הבלוג של אורית רובינשטיין

רובינה

אוהבת לקרוא, אוהבת לטייל גם בארץ וגם בעולם. אמא לשני בנים מתבגרים, אוהבת מדע בדיוני וגיבורי על

עדכונים:

פוסטים: 143

החל מנובמבר 2014

האם אנחנו מעצבים את הזכרון שלנו או שהזכרונות שלנו מעצבים אותנו? מי מחליט מה נזכור – האם זו בחירה אקראית של המוח או שיש סיבה למה זכרנו דבר אחד ולא דבר אחר?

19/12/2014

bookcover

אין שם מתאים יותר לספר. זה אכן חתיכת סיפור! או יותר נכון חתיכת שני סיפורים!

קיבלתי אותו כ”ספר לבן” כמעט האחרון לשנת 2014 מטעם קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. לקרוא ספר לבן זו חוויה בפני עצמה – את לא יודעת על מה הספר או איך נראית העטיפה – אין לך מושג למה לצפות. לפעמים אם זה סופר מוכר עם סגנון כתיבה מסויים אז קצת, אולי, יודעים למה לצפות אבל אני לא קראתי את ספריה הקודמים של דלית אורבך (טעות שתתוקן במהרה) ולכן לא ידעתי כמו ברוב הספרים הלבנים למה לצפות.

ה- 50 עמודים הראשונים מספרים על אברי, אדריכל מצליח אבל טיפוס מגעיל במיוחד שיעשה הכח כדי להצליח ולא חושב על אף אחד אחר חוץ מעצמו ו”לא רואה אף אחד ממטר”. אן לו מושד מה עובר משפחות או על חבריו וגם לא מעניין אותו. רק אברי מעניין אותו. לרוב הקוראים בקהילה היה מאד קשה איתו ושנאו אותו מהרגע הראשון וכמעט נטשו את הספר. אישית אהבתי אותו מאד או יותר נכון אהבתי לשנוא אותו.

אברי מתנגש ב”בגדק הפרדה” בכביש המהיר, תאונה ה שגורמת לו לאיבוד זכרונו ולמעשה איבוד זהותו. הוא אינו מכיר את הסובבים אותו ולא זוכר את כל הדברים האיומים שמספרים לו שהוא עשה.

מנקודה זו מתקיימים שני סיפורים בספר אחד. אנחנו מתוודעים לסיפורו של מיגל – ספר מצליח בקולומביה שהגיע משכונות העוני הכי קשות והצליח לברוח מחבורות הפשע ולהיות אחד הספרים הכי מצליחים אבל שורשיו וליבו עדיין שם בשכונה עם חברו הטוב שנשאר מאחור.

מצד אחד הסיפורים זורמים כל אחד לחוד אך עם נגיעות קלות ביניהם עד שאנחנו לא יודעים האם אברי מדמיין את הסיפור של מיגל או אולי מיגל קורא את הסיפור של אברי. שני הסיפורים מצטלבים בפרטים קטנים עד לסוף הספר.

כל אחת מהדמויות בספר מנסה לעשות סוג של תיקון לחייה כדי שתוכל להמשיך לחיים טובים יותר הלאה – לא רק אברי נפגע תאונת הדרכים. היא השפיעה על כל הסובבים אותו שאינם יודעים איך לקבל את אברי החדש – הם אינם יכולים למחוק את הזכרונות שיש להם עם אברי הישן מצד אחד ומצד שני הוא כל כך שונה שהם לא יודעים איך להתנהג איתו. עם אברי הישן כל אחד ידע את מקומו וידע איך להתנהג ופתאם הכל השתבש – האם הוא משחק או באמת לא זוכר את כל הדברים האיומים שעשה? 

בסיפור של מיגל הוא מנסה לתת לבתו חיים טובים ללא דאגות וללא הסכנות שהוא היה בהם אבל חייו מהעבר רודפים אותו והוא לא יכול באמת להשתחרר מהמקום ממנו הגיע.

דלית אורבך מציגה לנו דרך סיפוריהם של אברי ומיגל שאלות רבות ופילוסופיות עלינו ועל הזכרונות שלנו:

מה גורם לנו לזכור דבר אחד ולא לזכור דבר אחר? האם זו בחירה שלנו לזכור דברים בצורה מסויימת או בחירה אקראית של המוח?

ואיך זה ששני אנשים שהיו באותו ארוע זוכרים דברים שונים?

עד כמה הרגשות שלנו באותו ארוע שחווינו משפיע על הדרך בו נזכור אותו? ויותר חשוב מכך כיצד זיכרון כזה או אחר ישפיע על חיינו! האם שינוי הזיכרון ישנה את חיינו והדרך בה בחרנו ללכת ובחרנו להתנהג?

האם הזיכרונות שלנו מעצבים אותנו או שאנחנו מעצבים את הזיכרונות לפי אופיינו? מי בונה את מי?

ספר כתוב מצויין וקולח – שני סיפורים מצויינים משולבים יחדיו לסיפור אחד – חתיכת סיפור! אהבתי!

 

עוד מהבלוג של אורית רובינשטיין

תצוגה מקדימה

שפחתי בחיקך - חוה עציוני-הלוי

כולנו מכירים את הסיפור של הגר השפחה שניתנה לאברהם על ידי שרה (אז עוד נקראה שרי) כיוון שהיא כבר נואשה מללדת לו יורש. להגר יש קונוטציה שלילית ביהדות בעיקר בגלל שהיא אמו של...

תצוגה מקדימה

מספרת הסיפורים - ג'ודי פיקו

ספר יפהפה (אם אפשר לקרוא לספר על השואה יפהפה) ומרגש!  כמו רובינו הכרתי את ג'ודי פיקו בספר שומרת אחותי ומאז קראתי עוד הרבה ספרים שלה חלקם טובים יותר וחלקם פחות. הספר "בת...

תצוגה מקדימה

גלבי - איריס אליה כהן

גלבי/ איריס אליה כהן ז'אנר: פרוזה, סיפורת מקור 325  עמ' הוצאת ידיעות ספרים    הסיפור היפה הזה הוא שילוב בין שני עדות שונות שכל אחת נושאת על גבה את הטרגיות שלה. מצד אחד ילדי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה