הבלוג של רותי שלו

משוחררת

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות... +עוד

מאמנת לב, מגשרת ומלווה משפחתית. את 40 כבר חציתי, מלאה בשאלות, תובנות והרהורים על החיים שלי והחיים שלנו כאן, בעולם המשותף, ובכל זאת כלכך פרטי. מעסיקה אותי ההתמסרות בין שותפות ובדידות, מגדר וקולקטיב, קהילה ומשפחה, גבולות וחופש, עצמאות והיתמכות, מיקרו ומקרו. בעבודה שלי עם אנשים אני מלווה יד ביד נשים וגברים, אמיצות ואמיצים, שבחרו לצאת לעולם של אותנטיות ושחרור מצלקות ואמונות מעכבות. אם מהכיוון של משבר זוגי או מקצועי, אם מהכיוון של הפרעות אכילה או דיכאון, המפתח לבאר הטובה, נמצא ממש מתחת לפנס. הכוח לריפוי ואיחוי קרעים בנפש הוא כוח בלתי תלוי, שגם אם קולו נדם, הוא פועם בפנים תמיד. המסע להתעוררות והדלקה מחודשת של המדורה הפנימית הוא מסע מורכב ומכונן. המטרה אליה אני מחוייבת בעבודתי היא ליווי מעצים, תומך ומאתגר של המסע אל הריפוי השלם. הספר שלי "בטן", (2000, הוצאת כרמל) הוא ספר אוטוביוגרפי פורץ דרך העוסק בהתמודדות עם טראומה ויצירת חיים חדשים. הספר והסרט הדוקומנטרי "היהלום שבפנים" היוו נקודת מפנה עבור רבים המתמודדים עם חוויות אלימות וקורבנות, או מטפלים בנפגעי טראומה. תהליך הפרידה מחיי קורבנות הוא מעשה אמנות. ולי לא נותר אלא ללמד את מה שמצאתי בעצמי, הרווחתי ביושר במסע הפרטי שלי, כמי שחצתה את הקווים מקורבן נטול אמונה לאישה חופשית וכנה השותה מהבאר הטובה של יוניברס. אני מלווה אימהות צעירות ואבות צעירים בתהליך ההתאקלמות וההנבטה של זהות הורית וזוגית, תפקוד רגשי ופיסי לאחר לידה והתמודדות עם סוגיות משפחתיות רחבות המשפיעות על ההורות והזוגיות. https://www.facebook.com/new.born.parents.and.SoulCoaching אני מנחה ומלווה ארגונים חברתיים וגופי רווחה המבקשים דרך חדשה לשיפור היחסים עם הציבור אותו הם משרתים. מעבירה סדנאות לשיפור מיומנויות אינטימיות, אמפטיה ואותנטיות למטפלים, מורים, עובדים סוציאליים והורים. אני מתגוררת בהולנד מאז 2002 ועובדת עם אנשים פרטיים וארגונים, בהולנד ובישראל, פנים אל פנים ובאמצעות הסקייפ, בעברית, אנגלית והולנדית. בכל שאלה או בקשה אתם מוזמנים בחום לפנות באמצעות המייל [email protected] או בטלפון – למחייגים מישראל – 03-7213482 שלוחה 1 -בית, שלוחה 2-נייד למחייגים מהולנד - 06-13478608 מוזמנים בחום. בברכה ובשמחה רותי שלו

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2011

אז איפה בדיוק נחצה הקו- בהנקה או בזיון השכל על הנקה?

16/05/2012

הרבה בלגן חוללה התמונה המוזרה על הטיים מגזין. אז זה מה שיש לי להגיד כאן, ולא על התמונה, אלא על המאמר המעצבן לתפארת של נרי לבנה בהארץ.

אני לא הנקתי עד גיל שלוש וגם לא אניק בעתיד עד גיל שלוש. ולמרות זאת אני שואלת, למה הבחירה להיניק עד גיל מאוחר או לא להיניק כלל, היא עניין ציבורי רווי יצרים שתחת כל עץ רענן מתעוררים סביבו דיונים עמוקים? מה העניין להתערב לאחרות בחיים ולחוות דעה (שיפוטית קלות) על בחירותיהן האישיות? את אותו דיון אפשר גם לעורר על חבישת כיפה, יחסי מין הומוסקסואליים, אכילת מזון טבעוני ומדיטציה בבוקר. אז מה העניין הזה? למה כבודה הרמוס של האישה “המבולבלת” הבוחרת להיניק עד גיל שלוש, פשוט כי היא תאבת שליטה בחיי בנה הצעיר (לדידה של נרי לבנה), עומד לדיון ללא הרף, מבלי שנאמר את האמת הפשוטה- לא עניינו של איש מה נבחר לעשות בעניינים מעין אלה. גופי הוא ברשותי שמעתי מהילדים בגן, לא?

הדיון או הזיון המעיק בנושא הזה, כאילו בכדי לשדרג את מעמדה של אישה “למקום הראוי”- קצינת משטרה, מפיקת קולנוע, מנכ”לית שטראוס, הוא סתם עוד סוס טרויאני פולני וכעור. כאילו שאותה אחת המניקה את ילדיה עד התיכון, וטרם ראתה את האור, היא איזה גוף ציבורי העומד לביקורת וצריך לנמק בחירות ולהצדיקן. איפה בדיוק נחצה הקו- בהנקה או בזיון השכל על הנקה?

אז לעניות דעתי, ללא צל של ספק, הקושי שלנו לקבל שוני הוא שורש הרע פה. ולא החינוך הכושל שיקבלו ילדיה היונקים של האישה שצולמה על הטיים מגזין. וגם לא מעמדה הנשחק של אישה המשתמשת בכוחות “הביולוגיים” (טפו) העומדים לרשותה, כפי שאומרת נרי לבנה בהארץ, ובכך מצעידה אותו לאחור ופוגעת בהישגי הנשים המשוחררות. כמו שאומרים בלשון פשוטה- בלבול מוח, ועוד בפולנית רהוטה. פולניות היא מחלה קשה שבתחכום רב מתחזה למשהו נאה ויאה, לגיטימי שכזה. מלומד, שקול, הגיוני לתפארת. ותקום כאן אחת שתגיד בפה מלא- אין לי מושג על מה את מדברת… איך אפשר בדיוק להעז להתחסד בשפה פמיניסטית רהוטה (וזה במקרה הטוב), ולהמציא כאן טיעונים מטיעונים שונים על הסיבות להיניק או לא, כשבפועל, ממש לאור יום, מתבצע פה שוב אותו שוד מוכר ובזוי של זכות הבחירה הבסיסית של אישה בטובתה הנעלה- כפי שהיא מבינה אותה.

אז איך ייתכן? פשוט מאוד! אצלנו בפולניה כולם יודעים מה טוב לך, ולא כי את טפשונת חלילה, פשוט טרם ראית את האור. אם את חושבת אחרת או בוחרת אחרת או נראית אחרת, הרי סופך ידוע מראש- סבל נצחי. כי הרי מה יותר טוב מלהשביע את רצון הכלל ולצעוד בתלם בו צועדים כולם? ולפעמים כאשר הכלל הן בריות מלומדות ומפותחות שהצעידו את הדור קדימה בהקשרים רבים כלכך, אז בוודא ובוודאי שהן יודעות מה טוב לי ולשדיים שלי, ולילדים שלי, או שלך.

אז בא לי להגיד בקול רם וברור, שקט! שקט בבקשה! כבוד לשונות, לפרטיות, לזכות לעצמאות וריבונות הוא משהו שקל לחבל בו. אז די בבקשה. מספיק עם בלבולי המוח החוזרים ונשנים בעניינים לא לכן. לא מספיק להיות איזו עיתונאית פמיניסטית (ויש ברוך השם כמה וכמה) שכותבת טורים שנונים. חוצפה בהתגלמותה להסתנן אל תוך המרחב הפרטי הזה, ועוד עם איזו אג’נדה של לוחמת חופש. ולא רק כי מי שרוצה להיניק – שיבושם לה. אלא בעיקר כי אם יש משהו כזה “העצמת נשים” הרי זה ללמוד וללמד איך לחיות את חייך במלואם וללמוד אותנטיות מהי – במנותק מהבאר הארורה בפולין. כי ככה לא משתחררים מעושק ומעבדות, ככה פשוט מחליפים מעסיק. הזכות לנסח את החיים באופן עצמאי נתונה לנו תמיד. אבל התקתוק המתמיד של כל בעלי הדעה מפעיל את אותו לחץ סמוי מהסוג שאנו בזות לו כלכך, למשל כשמנסים לשדך לנערה בעל קומפלט במצוות הרב, או לחלופין להחזיר את הנער ההומו למוטב. זה כבר לא כלכך סקסי. אבל שדיים זה משהו שקשה לעמוד מולו אילמים. אז די.

ההמלצה החמה שלי היא לבצע הדרת פולניות לאלתר, ולתת קצת אוויר לנשימה לחיינו הפרטיים. נסו את זה בבית!

עוד מהבלוג של רותי שלו

תצוגה מקדימה

ציצי בציבור או האהבה פנים רבות לה

לפני הרבה שנים, כשעוד ישבתי על השטיח למרגלות הכורסא של סבא וסבתא בשישי בערב, אני זוכרת את סבתא שלי המדהימה עליה השלום אוהבת אותי, שומרת עלי מכל רע. אני זוכרת אותה מתחילה להשתעל במרץ בכל פעם שאיזה סקרלט הייתה מתנשקת עם...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

מאמי, תפתחי את הרגליים!

בעוד שבוע שבועיים, אולי שעה שעתיים, אזכה ללדת את ביתי השנייה. בעזרת השם, בעזרתי, בעזרת המיילדת, אזכה ללידה בטוחה, מרגשת, עם סוף טוב ומשהו יפה לזכור. שלא כמו בפעם הקודמת, אבל זה...

תצוגה מקדימה

חמלה מרפאת אכילה

אז ככה, הפרעות אכילה, אפשר לרפא. לרפא לתמיד. ואיך אני יודעת? כי הייתי שם בעצמי לפני שנים רבות, ואני רואה יום יום איך הריפוי שלי שריר וקיים, וגם מצליח לעבור הלאה אל מי ...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה