברחו.

למחרת בעיתון המקומי הייתה ידיעה על כך שבכייה הלא צפוי של תינוקת רכה הניס בדרך נס פורצים אלימים.

זה לא באמת קרה. ישנתי כמו תינוקת, אבל קיבלתי את הכבוד על הצלת המשפחה שלי.

 

#משפחהאמיתית
#סלונה
#teperberg_winery

עוד מהבלוג של saritgalsolomon

תצוגה מקדימה

יש רק מקדש אחד בעולם והוא - גוף האדם

לקוחה יקרה שלי שמעתי שקשה לך עם עצמך, שאת לא אוהבת את מה שאת רואה בבוקר במראה, רציתי לומר לך שאת לא לבד! תחושות דומות לשלך שמעתי לצערי כבר אלפי פעמים, מאלפי המתאמנות שלי במהלך השנים בכל סניפי "פשוט לזוז" בארץ. לצערי...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

מאין באתי - כיצד באים ילדים לעולם?

בגיל 12 כשכל הבנות רצו להיות נסיכות, זמרות או דוגמניות, אני חלמתי להיות אמא. בגיל 9 כבר תפקדתי כאמא, חיתלתי (את אחותי הקטנה, כשעוד היו חיתולי בד ותחתוני ניילון מעל), האכלתי מבקבוק, סיפרתי סיפורים וטיילתי עם העגלה וידעתי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה