הבלוג של שלי ניידיץ

הבלוג של שלי

אשת תוכן, אמא לשלושה, סוגדת לחוש הומור ונטרפת מחוסר צדק.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל ממאי 2015

כבר אמרו חכמינו הפוסט-מודרניסטים ‘מחשבה יוצרת מציאות’, ולכן בהצגה “מרק כפתורים” מספר הקבצן לתושבי הכפר שהוא עומד להכין מרק. ממה? ממה שיש לו – כפתורים

09/06/2018

מרק כפתורים. צילום: יוסי צבקר

אם לא היה לכם מה לאכול, כמצב קיומי, וקבצן היה דופק על דלתכם לבקש מזון – הייתם פותחים?
ובכלל, איך אפשר לתת מה שאין?

זה הסטטוס קוו שמאפיין את תחילתה של ההצגה “מרק כפתורים”, עוד אחת מנפלאות יצירותיו של תיאטרון אורנה פורת במוזיאון ת”א.

כשקבצן אחד הגיע לכפר והוא רעב במיוחד, הוא התדפק על דלתות בתי התושבים, המתאפיינים – כמתבקש ממי שעסוק ביומיום במלאכת ההישרדות – בניכור והסתגרות. אף אחד מהם לא פתח את דלתו לקראת מי שמבקש לכאורה לגזול מהם את המעט שיש.

האיש החכם הבין שכדי להשיג את מבוקשו, כדאי לשנות טקטיקה ולהפוך את הרצוי למצוי. ומה יותר רצוי לבטן רעבה ביום קר, ממרק חם ומזין? כבר אמרו חכמינו הפוסט-מודרניסטים ‘מחשבה יוצרת מציאות’, ולכן החליט הקבצן להכנס לבית הכנסת של הכפר, שהיה פתוח כל הזמן, ולספר לשמש שהוא מכין מרק.
ממה תכין מרק? שאל אותו השמש. מכפתורים, כמובן. ענה לו הקבצן. אלא שהיה לו רק כפתור אחד, ולכן ביקש מהשמש המופתע גם את שני כפתוריו שלו, ולו רק כדי שבהמשך ירגיש חלק מהתוצאה ויהיה ראוי לחלוק בה.

מרק כפתורים זה נחמד, אמנם, אם כי בכדי שאכן יהיה טעים ומזין, הסביר הקבצן שכדאי “להוסיף” לכפתורים כמה ירקות. והתושבים, שראו שמשהו כבר מתבשל, תרתי משמע, ורצו ליהנות מפירותיו, תרמו איש איש, לאט לאט, את חלקו.

התוצאה היתה, איך לא, מרק ריחני שהתבשל על סיר ענק, שחימם את התושבים בכל ההיבטים, לאחר שהקבצן, יזם ואסטרטג חכם במיוחד, כזו שרק חכמת רחוב יכולה להעניק, הצליח לפתוח את סגור ליבם ולימד אותם את אחד השיעורים החשובים בחיים.

ובדיוק כמו בעולם היזמות, ההיתכנות כשלעצמה לא תמיד מכריעה את כף המאזניים, כי אם יכולת השכנוע של היזם. אם הוא יגרום למשקיע להאמין ברעיון, מופרך ככל שיהיה, ועוד לראות את הבסיס שלו מול העיניים, הרי שגם אם ברור שהדרך עוד ארוכה, המשקיע ילך שבי אחריו וירצה להיות חלק מההבטחה הגדולה.

בהצגה “מרק כפתורים” הילדים שותפים גם הם להכנת המרק, כשהם מתבקשים לזרוק ירקות דמיוניים לטובת הצלחת המשימה הקולקטיבית. תחושת השותפות מחלחלת, ההזדהות עם הנאת הקבצן מוחלטת, וכמעט אפשר להרגיש את טעמו של המרק העשיר ביותר שהכפר העני יכול היה לייצר.

עוד מהבלוג של שלי ניידיץ

תצוגה מקדימה

24 שעות של קסם

בוקר של יום הולדת הוא אחד הרגעים הכי מרגשים שיש. להתעורר אל דף לבן שהכל יכול לקרות בו, יום שלם של הרפתקאות, טלפונים מפתיעים, ברכות משמחות ותחושה כללית שסוג של מלכות הוענקה לך ל-24 שעות של קסם. ...

תצוגה מקדימה

חי ודק - ההצגה שתחסוך לכם ויכוחים

אומרים שהדרך הכי טובה להשיג שיתוף פעולה מילדים במשימות היומיומית, היא פשוט להסביר להם את הרציונל שעומד מאחורי מה שלהם נשמע כמו גחמות אקראיות של ההורים. אם הם מבינים...

תצוגה מקדימה

הפיצה הכי טעימה: ההיית או חלמתי חלום?

מה כבר אפשר לצפות ממסעדה איטלקית כשרה למהדרין? ולמה בכלל היא חייבת להיות כשרה? הרי רוב האוכל האיטלקי הוא חלבי, אז פשוט אל תשימו פפרוני על הפיצה - וסגרתם עניין. זה מה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה