הבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

רילוקיישן – האישה שאיתו

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה... +עוד

שרי. 39. אמא לשלושה. והאישה שאיתו....ברילוקיישן. חבר פרסם תמונה בפייס עם דשא מאחוריו ושאלה- הדשא של השכן ירוק יותר? כולם ענו - תמיד! אני עניתי - לעולם לא! בעידן הפייסבוק והאינסטוש, שהדשא של השכן נראה ירוק מתמיד, לי הוא נראה זוהר מידיי, לא טבעי. או כמו שחברתי המבריקה, ליבי כץ, טבעה את המושג עבור דברים לא טבעיים - צ'רנובילי משהו. עקבו אחריי וקבלו - רשמים מן הצד הפחות זוהר של חלום הרילוקיישן...ובכלל של החיים. אגב, אני אדם אוהב חיים בצורה שלא תאמן, פשוט חייבת להוציא את הזבל פעם ב.., שלא יסריח לי בבית.

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מספטמבר 2016

לפני כשמונה חודשים ויקטוריה וג׳ניפר הציעו לי להצטרף אליהן למפגש חברות שהן מקיימות אחת לחודש. ויקטוריה היא בריטית שחיה כאן כבר עשרים שנה וג׳ניפר היא מאינדיאנה, אז היא חשה עצמה צפונית משהו. את שתיהן אני מכירה דרך הילדים בצורה זו או אחרת. המפגש המשולש נערך במסעדה עילאית ומתנשאת על פלטת גבינות עבשות, אוייסטר טרי ושני בקבוקי יין עפיצים במיוחד. ויקטוריה, ניצחה על השיח תוך שהיא מנסה לגבור בקולה על מוזיקת המעליות שהתפסנתרה בחלל. היא סיפרה בטון מרכל ובאריכות מוגזמת על הפדיקוריסטית שלה. ג׳ניפר הנהנה בנחרצות עם כל מה שהיה לאירופאית להגיד, כי מבטא האנגלי נשמע נורא אינטיליגנטי, קל וחומר לצד הניב הדרומי השולט באזורינו. תרומתי לשיח, זאת ידעתי לומר רק בדיעבד, הייתה בעלת משמעות רבה. מסתבר שמלמוליי הניאדרטלים נוסח: “אהה” (בפה מלא גבינה)  ו“רילי?” (עם גבות מאוד מורמות) העניקו מיימד פנטומימי לשיח, שכנראה היה חסר במפגשיהן הקודמים. את הערב סיימתי בציון 10 בסולם ויקטוריה. זה אומר, במילים פשוטות,שבשלב קבלת החשבון לשולחן, ויקטוריה הכריזה בחגיגיות -מוגזמת כמובן- על פתיחת יומנים וקבענו מפגש נוסף לחודש הבא.

FullSizeRender (16)

חודש הבא הגיע. הפעם, מורדת במעמדי החדש כמרסל מרסו, הכינותי מראש שני נושאי שיחה שרציתי לחלוק עמן: האחד הוא סיפור מלודרמטי על מנקה שהזמנתי לביתי והיא במקום לנקות, עמדה במטבחי במשך שעה ארוכה והתייפחה על צווארי. הנסיבות הטראגיות שהביאו אותה למצוא פורקן אצל שפחתכם אכן קשות ומצדיקות התייפחות, אך משום מה ואיך שלא תסתכלו על זה, הסיפור נותר בעינו הזוי ולפיכך ראוי שיתוף. הסיפור השני קצת פחות הזוי מבחינת הקארמה שהיקום זימן לי וכל השיט הזה ויותר קשור לשיט הזה שאני מזמנת לעצמי באופן קארמאתי. כך קרה שבמשך שלושה שבועות נמנעתי מביקור אצל האופטומטריסט (על אף שהזדקקתי נואשות למשקפי ראיה) כיוון שלא הצלחתי לבטא באופן רציף ומבלי להישמע בעלת מום, את המילה: prescription  (=מרשם).

אניוואי, המפגש המשולש נערך באותה מסעדה עילאית ומתנשאת, על אותה פלטת גבינות עבשה, אוייסטר טרי ואותם שני בקבוקי יין עם אותה עפיצות. אני, שכבר רציתי להיפטר מעול הסיפורים שרבצו על מוחי, התחלתי -עוד בטרם נחלץ בקבוק היין הראשון- להקיא עליהן את האינפורמציה האנקדוטית. כבר משפתחתי את פי, הבנתי, רק מלהביט על פניהן שעשיתי טעות טקטית נוראית והיא שלא מדברים לפני שמלכת אנגליה (א.ק.א ויקטוריה) נואמת את נאומה המוגזם. אך גם מבטה המופתע של ויקטוריה לא עצר מבעדי להמשיך ולחקן את נפשי למולן, להוטה לסיים את מופע האימים הזה כמה שיותר מהר. לדאבוני הדרמה רק הלכה והתעצמה אל מול הרצינות שהן גייסו על מנת להקשיב לדבריי. לא יכולתי שלא לתהות אם מדובר בגילוי עניין –  מוגזם – בסיפוריי המשמימים או שמא הן מנסות לפענח מבעד למבטא הכבד והאנגלית המשובשת, את שאני מנסה לומר. למרות התכנון המוקדם והחזרה הגנרלית מול המראה (לא באמת), יצא לי מונולוג קצר ומקרטע, נעדר מקוריות ולא משעשע לרמת המביך.

כל כך רציתי שהן ישענו קדימה לעברי בנונשלנטיות עם יד אחת מתחת לסנטר, יקטעו אותי באמצע עם שאלות טרחניות, יצקצקו בלשונן, יהנהנו בראשן. נאדה. הם ישבו שם, כורות אוזניהן לעברי מחכות לפואנטה שאבדה בתרגום. מפה לשם -אתם וודאי יכולים לנחש- החשבון הגיע ואף יומן לא נפתח. ומכיוון שלא התראינו בקונסטלציה הזאת מאותו ערב, נותר לי רק להניח שהן ממשיכות להיפגש בלעדיי ולהעניק לעצמי ציון 3 בסולם ויקטוריה (שזה-ת’כלס- 10 בסולם שרי).

FullSizeRender (17)

אז על אף המכה הקלה שחטפתי בכנף, המשכתי להיענות בחיוב למפגשים חברתיים מביכים לא פחות. כך מצאתי את עצמי במפגש שנקרא ”עוגיות יום שלישי”; מדובר במפגש נשים שכונתי אצל מיס. מיסי. הקונספט הוא להיפגש ולקשקש, לחפור ולהיחפר (או במקרה שלי, להתחפר) בזמן שמיס.מיסי קורצת עוגיות במטבחה המאובזר בין השעות 5 עד 7 בכל יום שלישי. חמוד.

עוד אני יכולה להוסיף בגאון לרזומה הנאשווילי שלי את ״ערב חילופי הזוגות״ במבשלת הבירה המקומית בימי שישי אחר הצהריים, אליו גררה אותי מינדי, אמא של ז׳אק. זה היה אחד המוזרים מבחינתי, למרות שלא באמת הוחלפו שם זוגות. פשוט כל אחד בא בלי בן הזוג שלו…אז…תקראו לזה איך שתרצו. אחרי השלב הרוטיני בשיחה של ״הגענו לכאן לפרויקט מטעם עבודתו של בעלי״, הנהון מחויך והשאלה הקבועה מצד המאזין/ה אם אנחנו אוהבים את המקום, בטח שכן, חיוך רחב בלי שיניים, מגיע השלב בו השיחה מגיעה למבוי סתום, שכן כל שאלה אחרת תחשב פולשנית מידי. אז שוב, אני תופסת את מקומי ביציע העיתונות ומפרשנת לעצמי את החוויה.

היה גם את מפגש האמהות של ילדי כיתה ב׳, שאותו פספסתי דיי בכוונה. ואת מפגש הבוקר של ה״סטיי הום מאמס״ בימי רביעי בבית הקפה המקומי, שאחרי פעם אחת הבנתי שלשמוע נשים חופרות תוך כדי סריגה על ״מצב החסה בשטחים״ -גרסת פרנקלין טנסי-  זה לא בשבילי. ״ארוחת המתנדבות השנתית״ בבית הספר של הילדים אליה הוזמנתי כמתנדבת בכירה, הבהירה לי סופית שהפורמט הזה של נשים מזמזמות על כלום ושום דבר הוא אפעס בעייתי מבחינתי ובעיקר זולל ממני טונות של אנרגיות.

אי לכך ובהתאם לזאת, ניסיתי גם לתקוף בכיוון הפרטני וכששמעתי שהגיעה תלמידה מאיטליה לכיתתו של הגדול, מיד חתרתי למגע עם האם. זו מיד הציפה אותי בחום ים תיכוני, נשקה אותי על שתי הלחיים וקבענו לקפה. אני כבר חשבתי שמצאתי את האחת שאוכל לרכל איתה בעילגות הדדית במהלך הליכת בוקר נמרצת, ואז הסתבר שעל אף החיבה ההדדית ששוררת בינינו, קבוצת האיטלקיות שחיה פה היוותה עבורה קרקע פוריה יותר לחברות מהסוג העמוק. לא נעלבתי, אני יכולה להבין ששפת אם לוקחת אישיות. הייתה גם את ההודית- אמא של פושקר מהגן של הקטן- שיחסינו הסתיימו עוד בטרם התחילו, בגלל לו״ז צפוף מידיי מבחינתה. ואיך אפשר שלא להזכיר את מלאני המתחנפת שניסתה לשדל אותי, באמתלת קפה, לרכוש מוצרים טבעיים שהיא משווקת מהבית. למה מתחנפת? כי סרבתי בנימוס והיא מרגישה –אני מניחה- קצת מנצלת לאור העובדה שבנותינו חברות. הישראליות? מישהו שאל בקהל? יש פה מעט, הן נחמדות מאוד. וחברים וירטואליים? לא בטוחה שאני מאמינה בזה עד הסוף.

 

מה אני אגיד לכם אנשים, בגילי לא קל למצוא חברים חדשים

התהליך מיגע, מתיש ומוזר, סתם פתאום לגשת ולהתחיל עם אדם זר[email protected]#.

לעתים זה מביך ברמה פתולוגית, לעיתים אכזרי ומשפיל

לפעמים זה מצליח ואז את מגלה שהיא, ולא את, הטפיל.

 

״זה לא קשה, זה מאתגר״ יאמרו הקלינאים

״תחליפי את הטרמינולוגיה וכבר יהיה לך יותר נעים״

אז לכו ת#@&, טוב? ניסיתי הכל כמעט

ומשום מה כל יציאה מהבית מרגישה לי

כמו יום מיונים בפילת.

 

 

לוח השראות:

אק״ג- חברתי הטובה עמה נפגשתי לפני כחודש בניו יורק. המפגש היה קתרסי משהו; חלקנו סיפורים אישיים, שיתפנו בסודות, נשארנו ערות עד ממש מאוחר ודיברנו על רגשות. כשנפרדנו- בכינו אנושות. אק”ג גרמה לי להתגעגע אל חברות אמיתית ופשוטה; כזו שלא מתאמצת מידיי, חברות בה רגעי הצחוק עולים במספרם על רגעי החיוכים. חברות בה לגיטימי לבכות ולצעוק, להתעצבן ולהתרגז…חברות בה לגיטימי להיות אני כמו שאני. אז אני מסתפקת במה שיש; חברות לעת מצוא, אבל אנחנו-נשות הרילוקיישן- יודעות, שלוקח הרבה זמן אחת כמו זו למצוא.

FullSizeRender (14)

 

עוד מהבלוג של רילוקיישן - האישה שאיתו

תצוגה מקדימה

אמריקה חור שחור

בשנים האחרונות, ניכר כי רבים מן הישראלים מחליטים לארוז את משפחותיהם ולנסות את מזלם בספירה הבינלאומית.משווקים את המעבר במילה הסקסית, המתגלגלת כל כך יפה על הלשון - ר י ל ו ק י י ש ן. רוצים לומר: יש לנו הזדמנות תעסוקתית, חד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סיפור הפרוורים

"ערב הקאנטרי של תמר" - כך קראו לקבוצת הוואצאפ שנפתחה לכבוד מסיבת הפרידה שערכו לה חברותיה. תמר חיה פה 12 שנה והיא חוזרת עם משפחתה להרצליה, מסיבות שאינן ידועות לי. היכרותי השטחית עם כלת השמחה לא מנעה מבעדי להצטרף לחגיגת הפרידה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה