הבלוג של רותי שלו

משוחררת

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות... +עוד

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות וחופש, עצמאות והיתמכות, מיקרו ומקרו. בעבודה שלי עם אנשים אני מלווה יד ביד נשים וגברים, אמיצות ואמיצים, שבחרו לצאת לעולם של אותנטיות ושחרור מצלקות ואמונות מעכבות. אם מהכיוון של משבר זוגי או מקצועי, אם מהכיוון של הפרעות אכילה או דיכאון, המפתח לבאר הטובה, נמצא ממש מתחת לפנס. הכוח לריפוי ואיחוי קרעים בנפש הוא כוח בלתי תלוי, שגם אם קולו נדם, הוא פועם בפנים תמיד. המסע להתעוררות והדלקה מחודשת של המדורה הפנימית הוא מסע מורכב ומכונן. המטרה אליה אני מחוייבת בעבודתי היא ליווי מעצים, תומך ומאתגר של המסע אל הריפוי השלם. הספר שלי "בטן", (2000, הוצאת כרמל) הוא ספר אוטוביוגרפי פורץ דרך העוסק בהתמודדות עם טראומה ויצירת חיים חדשים. הספר והסרט הדוקומנטרי "היהלום שבפנים" היוו נקודת מפנה עבור רבים המתמודדים עם חוויות אלימות וקורבנות, או מטפלים בנפגעי טראומה. תהליך הפרידה מחיי קורבנות הוא מעשה אמנות. ולי לא נותר אלא ללמד את מה שמצאתי בעצמי, הרווחתי ביושר במסע הפרטי שלי, כמי שחצתה את הקווים מקורבן נטול אמונה לאישה חופשית וכנה השותה מהבאר הטובה של יוניברס. אני מלווה אימהות צעירות ואבות צעירים בתהליך ההתאקלמות וההנבטה של זהות הורית וזוגית, תפקוד רגשי ופיסי לאחר לידה והתמודדות עם סוגיות משפחתיות רחבות המשפיעות על ההורות והזוגיות. https://www.facebook.com/new.born.parents.and.SoulCoaching אני מנחה ומלווה ארגונים חברתיים וגופי רווחה המבקשים דרך חדשה לשיפור היחסים עם הציבור אותו הם משרתים. מעבירה סדנאות לשיפור מיומנויות אינטימיות, אמפטיה ואותנטיות למטפלים, מורים, עובדים סוציאליים והורים. אני מתגוררת בהולנד מאז 2002 ועובדת עם אנשים פרטיים וארגונים, בהולנד ובישראל, פנים אל פנים ובאמצעות הסקייפ, בעברית, אנגלית והולנדית. בכל שאלה או בקשה אתם מוזמנים בחום לפנות באמצעות המייל [email protected] או בטלפון – למחייגים מישראל – 03-7213482 שלוחה 1 -בית, שלוחה 2-נייד למחייגים מהולנד - 06-13478608 מוזמנים בחום. בברכה ובשמחה רותי שלו

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2011

חמלה, להבדיל מרחמנות או רחמים עצמיים, היא אקט אחראי ומודע של אהבה. אהבה אמיתית, נועזת, מכילה, ללא תנאי. חמלה, בעולם מלא בתנאים ומשוכות ומבחנים ושיפוט, היא מעשה ניסים של ממש. ולא סתם נס, אלא נס שכל אחד יכול לעשות.

17/04/2013

אז ככה, הפרעות אכילה, אפשר לרפא. לרפא לתמיד. ואיך אני יודעת? כי הייתי שם בעצמי לפני שנים רבות, ואני רואה יום יום איך הריפוי שלי שריר וקיים, וגם מצליח לעבור הלאה אל מי שנעזרים בי במסע ההתבהרות שלהם.

אם יש מי שחשבה לעצמה שהפרעת אכילה, על גווניה השונים היא איזו שריטה במוח, שבוחרת את קורבנותיה ומשתלטת על נפשם, הרי שזהו לא המצב. כי הפרעות אכילה, מהרעבה ועד האבסה, מהקאות ועד גניבת אוכל, הן שירתה של נשמה מיוסרת, שנבחרת להתגלם באופן הזה. נבחרת על ידי מי שבחייו מתועלת בדידות ואי אהבה לאכילה. ואכילה, היא מקום מיוחד ומקודש בליבנו, כי היא ראשונית כלכך, בלתי אמצעית, ומשקפת באופן מדוייק את יחסינו עם ההתקיימות בעולם. ורק כדי לחדד, מימד הבחירה הוא לא משהו שמדבר שפה של אישום- “את בחרת בזה, בעיה שלך…” אלא בחירה כדרך ביטוי, שפה, דיבור.

דווקא כיוון שהבחירה לאכול עד כלות או להקיא עד שהנשמה פורחת היא בחירה במשהו גשמי ומוחשי כלכך, האמירה היא אמירה בוטה שאסור לפספס אותה ולקפל אותה לתוך דיון על משקל או הרגלי אכילה. ולמה? כי יש כאן מישהו בפנים שמתחנן שישמעו אותו, מישהו שלא רוצה להמשיך להיות יותר בלתי נראה, בלתי נספר. ולכן בוחר במשהו עיקש, נוקב, אלים כלכך. וזוהי הסיבה שבגללה הדיון הטרחני באיך לאלף את “הילד הרע”, הוא דיון מיותר ולא אפקטיבי, פשוט כיוון שהוא לא הוגן. כי מישהו מתחנן פה להישמע, מתחנן למקום בלב, זכות בעולם, ולא יתכן שהתשובה תהיה חינוכית וצדקנית, עם פליק על היד.

אז מה כן עובד? אני אציע את מה שעבד בשבילי בימים שבהם הייתי אני אוכלת ואוכלת, וממשיך לעבוד גם היום מול האנשים שלמענם ואיתם אני עובדת. התשובה שלי היא חמלה. רק חמלה. ועוד ועוד מזה. ואחר כך גם קשב ומשמעת, וסדר ושקט, אבל על זה בפוסט אחר. הנקודה שאני רוצה להעלות כאן היום נוגעת לכל מצוקה המתגלמת בהרסנות וחבלנות, לא רק הפרעות אכילה.

חמלה, להבדיל מרחמנות או רחמים עצמיים, היא אקט אחראי ומודע של אהבה. אהבה אמיתית, נועזת, מכילה, ללא תנאי. חמלה, בעולם מלא בתנאים ומשוכות ומבחנים ושיפוט, היא מעשה ניסים של ממש. ולא סתם נס, אלא נס שכל אחד יכול לעשות. ולמרות זאת, זהו מצרך שכמעט ואין ממנו בנמצא, לפעמים נוכל לעבור חיים שלמים ולא נתברך אפילו במערכת יחסים אחת המונחית על ידי חמלה. וזוהי טרגדיה אנושית של ממש. אבל בדיוק כאן אנחנו עוברים מהצד הקורבני לצד המחולל- לא נוכל יותר להמתין לחיים שבהם נזכה לחמלה, נצטרך פשוט ללמוד לייצר אותה בעצמנו. הריפוי להפרעת האכילה הוא ריפוי באהבה. ריפוי שנמצא בהתבוננות שלנו במקום חסר אונים בפנים, דחוי, לא אהוב, מושמץ ומעוך, שלא יודע את נפשו מרוב בדידות- ומבקש בכל פה שנמצא לו איזו סיבה אחת טובה לקום בבוקר. מקום שמבקש להיות נאהב.

ואז, ממש כשאנחנו מתבוננים בחריץ המצולק הזה בנפש, נראה פתאום, איך בלי למצמץ, אנחנו לוקחים את היצור הפצוע הזה, ובמקום לחוס ולאהוב, אנחנו מכים בו בשוט, מכות צורבות, בכיכר העיר, בפני כל העולם כולו. פוערים לו את הפה ודוחסים ודוחסים, או נועלים לו את הפה ומרעיבים ומרעיבים. וזה נורא. כי זה פשוט בדיוק ההיפך ממש שבלוטת החמלה הקוסמית מבקשת שיקרה.

