הבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

רילוקיישן – האישה שאיתו

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה... +עוד

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה זוהר מידיי, לא טבעי. או כמו שחברתי המבריקה, ליבי כץ, טבעה את המושג עבור דברים לא טבעיים - צ'רנובילי משהו. עקבו אחריי וקבלו - רשמים מן הצד הפחות זוהר של חלום הרילוקיישן...ובכלל של החיים. אגב, אני אדם אוהב חיים בצורה שלא תאמן, פשוט חייבת להוציא את הזבל פעם ב.., שלא יסריח לי בבית.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מספטמבר 2016

שלשום-במסגרת ‘יום טבע אורבני’ של קייטנת אמא- נסענו לגן החיות של נאשוויל. מטרת הנסיעה, מעבר למזג האוויר הידידותי, סיום תוקפו של המנוי השנתי בסוף החודש ומיצוי כל האטרקציות הקיימות באיזור, היתה עיתוקם (1#) של קופי העכביש (2#) לגן החיות הנאשווילאי. בהתאם לכללי הנימוס הדרומי וכמבינים ללבם של מהגרים, שמנו פעמינו אליהם בכדי לאחל להם בהצלחה במעונם החדש.

FullSizeRender (21)

לאכזבתנו, קופי העכביש לא ממש התרגשו מהמחווה וקיבלו אותנו בסבר ישבן אדום. הם שכבו שרועים על ענף עבה כמו איזו חבורת שיכורים, בוהים בנו מנסים לעורר אותם לתנועה באמצעות קריאות, הנפת הזרועות מעלה ומטה וניתורים אווריריים מצד לצד. מבחינה אבולוציונית מדובר -ללא ספק- במחזה בעל מאפיינים קומיים. מטריד במהותו, אם כי לאחר שתשמעו את המשך הסיפור, תסכימו איתי ש “מטריד”, זה מושג לגמרי יחסי.

(אז מה קרה??)

ובכן, בעודנו מנסים לעורר את הקופים עם התסרוקת המוזרה מאדישותם, דלף צליל מתכתי אל אוזני השמאלית: “אמאאא……אני יכולה את הטלפון שלך? לצלם?” ביקשה האמצעית בעודה מחזיקה בידה מצלמה חדשה ומשוכללת מאוד.“לא” הגבתי באינטואיטיביות ואז נזכרתי שקראתי איפשהו שמומלץ לנמק (או שאולי לא מומלץ? פאק איט, אני אפעם לא זוכרת) אז נימקתי…שיהיה…רק כדי לכסת”ח את עצמי מול הטיפול הפסיכולוגי העתידי של הילדה: “יש לי 4 אחוז בטרייה”. נשמע הגיוני, לא? ה”לא” שלי? אז זהו, שלא.

“בבקשה…” היא העלתה חצי אוקטבה. חצי אוקטבה, אתם מצקצקים מאחורי גבי, אבל מסתבר שחודשיים וחצי, 24/7 עם שלושה ילדים,  זה זמן סביר בכדי לפתח שמיעה אבסולוטית. ”לא, עפרי, תצלמי עם המצלמה שנתתי לך” העלתי בהתאמה, אך עדין מצאתי את עצמי עונה בצורה אמהית תקינה. ”אבל אני רוצה לעשות סטורררי” הוסיפה לחן עממי לדבריה, למשהו שנשמע באוזני הרגישות כמו מישהו שחורט על שולחן עם מחוגה.“לא, עפרי” הרגשתי שסבלנותי מתקצרת.“פליזזזז” ניסתה באנגלית תוך שהיא מוסיפה ניתור כוריאוגרפי שנועד -אני מניחה-להעניק נופך ייצרי לדבריה. “לא. דיי עפרי, תפסיקי”. ובעודה לוקחת אוויר מלוא ריאות על מנת להאריך את הפליז הבא, התפלפתי (3#). ככה, בשנייה, מול כל הקופים המנייאקים שיצאו לפתע מאדישותם, מודדים אותי במבטם כמו גילו איזו קרובת משפחה.

screamingmonkey

אתם מכירים את הקטע הזה בסרטים שבן אדם שנמצא בסכנת מוות רואה בפלאשבק את חייו עוברים לנגד עיניו? אז כזה. רק אחרת; בעוד הדם עולה לראשי לקראת נקודת הרתיחה, עברו לנגד עיני כל הפעמים בהן אמרתי לה “לא” בתקופה האחרונה והיא המשיכה להציק; היתה את הפעם ההיא שחזרנו מהגינה עם חברים שלה והיא רצתה שאוציא משהו מהתיק ועניתי לה שכרגע זה לא מתאים. אחרי שני פליזים ארוכים במיוחד, חברה לכיתה – איתן וולקר כפרה עליו- אמר לה בטון מחנך “עפרי יו שולד ליסטן טו יור מאדר”. והיתה את הפעם ההיא שהיא רצתה גלידה בבריכה ולא היה לי כסף, אז היא ממש התחננה, למרות שלא היה לי -פאקינג- כסף באותו הרגע. והיו את כל הפעמים בהן באתי לקחת אותה מחברה והיא יבשה אותי כהוגן, כי היא רצתה להישאר רק עוד קצת.

ואז גם נזכרתי שהקטן, חמש דקות קודם, ליקק אותי (כן, כן, מה שאתם שומעים, ברוכים הבאים לקן הקוקייה) :“זיו מספיק” [ליקוק] “זיו זה לא נעים לי” [ליקוק] “זיו דיי!!” [ליקוק] “דיי זיו”[ליקוק] הדיפה מצידי פלוס שאגה. ושלגדול נדרשו בבוקר שבע בקשות + צעקה ועונש על מנת לסגור את הפלייסטיישן כי צריך לצאת מהבית. ותיקחו ספר ביד (לא לקחו כמובן).

parenting

בקיצור, הנסיבות שהובילו את הקופה שבי לצאת, הן מקלות נוכח העובדות היבשות ובכל זאת…כשאני נזכרת איך נעצתי את טפריי בבשרה החיי ואמרתי לה בקול דארת’ ויידרי: “אם לא היו פה אנשים מסביב, הייתי נותנת לך סטירה שהייתה מסובבת את הראש שלך 360 מעלות”, אני מתכווצת מבפנים.

אחה”צ איל לקח את הילדים לפארק והשאיר אותי לבד עם  המועקה. ומשמחשבותי לא הניחו לי, גיגלתי גבולות/ילדים/איך…ניסיתי ללקט מידע בבית הספר הוירטואלי של החיים; איך אני מעודדת את ילדיי להיות אנשים שחושבים מחוץ לקופסה? אנשים יצירתיים, פורצי דרך אמיצים,  שאפתנים והישגיים, שלא יתנו לסירוב להיות להם לרועץ בדרכם לפסגה…איך עושים את כל זה מבלי שזה יבוא “על חשבוני”? ואיך עושים את זה באמריקה הממושמעת? הרובוטית כמעט?

היא נכנסה עכשיו לחדר, בדילוגים שמחים: “הי אימוש” אומרת בחיוך, כאילו לא השאירה לי היום כווייה דרגה 4 בלב. אני מסתכלת על החמודה הזאת מחליפה לפיג’מה וניגשת לשכב לצידי על המיטה. “את עושה פוסט?” היא שואלת בעודי מנצחת על המקלדת. “על מה את כותבת?” היא מתעניינת. למרות שהיא מתבוננת במסך, לקרוא עברית עדיין קשה לה. בבית אנחנו מקפידים לדבר איתם בעברית, אבל עם הזמן אני רואה אותה נאבקת בדיבור, משתהה, משבשת…רגע, אולי היא לא הבינה אותי היום? עבר לי לרגע בראש. “אני מצטערת אמא” היא אומרת פתאום. היא הבינה טוב מאוד -נרגעתי-אולי לא את הקטע הוויזואלי של הסטירה וה- 360 מעלות וזה, אבל ללא ספק, יש רגעים בחיים שחוצים שפה.

“גם אני, קופת עכביש קטנה שלי” הכנסתי אותה תחת כנפי:”גם אני”.

daughter

לוח השראות:

1. עיתוק- האקדמיה ללשון העברית (שולטת),החליטה לגייר את המילה רילוקיישן. מעתה אימרו עיתוק בבואכם לתאר תהליך של מעבר ממדינת תושבות למדינה אחרת והתמקמות בה.

2. קופי העכביש- נקראים כך משום שזנבם החזק והארוך נראה כמו עוד גף (היחיד של גפיים). הליכתם בין הענפים, כשהם נעזרים בזנבם כבעוד רגל, מקנה להם מראה עכבישי משהו. וואו.

3. התפלפתי – התהפכתי, חטפתי את הג’ננה, את החרופה, את השגעת בקיצור – איבדתי את זה.

4. רגשות אשם לגיטימיים- כשחיפשתי בטלפון שלי תמונה לעלות לפוסט, נתקלתי בעשרות תמונות וסרטונים של עפרי, שגרמו לי להלקות את עצמי אף יותר: הילדה יצירתית וזו דרכה-בין השאר- לבטא את היצירתיות שלה. בנוסף, כנראה שפעלתי בחוסר עקביות בכל הנוגע לשימוש בטלפון שלי. לפעמים אני מרשה, לפעמים לא…בקיצור, לא הייתי ברורה בנושא מעולם ובטח שלא הצבתי גבולות גזרה. רוצה לומר שהתנהלותי השרירותית בסוגיה זו, שככל הנראה עקרונית ללבי, שוללת ממני-לכאורה*- את הלגיטימציה להתפרץ עליה. *יש לי מזל שאני אנושית…אחרת לעולם לא הייתי סולחת לעצמי.

 Image-1

עוד מהבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

תצוגה מקדימה

אמריקה חור שחור

בשנים האחרונות, ניכר כי רבים מן הישראלים מחליטים לארוז את משפחותיהם ולנסות את מזלם בספירה הבינלאומית.משווקים את המעבר במילה הסקסית, המתגלגלת כל כך יפה על הלשון - ר י ל ו ק י י ש ן. רוצים לומר: יש לנו הזדמנות תעסוקתית, חד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סיפור הפרוורים

"ערב הקאנטרי של תמר" - כך קראו לקבוצת הוואצאפ שנפתחה לכבוד מסיבת הפרידה שערכו לה חברותיה. תמר חיה פה 12 שנה והיא חוזרת עם משפחתה להרצליה, מסיבות שאינן ידועות לי. היכרותי השטחית עם כלת השמחה לא מנעה מבעדי להצטרף לחגיגת הפרידה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה