• » דברה לונדון, 08/03/2011
• הוסף תגובה
• 0

לפני מספר שבועות ליוויתי באופניים את הרצים "שלי" במרתון טבריה. סגירת מעגל של תקופת אימונים ממושכת, בה נוצר עבורי מעגל נוסף הקשור לריצה המחזק ומביא לי סיפוק ואושר רב. האווירה השנה בטבריה היתה מיוחדת במינה צבועה באהבה גאווה וכאב של "החברים של שניאור". אלה החברים של שניאור חשין, איש ברזל ובכלל איש מיוחד אשר באופן טרגי ומיותר נדרס למוות בקיץ האחרון בזמן אימון אופניים.

עבורי, שניאור גם היה האח הקטן של אפרת, חברת ילדותי. אח קטן עם שם ענק. ילד יפה-תואר, חכם, חמוד ושובב. ה"חברים שלו" בלטו במספר הרב של הרצים שיצרו "קבוצתיות" יוצאת דופן בחולצות המיוחדות, בבלונים ורודים/סגולים/לבנים ובעיקר באחוות החברות ונצחון החיים. מרגש ומעצים! רק לפני שנתיים, כשהצטרפתי למועדון ריצה, הבנתי את הכוח של היחד שיש בריצה, העומד בסתירה לסוג זה של ספורט. "החברים של שניאור" עבורי העלו את הרף אינספור מונים.

הכח של הקבוצה בא לידי ביטוי בכך שישנה מסגרת ויש בזה מחוייבות מסויימת. אחת הסיבות המרכזיות לצאת מהמיטה בחושך בגשם במיוחד בשבת היא שאת יודעת שמחכים לך וסומכים עלייך לריצה ארוכה. וחשוב יותר, הוא היחד של הפרטנרים הקרובים איתם מתאמנים באופן קבוע, ובמיוחד במה שנקרא "ריצות ארוכות". אלו הן ריצות שבועיות המתחילות ב 20 ק"מ ומגיעות ל 38 לפני המרתון. משמע שעות על גבי שעות של ריצה משותפת. של זיעה, של יגיעה, של צחוק, של קושי, של מאמץ, של דיבורים אינסופיים ובעיקר בעיקר של אחווה שלא ניתן לתאר אותה במילים. אינטימיות מסוג שזר לא יבין זאת. תמיכה מורלית ופיזית.

ה"יחדנס" הזה נותן הרבה מאוד כח. הרבה משענת. לפעמים, אלה לא המילים שנותנות כח. לפעמים זו הידיעה שפשוט יש שם מישהו והוא שם בשבילך, ואת שם בשבילו. מספיק לשמוע את טיפוף הרגליים המשותף, הנשימות הקצובות, הידיעה שמישהו עובר את מה שאת עוברת. בריצה את מאוד לבד. בריצות הארוכות בפרט, אך גם בימים "סתם" זה דורש ריכוז ופוקוס. יש התכנסות עצמית שסותרת "יחד". יש לי ימים בהם למרות אהבתי לקבוצה וליחד, אני רוצה להיות רק לבד. ויש ימים שהלבד קשה מנשוא. כמו בחיים.

יום הולדתי אותו חגגתי לאחרונה, הוא גם לעולם יום להתבוננות על חיי. אני עדייו מתרגשת ומלאת ציפיות כילדה קטנה. חשוב לי להיות מוקפת באהוביי ואוהביי, לקבל תשומת לב ולהרגיש מרכזית וחשובה. השנה, יום הולדתי עמד בסימן חיי החדשים, לבד, ללא הבטחון של בן-זוג. ללא הידיעה שאתעורר בבוקר לחיבוק עוטף. ורבות אני חושבת על משמעות הלבד והיחד ביום הזה. יש כל כך הרבה מעגלים של יחד. ולכל אחד מאפיינים שונים בכלל, ובתקופות שונות בפרט: יחד עם המשפחה – הורים, אחים ואחיות. יחד של זוגיות. יחד של ילדים. יחד של הורות. יחד של זוגיות וילדים. ויש כמובן את היחד של חברים וחברות, יחד של אנשים בעבודה ועוד ועוד.

ומסתבר לי עם השנים שיש גם מעגלים רבים של לבד. ויש גם מעגל של להיות לבד כאשר את בתוך היחד. המעגל לדעתי הקשה מכל.

הריצה חידדה לי את ההתלבטות בסוגיית הלבד-יחד. אני מבינה היום שאני רוצה גם את הלבד וגם את היחד. אני חושבת שהריצה נותנת לי את המעגל השלם של הלבד והיחד. ניגוד שקיים בי שנים. כמו הצורך והרצון לבן-זוג, ויחד עם זאת, הרצון והצורך בלבד, במרחב. הצורך והרצון להיות עם הילדים, והצורך בשקט. הצורך והרצון לעבוד בארגון אליו באים כל יום כנגד הרצון להיות עצמאית, חופשייה ממגבלות ושלא יגידו לי מה לעשות.

למרתון ניו יורק התאמנתי לבד. שעות ארוכות של ריצות בודדות, חלקן בקור הניו-יורקי. מידי פעם חבר או חברה הצטרפו לכמה קילומטרים וזה האיר את קצה המנהרה. מרתון פריז בשנה שעברה היתה החוויה המתקנת. שייכות למועדון ריצה, מאמנת מעולה, וחברים תומכים ושותפים. שבועות ארוכים חיכיתי שוב לשבתות האלה של ריצה ארוכה יחד. ביחד לבד. לבד ביחד. הפיצוי על הקושי בקימה המוקדמת, של הוויתור על בילויים. וזה הגיע. השבתות האחרונות מאופיינות בחדוות הריצה המשותפת, ובבנייה נכונה של הפרטנרים איתם מתוך הלבד ניתן לצור את היחד.

חדוות הריצה והחברותא מחדדת את התחושה שהלבד אפשרי כשיש ביטחון וידיעה ברורה שהיחד קיים כאשר צריכים ורוצים אותו. שחייבים למצוא את האנשים והמסגרות שנותנות ומאפשרות את היחד הזה שהוא יחד מאוד אגואיסטי. שהמאבק התמידי הזה הוא אחד מיני מאבקים רבים בניסיון הבלתי-פוסק ביצירת האיזון. בעיצוב החיים הנכונים המשלבים במינון מדויק את האנשים הנכונים בכל המעגלים אשר יחד יוצרים את ה"דבר" הגדול הזה שנקרא מעגל החיים, על מנת שנחווה כל שלב בו, ונחייה בשלמות והשלמה עם כל אחד מהמעגלים בין אם הם לבד או יחד.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה

• » דברה לונדון, 27/12/2010
• הוסף תגובה

• » דברה לונדון, 01/12/2010
• הוסף תגובה

• » דברה לונדון, 07/10/2010
• תגובה אחת

• » דברה לונדון, 24/08/2010
• הוסף תגובה

• » דברה לונדון, 20/07/2010
• תגובה אחת

• » דברה לונדון, 22/06/2010
• הוסף תגובה