ולמה אנחנו עושים את הדבר האלים הזה למישהו שכבר מתבוסס פה בדמו? כי אנחנו לא מכירים שיח של הכלה אמיתית. לא מכירים מקום בלב שאוהב, שנאהב, ממש ככה סתם, ללא תנאי. ואנחנו סוחבים פנימה את הפסולת שדבקה בנו לאורך השנים, מעשה ידי הורינו או חברינו, שלא הכילו ולא תמכו או אולי אפילו הזיקו- והנה אנחנו מוצאים את עצמנו חתומים על אותה אמירה בדיוק- “את לא שווה אהבה”. וכשיש מוגלה, בושה, זעם כבוש, צער איום, אנחנו מעדיפים פשוט לדרוך, למעוך ולנטרל את הבכי החרישי בעומק, ולתת לשיירה לעבור. אבל איזה מזל יש לנו שהבכי הכבוש ההוא לא נותן מנוח, ולוקח אותנו לשירותים או למקרר. כי לזה בדיוק מחכה הנשמה המצולקת שלנו. מחכה שמישהו ישים לב, סוף סוף.

הריפוי הוא בחמלה. ההתבוננות העמוקה, הצלולה והאחראית אל תוך מעשה הפגיעה שלנו בעצמנו, הוא הפתח. משם יתחילו הדמעות, תתחיל הפעימה החדשה. פעימה של אני לא רוצה יותר. לא רוצה להתעלל בי, לא רוצה יותר להיות שותפה למעשה הזה, רוצה לחבוש את הפצעים, לעצור את הדימום. אני רוצה להיות שם בשבילי באמת, בלי ציפורניים חדות ותנאים. להיות באהבה. ואת זה אפשר לגמרי ללמוד. בלי שום ספק. זהו הפתח כיוון שאחרי שאנחנו רואים את המצב לאשורו אנחנו יכולים לבחור. בחירה אקטיבית, מודעת, לשים סוף לאלימות. והדרך הארוכה והמורכבת של יצירת הרגלים חדשים, כללי משחק בריאים, תסלל בפנינו, כי יהיה בשביל מה. הברלה שלא רצה לצאת החוצה, זה שכבר דהה מרוב יאוש, ימצא סיבה ואומץ להוציא את הראש החוצה, בלי פחד. ופתאום יהיה עם מי לדבר. פתאום יגמר הלבד. יהיה עם מי לצאת לדרך. כי את המסע הזה אי אפשר לעשות בלי לחדש את הברית הפנימית, את השבועה לחברות אמת, שלא מאפשרת התעללות ויהי מה.

ה”איך” כבר ייפרש בפנינו, ובלבד שההבטחה להרגיש ולא לכבות, לחמול ולחבק, תהיה הסנה הבוער החדש שלנו. ולא רק שזה אפשרי, זה גם מגיע לכל מי שמצטופף שם בפנים לבד עכשיו. אז די. פשוט לקום, ולסיים את העבדות, לתמיד.

באוקטובר יתקיימו בתל אביב ימים מרוכזים בנושא ריפוי הפרעות אכילה. וגם – מפגשים אישיים, סדנאות וערב מידע, על מופרדות הורית ועבודה על אשמה ובושה.

לפרטים נוספים- 03-7213482 שלוחה 2

מוזמנות בחום!

בברכה ובשמחה,

רותי שלו

www.rutishalev.co.il

ליצירת קשר- אני פה.

עוד מהבלוג של רותי שלו

תצוגה מקדימה

ציצי בציבור או האהבה פנים רבות לה

לפני הרבה שנים, כשעוד ישבתי על השטיח למרגלות הכורסא של סבא וסבתא בשישי בערב, אני זוכרת את סבתא שלי המדהימה עליה השלום אוהבת אותי, שומרת עלי מכל רע. אני זוכרת אותה מתחילה להשתעל במרץ בכל פעם שאיזה סקרלט הייתה מתנשקת עם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאמי, תפתחי את הרגליים!

בעוד שבוע שבועיים, אולי שעה שעתיים, אזכה ללדת את ביתי השנייה. בעזרת השם, בעזרתי, בעזרת המיילדת, אזכה ללידה בטוחה, מרגשת, עם סוף טוב ומשהו יפה לזכור. שלא כמו בפעם הקודמת, אבל זה...

תצוגה מקדימה

אהבה זאת עבודה

כששואלים אותי מה אני עושה בעבודתי עם אנשים אני אומרת את האמת, אני מספרת שהדבר שאני עושה הוא פשוט אוהבת. אני עובדת בלאהוב. גם אצל מי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה