הבלוג של ספיר ליברובסקי-שר

צועדת בדרכי גורלי

פמיניסטית מדופלמת.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מנובמבר 2015

האם לנשים מותר לחשוב כמה מחשבות על הרצון לא להיות אמא של אף אחד? ד”ר אורנה דונת סוללת את השביל לנשים שעבורן אימהוּת היא פשוט לא אופציה. חזרתי מהרצאה מרתקת והגעתי לכמה תובנות. החשובה מהן היא שהחברה הישראלית לא בשלה לשבור את הטאבו הזה, ואלו שמשלמות את המחיר הן, שוב כמו תמיד, הנשים.

24/01/2016

השבוע הייתי בהרצאה של ד”ר אורנה דונת תחת הכותרת “כמה מחשבות על הרצון להיות לא אמא של אף אחד”. דונת מעלה שתי תופעות, הקשורות זו בזו, שברוב המדינות (ובישראל במיוחד) הן עדיין טאבו: האחת, נשים שלא רוצות להביא ילדים לעולם, והשנייה, נשים שהפכו לאמהות והיום הן מתחרטות על כך. יחסית לנושא הלא קונבנציונאלי ולעובדה שההרצאה התקיימה בפאב בכפר-סבא, עשרות נשים (וגברים) הגיעו לשמוע את מה שיש לדונת לומר, ולי זה גרם לאופטימיות רבה.

דונת, בת 39, מספרת שכבר בגיל 16 ידעה שהיא לא רוצה להיות אימא. היא לא חוקרת אוכלוסייה אשר זרה לה, אלא היא בעצמה חלק ממנה. היא מספרת על התיוג החברתי איתו צריכות להתמודד נשים כמוה על בסיס יום-יומי. בחברה הישראלית נשים שלא רוצות ילדים נתפסות כמוזרות וחריגות, כאילו משהו דרמטי ונורא קרה להן שגרם להן לא לצעוד בדרך ה”טבעית” עבור כל אישה, שהמובן מאליו שלה הוא להפוך לאימא. אנשים לא מצליחים לתפוס את העובדה שאישה יכולה פשוט לא לרצות להביא ילדים לעולם.

כאשר דונת ראיינה נשים שמתחרטות על כך שהפכו לאימהות, היא גילתה נתון מעניין: שליש מהן רצו להיות אימהות ואז לאחר הלידה הן גילו שזו הייתה טעות, שליש נוסף היה מורכב מנשים שלא רצו מלכתחילה להיות אמהות אך בכל זאת נכנסו להיריון, כי לא הייתה להן ברירה, והשליש האחרון היו נשים שפשוט לא הקדישו זמן לחשוב על הנושא, כי לא ראו בכך סוגיה שיש להתייחס אליה, ואז כשהן הפכו לאמהות הן התחרטו על כך.

זה מדהים, תחשבו על זה, כשאנו קונות דירה, בוחרות מקום עבודה או אפילו מאמצות כלב, אנו משקיעות זמן מחשבה רב עד שמתקבלת אצלנו החלטה. אך כשזה מגיע לילודה, החברה מובילה אותנו לפעולה כל-כך אוטומטית, שאין לנו את האפשרות לעצור רגע, לחשוב, להחליט ולבחור באופן אקטיבי. השיח הזה, אותו מובילה דונת בישראל, פשוט מרתק כיוון שהוא פורץ גבולות. הסוציולוגיה מבקשת לערער על המובן מאליו, לבקר, לבחון, לאתגר ולשחוט פרות קדושות, אך כשזה מגיע לילודה יש מעין שלט אין-כניסה גדול ואדום. עד כאן, השלט אומר, זה כבר מקום אסור.

 צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

המסלול הברור של כל אישה לילודה הוא חלק מהמשטור של הגוף שלנו כנשים. הרחם הוא אנחנו, הוא המגדיר אותנו, ומטרתנו למלא את העולם בדור הבא. בין אם הסיבה היא דמוגרפית, כלכלית, דתית או תרבותית. פשוט אין אופציה אחרת. בהתאם, נשים שלא יכולות להיכנס להיריון מסיבות שונות, מתויגות כלא נשיות מספיק והחברה מעבירה להן מסר שכדאי להן להסתיר את ה”פגם” החמור הזה.

אני דווקא כן רוצה להיות אימא, אבל אני רוצה לחיות בחברה שתאפשר לנשים להחליט עבור עצמן, בתחום הילודה כמו גם בכל שאר התחומים. הפעולות שלנו צריכות להתגבש בעקבות בחירה חופשית, ולא בעקבות אברי הרבייה שלנו. כל עוד ההסללות הגורמות לכך שפסגת הנשיות תהיה להיות אימא ופסגת הגבריות תהיה להיות מנכ”ל, יישארו חלק כל כך חזק ושורשי בתהליך החיברות שאנו עוברים ועוברות, נשים שלא רוצות להיות אימהות ימשיכו להיות מודרות במקרה הטוב, או לחיות חיים שקריים ומלאי סבל במקרה הרע.

עוד מהבלוג של ספיר ליברובסקי-שר

Thumbnail

שקופה ונעלמת

גברמסקל סלמאויט, בת 29 אריתראית מתל אביב, נרצחה על-ידי בן זוגה בדרום תל אביב אשר הכה אותה עד שמתה מפציעותיה בתאריך 28/09/15 סמוך לשעה 7:00 נרצחה גברמסקל סלמאויט, אריתראית בת 29 מתל אביב על-ידי בן זוגה, סבלה הבוס, אריתריאי כבן 33,...

Thumbnail

והילד הזה הוא שלך, ובגללו היא ניסתה להתאבד

במוצ"ש פרסם בפייסבוק הסופר רן אפלברג פוסט קורע לב על הבת שלו בת ה-16.5, גפן, שניסתה להתאבד לאחר שבחור איתו קיימה מגע מיני צילם אותה בזמן המעשה ופרסם את הסרטון...

Thumbnail

גם אני אשת הכותל

במהלך שנות ילדותי ונעוריי, בפעמים המעטות שהלכנו כמשפחה לבית-הכנסת כדי לציין חגים ושמחות משפחתיות, זה היה בבית הכנסת הרפורמי בית דניאל בתל-אביב. בבית הכנסת השוויוני, אין הפרדה בין גברים ונשים, לא בתפילה ולא בריקודים, לא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים