הבלוג של רותי פריאנטה- מאמנת אישית

יומן דרכים

אשה,בת זוג ואמא לארבעה. אופטימית, חדה,כנה ואינטואיטיבית,קמה כל בוקר עם חיוך ויוצאת לטרוף את העולם.

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מאוגוסט 2015

שלום וברוכים הבאים לעולם שלי…עולם של אשה, אמא,בת זוג ,אשת מקצוע ומאמנת.

בחרתי לקרוא לבלוג שלי “יומן דרכים” כי הוא משקף את כל הצמתים, הככרות, השבילים והדרכים הראשיות והצדדיות שעברתי בחיי. אני מאמינה שהדרך חכמה יותר מההולך בה…

כשהייתי בת 14 התחלתי לכתוב יומן. זה היה ממקום של מצוקה קשה, עצב ובדידות.

עד שנה קודם הייתי ילדה-נערה מקובלת, פעילה בתנועת נוער ומוקפת בחברים .

ואז…אז נסעתי עם הוריי ואחיי לשליחות באפריקה. לא,לא  דרום אפריקה אלא מערב אפריקה ,אפריקה אמיתית, פראית, רחוקה ואחרת…אוי כל כך אחרת. היה לי הלם תרבותי. אמיתי. אם היו מבקשים ממני לתאר בצורה גראפית את החוויה הרגשית שלי הייתי אומרת: “כאילו הושיבו אותי על כסא חשמלי, קשרו אותי , חיברו אלקטרודות ואז..אז התחילו זרמים חשמליים”. הזרמים האלה היו הריחוק מכל שהיה לי מוכר  - הריחות , המראות, העוני, היעדר כל מיכשור מודרני (מדובר לפני 40 שנה, כן?…) והכי כואב – הרגשת השונות וחוסר השייכות.

למדתי מהר את השפה (צרפתית) כי היה חשוב לי להתאקלם ולרכוש כמה מילים שאוכל לתקשר עם בני גילי הצרפתים בבי”ס, אבל גם התרבות ממנה הם באו היתה רחוקה ממני שנות אור.  אלו לא באמת היו חברים שלי.

חזרתי להיות ילדה של בית, תלותית, מופנמת ובעיקר עצובה, מתגעגעת וקשורה בצינור חמצן למכתבים (מי שמע על מיילים??) שהייתי מקבלת מכמה חברות מהבית, ואז מצאתי את הכתיבה. היא תמיד היתה טבועה בי וכשנתתי דרור לכאב ולעולם הפנימי שלי, היא פרצה ממני כמעיין המתגבר.

בתום אותה שנה קבלתי החלטה. החלטה שבעיני היא המשמעותית הראשונה שקיבלתי בחיי.

בגיל 15 החלטתי שאני חוזרת לארץ בלי המשפחה,הולכת לגור אצל סבתא.

היום, כשאני אמא לילדים בוגרים אני מביטה לאחור ואומרת לעצמי:  ”איזה ילדה אמיצה ויותר מכך איזה הורים אמיצים ונבונים היו לך”.

לאפשר לילד שלך לבחור מתוך הבנה של הכאב והמצוקה שלו, נטולת ספקות כמו “מה יגידו? מה נורמטיבי ומה לא” ולתת לו ללכת בדרך שלו, זו הורות אמיתית בעיני.

תודה אמא ואבא על האומץ, הפתיחות והאיפשור. הדרך ההיא שנסללה לי בגיל 14 אפשרה לי להיות מי שאני היום.

להתראות בקרוב,

רותי

עוד מהבלוג של רותי פריאנטה- מאמנת אישית

תצוגה מקדימה

פינג פונג של החיים

את החיבור החזק לעולם הנפש מצאתי לפני הרבה מאוד שנים,. הייתי בת 18, בת שרות לאומי, מתנדבת במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. איך הגעתי דווקא לשם? באמת שאלה מעניינית במיוחד לאור העובדה שלפני לא היתה אף בת...

תצוגה מקדימה

על מחבתות ואמיתות....

כשנולדתי, בין שאר המתנות שהתקבלו, היה גם  את "יומן התינוק" ( יש כזה מוצר היום?!) זהו בעצם יומן שעוקב אחרי התפתחות התינוק- כמה הוא גבה, כמה עלה במשקל, כמה שיניים צמחו לו, מה הוא כבר עושה בגיל חודש, 3 חודשים,מתי התחיל לצעוד וכמובן...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

איחולים לשנה החדשה או הסיפור על הכלב והמסמר

הסיפור הבא הוא ה-סיפור שהשפיע על חיי, שהוריד לי הרבה אסימונים ... קבצן אחד היה נוהג לשבת בפינה קבועה באחד הרחובות הראשיים של העיר.  לצידו היה תמיד, כלבו המיילל. בכל יום היו העוברים והשבים חולפים על פני שניהם, לעיתים זורקים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה