הבלוג של sarah_shara

sarah_shara

צעדים אחרונים בחיים ישנים, צעדים ראשונים בחיים חדשים.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מיולי 2015

אז התחתנתי צעירה. כלה – ילדה. הייתי הראשונה שהתחתנה מבין חברותיי, הראשונה שהרתה, הראשונה שהפכה לאמא, הראשונה שהיתה אמא לשניים, לשלושה…. בניתי קשר של שותפות עם האיש האחד והיחיד שסמכתי עליו. חשבתי שהיינו שותפים לזוגיות, להורות, להצמחת הבית הצעיר והחדש שלנו. היום אני הראשונה מבין כל חברותיי ששברה את הכלים. הראשונה שמתגרשת. אני! פוסט מעורר מחשבות על איכות השותפות.

מסתדרת2

שלוש עשרה שנים ביחד עברו כל כך מהר: קדחתנות של בניית חיים משותפים, יצירת קן משפחתי שהיה המטרה הכי נשגבת בחיי. שלוש עשרה שנים של עבודה בלתי פוסקת מסביב לשעון, בתוך ומחוץ לבית, עבודה מתישה אך מתגמלת, ממלאת אותנו במשמעות ובחיוניות. בנינו זוגיות מבוססת אמון, בנינו שותפות שהרגישה לי חזקה ויציבה וניצחית. בין ריצה כזאת לריצה אחרת בחיים העמוסים שלי, מיעטתי לעצור ולתהות. מבחינתי, העסק תיקתק והשותפות שבנינו יכלה לשרוד עוד שנים רבות וטובות, אלמלא נכפתה עליי העצירה עם בחירתו של האיש שלי בדרך חדשה. דרך אידאולוגית שלא תאמה את דרכי שלי. השותפות שלנו עמדה למבחן. עצרתי לחשוב. הקדשתי זמן לשאול את עצמי, לתהות ביני לביני על הטיב האמיתי של השותפות הזאת. וכשהואלתי לעצור, גיליתי שלא הכל היה באמת כל כך יציב וחזק כמו שהאמנתי. או כמו שרציתי להאמין.

כל הנשואים / חיים בזוגיות מכל סוג שהוא, ענו לי עם יד על הלב: עד כמה אתם מרגישים שאתם שולטים שליטה מלאה בכל תחומי החיים? כמה מכם חולקים חיים משותפים עם בני זוג, ומחלקים מטלות ביניכם? אהיה ספציפית יותר. האם יש בקהל אנשים שאינם מנהלים תחומים מסוימים בחיים? מי מכם אחראי על תשלומי החשבונות? כביסות? הסעות ילדים לחוגים? ביטוח? אירוח? קניות? פרנסה? האם יש ביניכם מפרנס עיקרי? מי מקבל החלטות בעניין גידול ילדים? בעניינים כלכליים? בענייני הניהול השוטף של הבית? האם אתם עושים הכל ביחד? האם אתם מחליטים ביחד?

ובכן, כשנאלצתי לעצור, הבנתי שחלקתי עם האיש שלי נושאים רבים. חלוקת האחריות שלנו היתה מסורתית מאוד: אני הייתי אחראית על הבית פנימה, “שרת הפנים” אם תרצו, והוא היה “שר החוץ”. במשפחות רבות ישנו סידור נוח שכזה. אני ניהלתי את כל הקשור בגידול וחינוך הילדים, הטיפול השוטף בבית, תוך ניהול קריירה בחצי משרה, ולימודים אקדמאיים בנוסף. הוא – ניהל את כל הקשור בחשבונות הבנק, האשראי, תשלומים והיה המפרנס העיקרי במשפחתנו. מעולם לא היו לנו בעיות כלכליות. ואם לומר את האמת, התחתנתי עם אדם שהגיע ממשפחה אמידה ובעלת אמצעים שלא היו למשפחתי שלי. אדם שהרוויח משכורת נאה, הלך והתפתח עם השנים והגיע לעמדות בכירות במקומות עבדה בהם עבד. אני סמכתי עליו שינהל את העניינים הכלכליים של משפחתנו. שיידאג לאם ילדיו כפי שהיה דואג לעצמו. למרות שהייתי יכולה שלא לעבוד כלל, תמיד הייתי שותפה לפרנסת המשפחה אך לא ניהלתי את ענייני הכספים. במצב הזה כל אחד סמך על השני בעניינים מסוימים ותרם בעצמו לעניינים אחרים כפי שתרם, והסידור נראה הוגן למדי לשנינו. הוגן עד שהגיע היום שבו האיש שלי קיבל לבד את ההחלטה על פנייתנו לדרך חיים חדשה.

הימים חולפים והנה האיש שלי ואני כבר לא מסוגלים להבין זה את זו. הוא בעולמו החדש, הרענן, מוזן ונתמך על ידי בעלי סמכות חדשים, מספר לי על סדרי עדיפויות חדשים בחייו. כאילו חייו וחיי אינם משותפים. הימים חולפים והשותפות בינינו מתפוררת. ימים של אי שקט. לא ישנה בלילות. עייפה בימים. ממשיכה לעבוד, ללמוד, ללמד, לגדל את הגוזלים מכח האינרציה. סוחבת את כל העולם על הגב שלי, כאילו כלום. הלב שלי מדמם ובוכה על אהבה שחומקת ובמקומה מתנחל לאיטו ריק ענק ומפחיד. בוקר אחד האיש שלי מדווח לי על קשיים כלכליים במשפחתנו. הכסף כבר לא מספיק לנו. “אין לנו כסף להחזיק שתי מכוניות” אמר, ובאותה נשימה הוסיף: “אנחנו מוכרים את הרכב שלך”. “מה פתאום?! זאת לא החלטה חד צדדית שלך” אני עונה לו “אין מצב שככה אנחנו מקבלים החלטות. בוא נשב ונחשוב ביחד. אתה רוצה שגם אני אקבל החלטות בלעדיך?!” אני שומעת אותו ולא מאמינה שזה האיש שפעם אהבתי: “נראה אותך באמת מסתדרת בלעדיי, אספתי אותך מחיים של עוני לחיים כמו שלנו!” השותף שלי לדרך לוקח את מפתחות הרכב ויוצא מהבית.

אני חנוקה, אין לי אוויר. מי זה האיש הזה שכרגע נעלם עם הרכב שלי? אני מחליטה להיכנס לחשבון הבנק באינטרנט. אפילו לא ידעתי את הסיסמה.. אני זוכרת את עצמי הולכת (ברגל) אל סניף הבנק, מקבלת סיסמא ונכנסת בידיים רועדות לאתר האינטרנט. אני מרגישה איך הדם אוזל לי מהפנים. אני מגלה שזה כמה חודשים – המשכורות של אישי לא הועברו במלואן לחשבון המשותף שלנו, מגלה כרטיס אשראי נוסף של אישי, שלא ידעתי על קיומו ומגלה העברות כספים רבות כתרומות למוסדות שונים… האם זה האיש עליו סמכתי ובו נתתי אמון? האם הייתי עיוורת עד כדי כך? איך לא שמתי לב שזה מה שהתחולל ממש מתחת לאף שלי? הרי אנחנו שותפים! האדמה רעדה מתחת לרגליי. מה עכשיו? איך מגשרים על הפערים? האם אפשר לסלוח ולהמשיך הלאה? ואם אבחר שלא להמשיך הלאה – איך אסתדר בלעדיו? איך אסתדר כלכלית? איך אסתדר בכלל?

הרגשתי איום קיומי של ממש. כל הפחדים שלי התעוררו להיות מציאותיים יותר מאי פעם. כעסתי על עצמי שלא בדקתי את השותף שלי מדי פעם. כעסתי על עצמי על שסמכתי עליו בעיניים עצומות. בדיעבד נראה לי שהשותפות כפי שבנינו אותה היתה אולי נוחה לרגע, אך ממש לא הוגנת, אולי אפילו ילדותית במקצת, שותפות בוסר. הבנתי שכדי לשרוד עליי להתבגר. ויפה שעה אחת קודם. ועם ההתבגרות מגיעה גם יותר אחריות. התחלתי לחשוב על יציאה מאיזור הנוחות שלי, לעבר “עולם המבוגרים”, לא לוותר לעצמי, לקחת שליטה על כל ההיבטים בחיי, גם כאלה שלא הבנתי עד כה, גם כאלה שהיו נחלתו הבלעדית של השותף שלי. מהיום אני לוקחת את חיי בידיי!

 

מסתדרת

 

עוד מהבלוג של sarah_shara

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותשתקי ?

מחשבות מודחקות על נישואים דועכים, יפה בודדה ושותקת. כך חייתי זמן רב. מדי.  שלוש עשרה שנים של זוגיות. עשר שנים בעל ואשה. שלושה ילדים מהממים וכלבה אחת. ההבנה שהנישואים שלנו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

רוקדת טנגו עם הבדידות

כל חיי הבוגרים חייתי בזוגיות. תמיד הייתי חלק במערכות יחסים רציניות. לא אשת סטוצים אנוכי. מתחברת לאהבה חזקה, יציבה. חיה ונושמת רומנטיקה. אולד פשן אם תרצו. כזו אני. כך היה עם האיש איתו התחתנתי. חלקנו שותפות ואהבה גדולה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עולם האגדות המנופצות

שלוש שנים. שלוש שנים שאני רוצה לכתוב. הכל. בלי לפלטר. בלי לנסח. ישר לתוך הכאב. בלי הנחות. שלוש שנים שאני כותבת לי לראש. בעל פה. לא שוכחת דבר. זוכרת הכל. שלוש שנים שאני משותקת. מנוהלת על ידי פחדים. מנוהלת על ידי עורכי דין,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה