הבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

רילוקיישן – האישה שאיתו

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה... +עוד

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה זוהר מידיי, לא טבעי. או כמו שחברתי המבריקה, ליבי כץ, טבעה את המושג עבור דברים לא טבעיים - צ'רנובילי משהו. עקבו אחריי וקבלו - רשמים מן הצד הפחות זוהר של חלום הרילוקיישן...ובכלל של החיים. אגב, אני אדם אוהב חיים בצורה שלא תאמן, פשוט חייבת להוציא את הזבל פעם ב.., שלא יסריח לי בבית.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מספטמבר 2016

 

והיום ילדים…פוסטשיר:

 

אז – נכנסתי לוואן להביא את הקטן מהגן…

אין דלק – הנורה הכתומה התריעה

״לא לוקחת ארנק״ חידדתי סנטרי לעברה: ״מקסימום, לא נגיע!״

לחיות על הקצה זה המוטו

פעם זה היה לקרוע את תאילנד על אופנוע (בלי קסדה)

היום, זה להתקע בטנסי עם האוטו

 

החיים ברילוקישן, האישה שאיתו

לא כתבתי הרבה זמן והכל באשמתו

היו לי אורחים..ופסח..והכלב -שאין לי -מת

לא שרתה עליי המוזה וזאת האמת

גם עכשיו, זה מרגיש לי מעט מאולץ

אבל בריאות הנפש דחקה והאקטואר נלחץ

 

״עברתי כבר את המשבר״ טרחתי לספר לכל אוזן חפצה

אז…בגיל 36, הוא בא לי כמו פצצה:

קעקעתי את הזרוע, ואת הרגל ואת הגב

ויתרתי על שינה (מבחירה דרך אגב)

נטרפתי וטרפתי ת׳חיים כי אוטוטו הכל נגמר

שיננתי לעצמי כמו מנטרה ״עשי היום, מה שאפשר לעשות מחר”

חייתי בעצמה אבסורדית, להוטה למצות את דמי ימיי

ובינינו…זו היתה התקופה המתישה ביותר בחיי

FullSizeRender (6)

מאז, נכפתה עלי שלווה בצורה של רילוקיישן

״פרנקלין טנסי בייבי״ והלך לי כל האקשן

שיקעתי עצמי בפרוור דרומי ומנומנם

אני מתנדבת בבית הספר, אני “סטיי הום מאם!”

שיניתי גישה (לפחות למראית העיניים)

ומה שלא יקרה היום…יקרה מחר או מחרתיים

 

ואז, בשני למאי הוא הגיע – ארבעים במלא תפארתו

הרבה נכתב עליו, אבל אף אחד עוד לא דיבר בגנותו

כי בחייאת, מה זה יעזור עכשיו להשמיץ?

הוא כבר פה ואין אפשרות את החיים אחורה להריץ

 

״השלושים החדש״ מדקלמות המוארות במעגלי הנשים

״חבקי אותו. זה יהפוך את החיים לפחות קשים״

״יא רייט, רק אני״ הרשו לי בבוז לנחור

אני גבירותיי, מחפשת פטנט שאת הריקבון יעצור

ובינינו, מי בכלל תיארה או תיאר

שיש אספקט גופני למשבר?

FullSizeRender (8)

נשבעת לך, ביום אחד, הגוף מחא והפסיק לשתף פעולה עמדי הסוררת

״אלמד אותך להוריד את הקצב״ אמר לי ג’ו הפיזיוטרפיסט החטוב והוסיף: ״מאמם, את מתבגרת.״

און טופ אוף דאט-

שני טיפולי שורש ועקירת כל שיני הבינה

היש סימבולי מזה? (נדחקתי לפינה)

המרפק נחבל קשות בנסיון פאתטי להכנס לתנוחה יוגית מצפורדעת

וברך שמאל פתאום קרסה, חשבתי שאני עוד רגע משתגעת

דלקת בדרכי השתן שהסתבכה כי סרבתי לקבל טיפול

והגב, שנתפס איימה ואילץ אותי מחדש “לחשב מסלול”

 

טוב דיי עם השליליות השעה שלוש לפנות בוקר

בגילי, כוס יין לפני השינה ואני משלמת על כך ביוקר

יורדת לגארז׳ לחפש איזו פחית מוגזת

חונה להתרוקן בשירותים ונתקלת בראי בבבואתי הנרגזת

הבבואה נועצת מבט קודר בחזה, שפעם הזדקר אליה בגאון

ושתינו יודעת שהלילה, כבר לא נשוב לישון

 

אני אנפנטילית, אני יודעת

ומוגזמת ומשוגעת

אבל אנ׳לא רוצה להתבגר מעבר לשלב הנוכחי

ולמה סימני מתיחה ועור נפול זה הכרחי?

לא רוצה לעשות כל בוקר התעמלות של זקנים

לשתות בבוקר כוס מים חמים עם לימון  ולמרוח רטינול על הפנים

להקפיד על ויטמינים, חוט דנטלי ושגרת טיפוח

לחשב קלוריות ולאכול במקום סוכריות גומי – תפוח

למצוא את הזוית הנכונה שלי לצילום אפקטיבי ולא מפולטר

ללכת לישון מוקדם כי מחר יש מחר

מה לעשות? לא כולנו בנויים לתהליך ההזדקנות

בטח לא אחת כמוני שאין לה טיפונת של סבלנות

postshir

אך לפני שאשתף אתכם בסיום הסמי חיובי

הרשו לי עוד פסקה לזעום -באלגנטיות- על מה עגום הוא מצבי

כי טרם קוננתי על המשקל שהחליט לשעתק את עצמו לזרועותיי

ועל הנמשים החמודים שהפכו עורם ועתה רק מכתימים ומשחירים את פניי

על השיער הלבן שמשתלט כל יום על שטח נוסף בפדחתי

ועל קצב הקליטה שלי שנעשה -מיום ליום- יותר איטי

 

ובעודי ממתינה לאותה “תבונת גיל” שתגיע

כל יום -עדיין- לומדת דבר חדש וזה בכלל לא מרגיע

יונג ממני כבר מזמן היה מתייאש

שהרי קבע בנחרצות נחרצת ש״בגיל ארבעים את אמורה להשלים עם מה שיש״

 

שוקעת בשרעפי הגיל מנסה למצוא נחמה וקצת נחת

בין אותה נפש צעירה ותוססת, לנפילה הלא רצונית של שריריי התחת

לצייד את מוחי המנוון במה שנכון לעכשיו

לעשות שינוי מנטלי כדי להרים את עצמי ולחזור למוטב

 

איזון, איזון, איזון, איזו מילה מעצבנת

״הוצאות הכנסות״ -השתלטו על כל פן בחיי-אני משננת

נאלצת להתבגר לכדי אדם שלם ופרגמטי

הרי שברור כי במקרה שלי, נחוץ שינוי דרמטי

hit forty

טוב, מבטיחה, אשתדל לגייס קורט אופטימיות לשיח

על מנת שאתכם, קוראיי היקרים, לא אבריח

כי מי רוצה באמת לשמוע על צרות של אחרים?

ועל הגיל ששדד לי -ביום אחד בלבד- את אביב הנעורים

 

יהיה בסדר, אני יודעת להמר ומבטיחה

מקסימום אעשה בוטוקס או איזו מיני מתיחה

אני שומעת את הראש מורה לגוף להוריד הילוך ולהתמתן

ואני, כמו שאני, אתחיל להסתכל על מה שיש, במקום על מה שאין

סליחה על הדיכאון הכפוי ותודה שנתתם לי במה ראויה להוציא קיטור

אני מבטיחה שבנושא הזה לעולם שוב, לא אחפור

 

לוח השראות:
טוב, אז התלבטתי בין השיר FIX YOU של קולדפליי שמילותיו מדייקות את תחושותיי הנפשיות והפיזיות בתקופה האחרונה, לבין השיר LET IT DOWN של רדיוהאד, שהוא פחות נכון לי מבחינת המלל (דכאוני מידיי) אבל הלחן שלו, בשילוב עם הקול המתבכיין של תום יורק, מרגש אותי בעוצמות פיזיולוגיות על טבעיות (בהן צדק, אני יכולה להרגיש את הלב שלי רוטט בתוכי כשהוא שר את השיר הזה, משבש את קצב פעימותיו בצורה מדאיגה).

אז קבלו את שניהם:

Coldplay – Fix You

Let it down Radiohead

 

עוד מהבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

תצוגה מקדימה

אמריקה חור שחור

בשנים האחרונות, ניכר כי רבים מן הישראלים מחליטים לארוז את משפחותיהם ולנסות את מזלם בספירה הבינלאומית.משווקים את המעבר במילה הסקסית, המתגלגלת כל כך יפה על הלשון - ר י ל ו ק י י ש ן. רוצים לומר: יש לנו הזדמנות תעסוקתית, חד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סיפור הפרוורים

"ערב הקאנטרי של תמר" - כך קראו לקבוצת הוואצאפ שנפתחה לכבוד מסיבת הפרידה שערכו לה חברותיה. תמר חיה פה 12 שנה והיא חוזרת עם משפחתה להרצליה, מסיבות שאינן ידועות לי. היכרותי השטחית עם כלת השמחה לא מנעה מבעדי להצטרף לחגיגת הפרידה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה