הבלוג של אורית רובינשטיין

רובינה

אוהבת לקרוא, אוהבת לטייל גם בארץ וגם בעולם. אמא לשני בנים מתבגרים, אוהבת מדע בדיוני וגיבורי על

עדכונים:

פוסטים: 140

החל מנובמבר 2014

סיפור ששוזר בין הטרגיות של עולי תימן לבין ניצולי השואה – כל משפחה, כל עדה והטרגדיות שלה כשברקע המדינה הצעירה שנבנית לאיטה

28/02/2016

גלבי/ איריס אליה כהן

ז’אנר: פרוזה, סיפורת מקור

325  עמ’ הוצאת ידיעות ספרים

גלבי   הסיפור היפה הזה הוא שילוב בין שני עדות שונות שכל אחת נושאת על גבה את הטרגיות שלה. מצד אחד ילדי תימן החטופים – סיפור מזעזע בכל קנה מידה אנושי ומצד שני ניצולי השואה שהגיעו ארצה ובנו משפחות חדשות והתנהגו כאילו לא קרה דבר. לא דיברו ולא סיפרו.

השילוב מתבטא בספר דרך 2 חברות טובות שגדלו יחד בחיפה של תחילת שנות ה- 60. זוהרה היא בת למשפחה תימניה שאחותה בתיה נחטפה על ידי רופא ואחות שהגיעו למעברה ופשוט לקחו אותה מידי אמה. האם הייתה ילדה בעצמה שרק הגיעה ארצה ולא ממש מבינה את השפה ומאמינה להם שהכל יהיה בסדר ועוד קצת והילדה תחזור בריאה הבייתה. אחרי 20 שנה של חיפושים זוהרה מנסה שוב למצוא את אחותה בעזרת יגאל החוקר הפרטי שמשפחתה שכרה את שירותיו.

אדיבה היא בת לניצולי שואה פולנים ששכלו בן במלחמת יום כיפור. הוריה לא מספרים לה מה קרה “שם” והיא ניזונה רק מחלקי משפטים שהיא שומעת בילדותה בעיקר כשמגיעה הדודה מאמריקה כדי להעיד במשפט אייכמן.

איריס אליה כהן כותבת בשפה עשירה מאד מצד אחד אבל לא מתנשאת מצד שני ופשוט תענוג לקרוא את הספר. התיאורים של חיפה הן בשנות ה- 60 והן בשנות ה- 80 כל כך חיים שהקורא ממש רואה לנגד עיניו את העיר.

הספר נבנה לאט לאט – ישנם דילוגים בין הדמויות של זוהרה ואדיבה בשנות ה- 80 כאשר הן כבר בעצמן אימהות, לבין הדמויות שלהן בתחילת שנות ה- 60 כאשר היו ילדות להורים שחוו טראומות לא פשוטות בחייהם. לקראת סוף הספר אני כבר לא יכולתי להניח אותו והייתי חייבת לסיים.

לספר יש לדעתי מסר אחד ברור וחזק – לא נשכח. לא נשכח את הזוועות שקרו בשואה אבל גם לא נשכח את העוולות שנעשו כאן לחלשים כמו סיפורh ילדי תימן.

ספר חשוב מאד שמעלה נושא כאוב בתולדות המדינה שעדיין לא הגיע לפתרונו ומאות משפחות לא יודעות עד היום מה קרה ליקירהן.

בסוף השבוע האחרון פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2 בה ראיינה רינה מצליח סוכנת מוסד לשעבר על חיי המשפחה שלה. במהלך הכתבה פתאם מתגלה עוד סיפור משפחתי – כאשר הוריה עלו ארצה מדרום אפריקה בתחילת שנות החמישים נולדה להם תינוקת בבית החולים בחדרה שנעלמה אחרי 48 שעות. ההורים שלא ידעו כל כך טוב עברית לא הבינו מה קרה אבל הבינו שמשהו לא הגיוני בהעלמות של התינוקת. את בנם השני הם ילדו בדרום אפריקה בגלל הפחד שגם אותו יעלימו.

בסוף הכתבה אמרה רינה מצליח את המשפט הכי חשוב: אין הוכחות לטענות המשפחות של הילדים שנעלמו אבל לאף משפחה לא ניתנו גם הוכחות חותכות כמו קבר שיוכלו לעלות אליו.

 

לינק לכתבה:

embedded by Embedded Video
Download Video

 

 

עוד מהבלוג של אורית רובינשטיין

תצוגה מקדימה

שפחתי בחיקך - חוה עציוני-הלוי

כולנו מכירים את הסיפור של הגר השפחה שניתנה לאברהם על ידי שרה (אז עוד נקראה שרי) כיוון שהיא כבר נואשה מללדת לו יורש. להגר יש קונוטציה שלילית ביהדות בעיקר בגלל שהיא אמו של...

תצוגה מקדימה

מספרת הסיפורים - ג'ודי פיקו

ספר יפהפה (אם אפשר לקרוא לספר על השואה יפהפה) ומרגש!  כמו רובינו הכרתי את ג'ודי פיקו בספר שומרת אחותי ומאז קראתי עוד הרבה ספרים שלה חלקם טובים יותר וחלקם פחות. הספר "בת...

תצוגה מקדימה

מחר - גיום מוסו

אחד הספרים הטובים והסוחפים שקראתי בזמן האחרון!  הספר מתחיל בהיכרות עם הגיבורים הראשיים כל אחד בנפרד. אמה חיה בניו יורק ועובדת בתור מומחית ליינות באחת המסעדות הכי מבוקשות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה