הבלוג של רותי שלו

משוחררת

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות... +עוד

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות וחופש, עצמאות והיתמכות, מיקרו ומקרו. בעבודה שלי עם אנשים אני מלווה יד ביד נשים וגברים, אמיצות ואמיצים, שבחרו לצאת לעולם של אותנטיות ושחרור מצלקות ואמונות מעכבות. אם מהכיוון של משבר זוגי או מקצועי, אם מהכיוון של הפרעות אכילה או דיכאון, המפתח לבאר הטובה, נמצא ממש מתחת לפנס. הכוח לריפוי ואיחוי קרעים בנפש הוא כוח בלתי תלוי, שגם אם קולו נדם, הוא פועם בפנים תמיד. המסע להתעוררות והדלקה מחודשת של המדורה הפנימית הוא מסע מורכב ומכונן. המטרה אליה אני מחוייבת בעבודתי היא ליווי מעצים, תומך ומאתגר של המסע אל הריפוי השלם. הספר שלי "בטן", (2000, הוצאת כרמל) הוא ספר אוטוביוגרפי פורץ דרך העוסק בהתמודדות עם טראומה ויצירת חיים חדשים. הספר והסרט הדוקומנטרי "היהלום שבפנים" היוו נקודת מפנה עבור רבים המתמודדים עם חוויות אלימות וקורבנות, או מטפלים בנפגעי טראומה. תהליך הפרידה מחיי קורבנות הוא מעשה אמנות. ולי לא נותר אלא ללמד את מה שמצאתי בעצמי, הרווחתי ביושר במסע הפרטי שלי, כמי שחצתה את הקווים מקורבן נטול אמונה לאישה חופשית וכנה השותה מהבאר הטובה של יוניברס. אני מלווה אימהות צעירות ואבות צעירים בתהליך ההתאקלמות וההנבטה של זהות הורית וזוגית, תפקוד רגשי ופיסי לאחר לידה והתמודדות עם סוגיות משפחתיות רחבות המשפיעות על ההורות והזוגיות. https://www.facebook.com/new.born.parents.and.SoulCoaching אני מנחה ומלווה ארגונים חברתיים וגופי רווחה המבקשים דרך חדשה לשיפור היחסים עם הציבור אותו הם משרתים. מעבירה סדנאות לשיפור מיומנויות אינטימיות, אמפטיה ואותנטיות למטפלים, מורים, עובדים סוציאליים והורים. אני מתגוררת בהולנד מאז 2002 ועובדת עם אנשים פרטיים וארגונים, בהולנד ובישראל, פנים אל פנים ובאמצעות הסקייפ, בעברית, אנגלית והולנדית. בכל שאלה או בקשה אתם מוזמנים בחום לפנות באמצעות המייל [email protected] או בטלפון – למחייגים מישראל – 03-7213482 שלוחה 1 -בית, שלוחה 2-נייד למחייגים מהולנד - 06-13478608 מוזמנים בחום. בברכה ובשמחה רותי שלו

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2011

בעבודתי עם אנשים אני שומעת סיפור אחד בלבד, צלול וברור. זהו סיפורנו המקיף והרחב, זאת הטראומה הקולקטיבית שלנו, המקום שבו אנחנו לא יודעים איך להיות, להתהלך בעולם כנאהבים. אבל האחריות הגורפת על חוויית הנאהבות חלה עלינו בלבד. וכוחה המרפא של אהבה בחיינו הוא הדבר היחיד ששווה לקום בשבילו בבוקר. ואת זה אפשר ללמוד!

23/04/2013

כששואלים אותי מה אני עושה בעבודתי עם אנשים אני אומרת את האמת, אני מספרת שהדבר שאני עושה הוא פשוט אוהבת. אני עובדת בלאהוב.

גם אצל מי שמספר לי על שברון לב זוגי, על דחייה ובדידות, וגם למי שמספר לי על הקאות חטופות בלילה, על דיכאון, על עזובה, אני שומעת סיפור אחד צלול וברור. זהו סיפורנו המקיף והרחב, זאת הטראומה הקולקטיבית שלנו, המקום שבו אנחנו לא יודעים איך להיות, להתהלך בעולם כנאהבים. וזה כלכך נוקב, כואב בפשטותו. ואז, כבר לא משנה אם העלילה היא על הילדים שלא מקשיבים לנו או על מעשה אונס שהתרחש בחדר הזבל של הבניין לפני שלושים שנה. השיר אותו שיר- אין בי אהבה. איני אהובה. איני אהוב. ובלי להיות אהובים, הקיום הופך למעיל כבד מלא אבק שמייגע את הנפש עד כלות. ולאט לאט מתחיל להתקלף הצבע בחדר הפנימי, מתפוררים הקירות, האוויר מתעפש. ואז בכלל לא מוזר לראות שדברים לא עובדים. אין שקט, אין ביטחון. יש הרסנות, ושנאה, וביקורת רצחנית שלא פוסקת. ויש אלימות פנימית ולפעמים גם חיצונית. ויש מערכות יחסים לא מכבדות. ויש דימוי גוף שלילי ביותר. הכובד של הסיפור, הרעש באוזניים, נמצאים שם כדי למסך את הכאב העצום שבהתהלכות בעולם כיתומים. והרי ברור וידוע לכל שאהבה היא הצורך הבסיסי ביותר שלנו, וסביבה סובבים חיינו מאלף ועד תו. ובכל זאת מתברר עד כמה הכישור היסודי כלכך של יצירת אהבה הוא בכלל לא מובן מאליו אצל הרוב המכריע של האנושות.

ולמה? כי באופן גורף, הורינו צמחו לתוך עולם שבו עצמיות, טיפוח צרכים, בניית אינטימיות עם עצמם, אמונה בטוב, היו בחזקת אנוכיות, תמימות, חוסר אחריות…. כי הרי ברור וידוע שלהתגרש כי אין אהבה היתה פעם בחירה בזויה ונחותה, לדוגמא. וכך זלגנו אנחנו לעולם בו אין לנו דוגמא לחיקוי, אין מושא ללמוד ממנו. אין מי שיכול להיה להראות לנו בפנס את הדרך בחושך. איך יכולנו ללמוד לגעת בעצמנו, לחמול, להקשיב, לאהוב את הכרס שלנו, לבטוח, כשסביבנו רק חול וחול. אנשים שגידלו את עצמם אל תוך מציאות של סרקזם, אין אינטימיות, ביטול עצמי, פשוט כי אי אפשר היה לומר לא. כך עשו כולם. וכיוון שלא ידעו בעצמם כיצד מייצרים לעצמם מקום אוהב ומכיל, פיתחו מנגנוני הישרדות ומערכות יחסים מהסוג שמחפה על פצעים וכאב, ומדמים את הלב, כך שלא ירגיש. וזה מה שירשנו. לכן, קשה לנו כלכך להחליף שפה, לשנות תדר. כי זה מה שינקנו מבטן ומלידה. וכאן בדיוק האתגר הפנומנלי שלנו- לברוא יש מאין עולם אחר. שבו אין לנו יותר צורך בירושה העגומה הזאת, ואנחנו יוצאים לדרך חדשה. מסע אמיתי לחיפוש שפה לאהבה. שם, מקום, ויברציה, שכולה אומרת בית בעולם.

וזה כמובן מעביר אותנו לשלב הבא, בו בלי לשים לב, פשוט מתוך הרגל או פחד, הצורך הנואש שלנו להיות אהובים, נראים, מוכלים, מושלך באופן אוטומטי אל העולם שם בחוץ, בתקווה שמישהו יאסוף אותנו משולי הדרך וימלא את החסר. ימלא בהערכה, בחום, בשייכות, בסיבה לחיים. וזה באמת, למרות כל המאמצים הכנים, פשוט לא עובד. וזה לא עובד לא כי לא השתדלנו בכל ליבנו, אלא פשוט כי זה לא נועד לעבוד. כי אהבה היא עוד אחד מהכישורים האלמנטריים שאנחנו צריכים ללמוד לפתח ולתחזק בעצמנו. ממש כמו לנגב לבד את הטוסיק. אבל בלי לחשוב הרבה, מאז ומעולם, הצפייה היתה לקבל מן החוץ את החומר היקר הזה. כאילו שאם הייתי בוחרת לי בן זוג מתאים, הוא היה אוהב אותי באמת, או אם אבא שלי לא היה מתעלל בי, לא הייתי בדיכאון ולא הייתי מכפכפת את הילדים, לא הייתי אוכלת….

אבל זה פשוט לא נכון. כי האחריות הגורפת על חוויית הנאהבות חלה עלינו בלבד. וכוחה המרפא של אהבה בחיינו הוא הדבר היחיד ששווה לקום בשבילו בבוקר. כי גם מהאפילה אנחנו גדלים, כך מסתבר. ויותר מזה- בכל פעם שמנוע האהבה שלנו בפעולה, אנחנו מצמיחים עוד עלים ירוקים מבריקים, והשורשים שלנו מתרחבים ומתפשטים למעמקים. ובכל פעם שזה קורה, יש תקנה ויש תקווה ויש כוחות להמציא את עצמנו מחדש – למרות הכל.

השמחה הגדולה של חיי היא בהפחת חיים במי שבעולם פנימי שהושחת על ידי סירוס ופחד, לא מאמין בכוחו להתקיים ולפרוח, ונמעך תחת כובד משקלה של בדידות וחוסר אמונה. עוד לא פגשתי יופי ושמחה ואור גדולים מאלה הטמונים עמוק בין שורות של קברים אלמוניים של כאב בשבילי הנפש. השמחה הגדולה הזאת הביאה אותי, אוד מוצל קטן ונחמד שכמוני, לעשות את מה שנועדתי לעשות, את מה שאני הכי אוהבת לעשות- לא לפחד כלל. פשוט להסתכל עמוק, חזק חזק, ולהמיס כליל את הלא מאמין, המרוסק והמפוחד. זה שלא רוצה יותר כלום, ומסרב “להתפתות” להאמין בטוב אחר, חדש – אבל גם מוכר משכבר הימים.

וזאת תמצית העשייה שלי, האישית והמקצועית: לאהוב, להאמין, ולהמיס את הלבבות המצולקים. וזה כלכך עובד. וכל פעם מחדש, אני מרגישה את האש העצומה הזאת שבוערת פה עמוק תחתינו בליבו של הכדור הזה, ומרגישה אותה זורמת בי, אוהבת אותי, מרפאה אותי עוד ועוד, וזורמת דרכי החוצה, אל מי שיושב מולי. אני פשוט מקשיבה לה, ומספרת אותה ללב שנפתח ובוטח בי.
אז כן, הגיהינום הפרטי, הקוסמי, הוא הבאר. ואחרי ששותים, מורעלים ומתים- אז נולדים, מחדש, אם רוצים. והפעם, לא לבד יותר. נולדים מחדש לחיים חדשים שיש בהם אור אחר, שמיים אחרים, סיבה אחרת.
ומסתבר שלמרות הכל, זה לא רק אפשרי לגמרי, זה גם שווה את המאמץ.

מזמינה אתכם בחום ללמוד את הדרך!

בברכה ובשמחה,

רותי

דף הפייסבוק שלי

[email protected]

עוד מהבלוג של רותי שלו

תצוגה מקדימה

ציצי בציבור או האהבה פנים רבות לה

לפני הרבה שנים, כשעוד ישבתי על השטיח למרגלות הכורסא של סבא וסבתא בשישי בערב, אני זוכרת את סבתא שלי המדהימה עליה השלום אוהבת אותי, שומרת עלי מכל רע. אני זוכרת אותה מתחילה להשתעל במרץ בכל פעם שאיזה סקרלט הייתה מתנשקת עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאמי, תפתחי את הרגליים!

בעוד שבוע שבועיים, אולי שעה שעתיים, אזכה ללדת את ביתי השנייה. בעזרת השם, בעזרתי, בעזרת המיילדת, אזכה ללידה בטוחה, מרגשת, עם סוף טוב ומשהו יפה לזכור. שלא כמו בפעם הקודמת, אבל זה...

תצוגה מקדימה

חמלה מרפאת אכילה

אז ככה, הפרעות אכילה, אפשר לרפא. לרפא לתמיד. ואיך אני יודעת? כי הייתי שם בעצמי לפני שנים רבות, ואני רואה יום יום איך הריפוי שלי שריר וקיים, וגם מצליח לעבור הלאה אל מי ...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה