כמו באגדות הילדים, הכל התחיל בריצת בוקר קלילה אל הבנק. חיכתה לי שיחה בארבע עיניים עם פקיד חמור סבר שהסביר לי באריכות שאם לא אכסה את המינוס אז...
בזמן ההמתנה, עלעלתי בגיליון ׳ישראל היום׳. העיתון הזה הוא ממש לא מקור המידע...
נסעתי לתחנה המרכזית בתל אביב.
בתי דפוס רבים מצטופפים בסמטאות דרום העיר לצידם של פליטים, עובדים זרים ויצאניות המציצות אליך מבעד לווילונות החרוכים. אני, המתעסק בספרים ובהוצאה לאור, נאלץ להגיע לחצר האחורית של הכרך הגדול...
לפני כמה שנים קיבלתי החלטה: להגיד קודם כן ואחר כך לחשוב למה לא - זה הביא אותי למקומות מופלאים.
אז כשהתקשרו מסלונה והציעו לי להצטרף לפרוייקט החדש בשיתוף עם הולמס פלייס, אני חייבת להודות שחששתי, קצת הפחיד אותי, אבל אז נשמתי לרגע והחלטתי שאני אומרת כן
משרד התרבות והעומדת בראשו שוברים שיאים חדשים של טעם רע ושל בורות, פעמיים בטווח של שעות ספורות, היינו רוצים להתעלם ולעבור הלאה, אבל לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי
במקום מאוד מסוים ומוגדר, הפמיניזם בכל זאת ניצח. גם הודות לנשים כמו אמי, שלמרות שהשיאו אותה ושלחו אותה לארץ בניגוד לרצונה, לקחה את גורלה וגורל ילדיה בידיה