הבלוג של sarah_shara

sarah_shara

צעדים אחרונים בחיים ישנים, צעדים ראשונים בחיים חדשים.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מיולי 2015

כל חיי הבוגרים חייתי בזוגיות. תמיד הייתי חלק במערכות יחסים רציניות. לא אשת סטוצים אנוכי. מתחברת לאהבה חזקה, יציבה. חיה ונושמת רומנטיקה. אולד פשן אם תרצו. כזו אני. כך היה עם האיש איתו התחתנתי. חלקנו שותפות ואהבה גדולה ואמיתית בזוגיות שלנו. השנים חלפו ובלי משים, תוך חיים קדחתניים: הקמת משפחה, התקדמות בלימודים ובקריירה – הזדחלה לחיי “חברה” חדשה. לא הבחנתי בה תקופה ארוכה, וכשכבר גיליתי אותה, היה מאוחר מדי. היא היכתה שורשים וחדרה עמוק כל כך. לא יכולתי לסלק אותה, אז למדתי לחיות איתה. שנים שסחבתי אותה בבטן. בסוד. ל”חברה” החדשה שפלשה בשקט ובאיטיות לחיי קוראים בדידות. מכירים? 

בדידות

עד לא מזמן חשבתי שהבדידות היא מנת חלקם של הסינגלים. בארוחות משפחתיות רועשות, במפגשים עם זוגות חברים, חשתי חמלה על הרווקה ההיא, או הגרוש הזה, שאינם חולקים חיים משותפים עם עוד מישהו, שהגיעו לבד, שחוזרים לבד, שעושים הכל לבד, בלי שותפים, בודדים, מסכנים. אני שחייתי כל חיי בתוך זוגיות, ראיתי בבדידות איום של ממש. לא האמנתי שאפשר לחיות חיים שלמים לבד. להיות אחראי לפרנסת משפחה, לגדל ילדים, לשלם משכנתא, לדאוג לקניות, חשבונות, הסעות… הלב שלי לא יכל לשאת את המחשבה על בדידות, כשכבר התחלתי לחוש בה בימים שקדמו לשבר הגדול בחיי הנישואין שלנו. תרגמתי את תחושות הלב שלי לעשייה מונעת. הייתה זו תקופה שבה הייתי שבר כלי של ממש, ותוך כדי כך, רדפתי אחרי הזנב שלי עצמי בניסיון לקדם יוזמות בעבודה על מנת לשפר את יכולות ההשתכרות שלי, להתגבר על קשיים בלימודים האקדמיים שלי, להתנהל עצמאית עם הילדים מבלי לבקש עזרה. עשיתי הכל כדי להכשיר את הקרקע ל”מפץ הגדול” שאותו הרגשתי הולך ומקרב.

מעטים האנשים שידעו על התחושות הקשות שהיו בי על הקשר שהולך ואוזל בינינו, האבל על חורבן הזוגיות שלנו, והפחד הגדול ביותר שלי – להישאר לבד. למעשה, הפחד הזה הוא שניהל אותי, ששיתק אותי ומנע ממני לעשות את צעד הפירוד במשך תקופה ארוכה ביותר. פחדתי להישאר לבד, אבל בעצם הייתי לבד בתוך הנישואים. נשואה ובודדה. הזוגיות שלי הייתה אשליה. הבדידות שלי נכחה בעוצמות שהלכו והתגברו, ככל שפחדתי ממנה יותר – היא הכתה חזק יותר בתודעה שלי. כבר לא שיתפתי את האיש שלי בתחושות הקשות שלי, כי הרגשתי שהוא לא מבין אותי יותר. שאין טעם, שההבנה שפעם היתה בינינו כבר לא קיימת יותר. הבדידות היתה מנת חלקי במפגשים משפחתיים, באירועים ולכל מקום אליו הלכתי, גם כשהלכתי עם האיש שלי יחד, הרגשתי בודדה. הרגשתי בודדה כשקמתי בבוקר, במשך היום וכשנרדמתי לצד האיש שלי בלילה. ללכת עם ולהרגיש בלי. ככה בדיוק הרגשתתי.

ואז הגיע רגע המשבר. הבדידות המוכחשת שהייתה מנת חלקי בסוד, הפכה להיות הבדידות העצומה והגלויה לעיני כל. כן. נשארתי לבד. הייתי בודדה. הפכתי להיות סינגלית. זאתי שהזוגות מסתכלים עליה בחמלה, כמו שאז הייתי אני מסתכלת על הבודדים. זאת שמגיעה לבד לאירועים חברתיים ומשפחתיים וגם חוזרת לבד אל הלבד. זאתי שבהתחלה ננעצו בה מבטים מרחמים שתורגמו למילים כמו: “חבל”, “אולי יש עוד סיכוי”, “אבל למה?!”, “מסכנים הילדים”, ובהמשך ל: “יהיה בסדר”, “את תסתדרי מהר מאוד”, “קטן עליך”… היה לי קשה מאוד להגיע לארוחות חג משפחתיות לבד בלי האיש שהיה לצידי יותר מעשור, לעיתים אפילו בלי הילדים שחגגו עם אביהם. אלו היו האירועים הקשים ביותר. לבד לגמרי, בלי שלוש הנחמות היקרות מפז שנשארו לי מהזוגיות שהייתה ואינה עוד..

היום הבדידות הפכה להיות חברה של ממש. אני לא מפחדת ממנה יותר. אנחנו ביחסי אהבה – שנאה: לפעמים נדמה לי שהתרגלתי אליה, לפעמים אני מרגישה חנוקה בגללה. עם השנים למדתי לקבל החלטות לבד, לעשות צעדים גדולים כקטנים לבד, לשמוח לבד ולכאוב לבד. כמו בטנגו, צעד קדימה שניים אחורה, כך אני רוקדת עם הבדידות בחיי. לעיתים עצובה ולעיתים מצליחה אפילו להנות מהשקט שבלבד. הייתם מאמינים?! גיליתי שהבדידות הובילה אותי גם לצמיחה בחיי. ככה לבד עם עצמי, היה לי הזמן והשקט להחליט על סדרי עדיפויות בחיי, לקבל החלטות שהן כולן אך ורק שלי, לטוב ולרע, להבין מה אני רוצה, מה אני מחפשת, על מה אני מסוגלת להתפשר ועל מה לא. היום אני יודעת שהפחד הגדול שלי מהבדידות לא היה מוצדק. בדיעבד, כשהשתחררתי מהפחד להיות לבד, גיליתי שהשד כלל לא נורא כמו שחשבתי. היום כשאני מרגישה בודדה, אני נזכרת בימים הנוראים בהם הרגשתי כך כשהייתי בתוך זוגיות, ויודעת שכך עדיף. היום אני יודעת שאני מוכנה לקבל זוגיות ושותפות חדשה, לא מהפחד להישאר בודדה, אלא כי עכשיו, בזכות הבדידות שחוויתי – אני יותר מוכנה ובשלה לקבל אהבה חדשה.

בדידות1

 

עוד מהבלוג של sarah_shara

Thumbnail

תהיי יפה ותשתקי ?

מחשבות מודחקות על נישואים דועכים, יפה בודדה ושותקת. כך חייתי זמן רב. מדי.  שלוש עשרה שנים של זוגיות. עשר שנים בעל ואשה. שלושה ילדים מהממים וכלבה אחת. ההבנה שהנישואים שלנו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

עולם האגדות המנופצות

שלוש שנים. שלוש שנים שאני רוצה לכתוב. הכל. בלי לפלטר. בלי לנסח. ישר לתוך הכאב. בלי הנחות. שלוש שנים שאני כותבת לי לראש. בעל פה. לא שוכחת דבר. זוכרת הכל. שלוש שנים שאני משותקת. מנוהלת על ידי פחדים. מנוהלת על ידי עורכי דין,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

הסוד ששמרתי בבטן

תמיד הייתי מסמר המסיבה. אף פעם לא רציתי להיות כזאת. אני שייכת לזן הנשים שנכנסות לחדר ואיכשהו מושכות אליהן את תשומת הלב. מאז ומעולם הרגשתי כך. מביך אותי לדבר על זה ואפילו לכתוב את זה, אבל באמת, שלא בחרתי להיות כזאת. ומיד אחרי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים