מי מאיתנו לא חולם לקחת כמה ימים של שקט. להתבודד על צלע הר, להתחבר לטבע ולנופים, או לבהות במים נופלים. לוח הזמנים המודרני משאיר אותנו בדרך כלל עם הקונספט הבלתי ייחודי של דיל משתלם לחו"ל. אירוח אצל הדודים שמעבר לים. או אם מתעקשים על חופשה ישראלית בתכלית – ניתן לבחור במוסד השנוי במחלוקת: הצימר. הוא החדר הסמי-כפרי המוכר, בו נשתכשך בג’קוזי, נאכל ארוחת ערב באווירה איכותית, נעריך את יופיה המפעים של ארצנו במקרה הטוב, ונתרגז ששילמנו על בילוי של פחות מעשרים וארבע שעות, במקרה הפחות טוב.
אבל באופן מפתיע לגמרי, מצאתי לאחרונה אפשרות קצת שונה. לחופשה שנמצאת לא מאוד רחוק מהמרכז, על שפת הים, בבית שמרגיש כמו מעבר לים. באווירה עות’ומאנית וקסומה במיוחד, רציתי להמליץ על הבית בעכו. בית שברגע שצעדת אל תוכו, יהיה קשה להתפשר שוב על המונח צימר.
עכו, למי שלא שמע, לא ידע, או לא התעניין – היא אחת מפלאי תבל הכמוסים. עיר שחיה בדו קיום נצחי, ומפורסמת בעיקר בזכות פסטיבל עכו השנתי לתיאטרון אחר. אך עכו היא חוויה בפני עצמה. כשמגיעים אליה בפעם הראשונה, וצופים על חומות העיר העתיקה, על הנמל העתיקה, ועל שפע המבנים העות’ומנים הייחודים, אי אפשר שלא להתרגש מעיר שהחיים שוקקים בה תוך כדי קסם, כבר אלפי שנים. עכו קיימת כבר למעלה מחמשת אלפים שנה, והיא עברה כיבושים, מלחמות, את אל ג’אזר, ואינספור של חוויות דתיות ופוליטיות אחרות.
האירוח הנסתר שמצאתי בעכו, מתרחש בתוך סוויטת ארבעת הלבבות. סוויטה מקסימה שנבנתה ביד מעצבת ורגישה, בבניין בן 200 שנה. הסוויטה עוצבה ברוח ההיסטוריה המקומית, יחד עם נוחיות מופלאה. כבר בכניסה למקום אי אפשר שלא להתפעל מהקשתות המפוארות, מרצפת הבקלאווה המקורית, מהחלונות הצופים אל הים, ממנורות הוינטאז’ שעל התקרה והקירות, ומהמרפסת שהיא גולת הכותרת. ענקית. מרווחת. עם הפנים אל הים. בסוויטה מטבח מאובזר, מקלחון ובו מדף טורקי מאבן עתיקה, פסיפס על הקירות, ומיטת קינג סייז ענקית שעוצבה במיוחד לבית. אבל הדבר השווה במיוחד שנמצא בה, היא אותה אווירה מיוחדת שמחברת בין המקום, לעכשיו, לעבר, ולים. כשיושבים על המרפסת ובוהים בשמיים, אי אפשר שלא להרגיש בתחושת הניצחון שמלווה כל חופשה מוצלחת. וכל הסיפור הזה מתרחש רק שעתיים מתל אביב. ברכבת שחוצה נוף ירוק של ערים ושדות.
מעבר לבית המקסים שמתפקד כצימר לכל דבר – אין בו ג’קוזי או ארוחת בוקר מוסדרת, אבל הוא נקי להפליא, ולא דורש סממני בורגנות או סגנון מרוקאי כפוי, המקום הזה הוא פשוט פנינה של אנשים שמעריכים יופי – כדאי להגיע לעכו ולהסתובב בסמטאותיה המסקרנות. בעכו יש מספר שווקים. המפורסם ביותר מהם הוא השוק של העיר העתיקה, בו ניתן למצוא תבלינים בחנות ותיקה במיוחד, צעצועים, מוצרים לבית, פירות טריים במיוחד, ודגים ופירות ים לבישול עצמי. בנוגע לחומוסיות, ישנן אסכולות שונות למי הטובה מכולן, אך רוב החומוסיות בעכו הם מפורסמות ומנצחות זו את זו בטעמן הנפלא, במיוחד בזכות שמן זית ערבי עם טעם של זהב, שבדיוק מתחיל החודש את עונתו החדשה. לאוהבי הגורמה, כדאי לבקר במסעדת אורי בורי (למבקרי הסוויטה ישנה הנחת חברים) לסייר באולמות האבירים, בחאן אל עומרן, ובנמל המגדלור הישן, או פשוט לבלות בוקר חמים באחד החופים שמקיפים את העיר. בעכו כמו בעכו, תמיד יש דבר שמגרה את העיניים. בניין מאבנים יפות, רחובות מקושטים, אנשים מעניינים, וריח של מקום אחר. בכל מקרה כשמגיעים לסוויטת ארבעת הלבבות, מאוד קשה להיפרד מהמרפסת היפה, שהיא במובן מסוים, המרכז של הבית. כי למי שאוהב את החורף שזה עתה החל, אין כמו לראות גלים חורפיים מתנפצים על חומות העיר העתיקה מהמרפסת הזאת, בשעת סערה.
על ימי התום של רות סירקיס, במהדורה המחודשת של "ילדים מבשלים".
+עוד...ההצגה "סנטריום" שמוצגת בתיאטראות הפרינג’ בארץ, מבוססת על כוריאוגרפיה תיאטרלית מקורית. אם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה. על תיאטרון אחר.
+עוד...על הגיליון החדש של "מסמרים", סדרת ספרי פרוזה בעברית, המוקדש כולו אל הנובלה הנועזת שכתב חיים נחמן ביאליק, הסלב הרוחני הכי גדול שהיה כאן, לפני יותר ממאה שנה. דבר העורך.
+עוד...על ספר הבישול החושני של איילת הירשמן, מומחית במטעמים ישראליים על בסיס חלב וגבינה.
+עוד..."כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו," כתב טולסטוי. "אבל כל משפחה אומללה היא, אומללה בדרכה שלה." על סרטו החדש
I SHOT MY LOVE
של היוצר הדוקומנטרי, תומר היימן.
מה גרם לעורכת דין ולדוקטורית לביוכימיה לעזוב את הכל ולעשות את מה שהן הכי אוהבות? התשובה: אהבה חד פעמית לאופנה. כך נפתחה "סרפן" חברה בינלאומית המייצאת אופנה ישראלית אל העולם הגדול. מצב המעצבים. ראיון.
+עוד..."אחרי זה" הוא ספרו הראשון של המשורר גיורא פישר, שמעולם לא כתב שירים עד האסון שפקד אותו.
+עוד...על העולם של אתגר קרת ותחיה רוזנטל בסרט 9.99$ שמשלב עלילות נבחרות מסיפוריו של קרת, ורוקם אותן זו בתוך זו
+עוד...כשמתקרבים לבית ביאליק, הקסם אופף את כפות הרגליים העיניים והלב. על בית ביאליק ועל התערוכות המוצגות בו. שילוב נדיר בין מזרח ומערב, בין פעם לעכשיו.
+עוד...לצד ההיכרות עם מגוון מאכלים נפלאים, ספר הבישול "סיפור בולגרי" מגלה סיפורים משפחתיים אמיתיים ומעוררי תיאבון.
+עוד...הם קוראים לו הקוסם. המאהב המתוחכם. האומן. אמרי זרטל, הוא יצרן אומנות יום יומי, שכל אחת מהיצירות שלו מודפסת באלפי עותקים כל שבוע, וקוראת לנו לאחוז בה בנסיעה, על הספה, במיטה, ותמיד קרוב ללב. סיפורו של מעצב עטיפות הספרים לכבוד תערוכה ראשונה שהשיק לכבוד שבוע הספר.
+עוד...הצגה חדשה בתיאטרון גשר מביאה את סיפורן האישי של שש נשים שונות בגילן ובהשכלתן שהחליטו להתגרש ולצאת לחיים חדשים. אם אין אני לי מי לי.
+עוד...אופנה פילוסופיה וקולנוע. את שלושת הנושאים ניסה לחבר פסטיבל אומנותי בסינימטק ירושלים בסוף השבוע. שרי שביט הייתה שם וחזרה עם רעיונות על אופנה ישראלית, על הפוליטיקה שבאופנה, וגילתה כי ישראלים מתלבשים מתוך אידיאולוגיה.
+עוד...החקירה, ספרו של חואן חוסה סאר, הוא סיפור כביכול בלשי שהבלשות אינה העיקר בו. הרומן מדבר דווקא על היחסים המשתנים בין קורא לסופר, על אופן הצגתו של הזמן, ועל המהות שבמעשה הכתיבה. על יצירתו של הסופר הארגנטינאי החשוב שאצלו הפסיק הוא הנושא הכי חשוב בעלילה.
+עוד...על ספר לכל המשפחה שכתב הסופר יובל אלבשן, בלי לפחד להציב מול הקוראים הצעירים ומול ההורים המקריאים דילמות כנות, שלעולם לא פשוטות. ספר ילדים מקורי ולא ממוצע, למשפחה הישראלית שמוכנה להסתכל לעצמה בעיניים.
+עוד...על השקת הביוגרפיה המחודשת שכתב יגאל סרנה, יונה וולך. משוררת אדירה ושנויה במחלוקת.
+עוד...ארוחה סורית-לבנונית אמיתית לשבועות – קסומה, טעימה, ולא למזרחים בלבד.
+עוד..."לצמיתות נסיך" – שיר מאת חדווה הרכבי, זוכת פרס עמיחי על מפעל חיים לצד שמעון אדף. "כמעט כל שיר משיריה של חדוה הרכבי, אף האגבי ביותר, כביכול, ניחן בזרימה המיוחדת לו," נימקו השופטים את הזכייה. "בקיטועים רבי מתח. בשימוש במנגנון החזרה, שלימים נעשה לאבן פינה ביצירתה, הביאה חדוה הרכבי את הדיבור השירי למחוזות חדשים."
+עוד...רחוב אחר הוא אסופת סיפורים נדירה שעומדת לראות אור בשבוע הספר. לסיפורים מזג סוחף, דרמות בין אישיות שמתרחשות בחנות צילום באמצע רמת גן, או בארוחה לאור נרות על חוף בתאילנד, וגם אם לאורך הקריאה נדמה לרגעים שהסכנה חלפה ושאפשר להרפות, עד מהרה מתברר שזאת רק אשליה.
+עוד...על יואל הופמן ומיקל ריפס במפגש בפסטיבל הסופרים בירושלים. "הספר הזה…" הקריא הופמן, "אילו נדפס על נייר דק יותר היינו מציעים לקורא לגלגל בו טבק ולעשן אותו, והעשן היה כותב את הספר באוויר כפי שהוא באמת."
+עוד...על "אוי ארצי," הספר החדש של יאיר גרבוז, שמספר את כל מה שרצינו ולא רצינו לדעת על ישראל. ועל התערוכה שכדאי לראות בהמשך לו, "ימי כסית"
במתחם התחנה, בה צילומים שנשענים על התרבות, על התקופה, על הקפה, ועל הזמן.
עליה חרשה את תאילנד לאורכה ולרוחבה מצוידת במחשב, במצלמה ובתיאבון בריא, כדי ללמוד את סודות המטבח התאילנדי, וגם את סיפורם האישי של המבשלים.
+עוד...אורית גידלי, משוררת ויוצרת, חתמה את ספר השירים השני שלה, "סמיכות," בהקדשה לבן זוגה בחיים, המשורר והיוצר אלכס בן ארי, שיופיו לימד אותה לכתוב, וצלילותו לימדה אותה למחוק.
+עוד...עידו אנג’ל – סופר מקורי, בשל, שנון ומתוחכם. כותב כתיבה קלה, מלאת הומור וספוגה באירוניה עצמית, בספר הביכורים, "הסיפור של מיכאל," בו הסופר וגיבורו סובלים מבדידות גדולה. קטע מהספר, ומיני ראיון.
+עוד...פורטנוי הוא גיבור יהודי שנון ומכור לסקס שנכנס מהדלת האחורית אל הקאנון הספרותי האמריקאי. על התרגום החדש והמצחיק עד דמעות של הסופר פיליפ רות, "מה עובר על פורטנוי."
+עוד...יונה חצי לבנה הוא סיפור ילדים אחר, על האהבה הכי פשוטה בעולם שנרקמת בין יונה חצי לבנה לבין אישה זקנה המאכילה יונים. דרך הטקסט הדו לשוני ולצד הציורים הנפלאים, מצטיירת תמונת עולם חדשה ועוקפת פוליטיקה על המציאות הירושלמית והארץ הישראלית. תמונה שיש בה תקווה.
+עוד..."ניצולים" אינו עוד אלבום שואה. זוהי יצירה ייחודית המאשרת אופטימיות וחיוניות, אלבום מרגש של עליזה אורבך העוסק בנושא מחזוריות החיים
+עוד...