הבלוג של רוני גרובר

במאי/מאמן.

משהו בחיים שלך צריך להשתנות? אני מזמין אותך לשבת ב"כסא הבמאי" ולגלות איך לביים את המציאות הרצויה של חייך./// www.ronygruber.com /// אני מאמן מוסמך, חבר סגל בביה"ס למאמנים של מכון אדלר ובמאי קולנוע וטלוויזיה כבר למעלה מ-20 שנה... +עוד

משהו בחיים שלך צריך להשתנות? אני מזמין אותך לשבת ב"כסא הבמאי" ולגלות איך לביים את המציאות הרצויה של חייך./// www.ronygruber.com /// אני מאמן מוסמך, חבר סגל בביה"ס למאמנים של מכון אדלר ובמאי קולנוע וטלוויזיה כבר למעלה מ-20 שנה בקיצורבמאי/מאמן. /// https://www.facebook.com/coach.director ///

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מיוני 2014

כבר מהפריימים הראשונים של כל סרט, עוד לפני שהסתיימו הכותרות, אנחנו יודעים מיהו ה”גיבור”. זה מוזר. למרות שלא קורה שום דבר מעניין בחייה של הדמות הראשית, אנחנו מזהים אותה כגיבורה. למעשה, מה שהופך אותה לגיבורה היא האופציה שאולי תשתנה. היא אמנם תממש את ייעודה רק שתתחיל לזוז, אבל היא הייתה ונשארת הגיבורה מרגע שאפשרה לעצמה להכניס לנסיבות חייה את הספק שהוליד את הקריאה לצאת לדרך, להשתנות.

אז איך קורה שינוי? שינוי מתחיל הרבה לפני שהוא קורה….

שינוי זה דבר מפחיד. כל שינוי. כי שינוי אמיתי דורש עבודה קשה, יציאה מאזור הנוחות. שינוי אמיתי מאלץ אותנו לנהל דיאלוג פנימי עם אותם קולות שעד לא מזמן שמרו עלינו מפני אותו שינוי ממש, שכנעו אותנו ש”לא כדאי”, “בלתי אפשרי”, “לא מתאים”, או “שברור שזה יסתיים בכישלון”.

 קחו לדוגמא אותי. מגיל 14 אני עוסק בקולנוע. לפני כמה שנים, פתאום, התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי. זה לא שהפסקתי לאהוב את הקולנוע, ההיפך, אבל משהו הציק לי ואפילו לא ידעתי מה. משהו בתחום המשמעות, אורח החיים, הציפיות.
כבמאי, לא יכולתי שלא להסתכל על עצמי, במעט אירוניה, כדמות שממלאת את ייעודה ב”מסע הגיבור” של ג’וזף קמפבל. השלב הראשון בו אנחנו פוגשים את הגיבור, כתב קמפבל, הוא שגרת חיים, סוג של סטאטוס-קוו  שנסדק בעקבות קול לא מנוסח, מטריד, שקורא לו לצאת למסע לעבר הלא נודע. נשמע מוכר? כי קמפבל  שחקר מיתוסים בתרבויות שונות ברחבי העולם, טען שלכולן אותה תשתית סיפורית, תחנות הכרחיות בתהליך התפתחותו של גיבור. לכן זה לא מקרה, שעבודתו הפכה להיות מעין תנ”ך ביצירת גיבורים מודרניים ביצירות מיתולוגיות כמו “אודיסיאה 2001″, “מלחמת הכוכבים” או “מטריקס”.

 אלא שלא הרגשתי גיבור.

 אז מה השלב השני, אתן שואלות? “לעתים קרובות, הציווי לצאת לדרך “נכפה” על הגיבור, והוא מתחושת חובה, פחד, חוסר ביטחון, תחושת חוסר התאמה, או כל אחד ממגוון של סיבות שעובדות כדי להחזיק את אותו האדם בנסיבות הנוכחיות שלו או שלה, מסרב לשים לב אליו”.
מניסיוני, אנשים, בין אם הם דמויות בסרטים או סתם אנשים, מתנהגים באותה צורה. הם בוחרים לעשות את המינימום הנדרש בשביל לפתור את הפערים שנפערים בחייהם.  למרות שברוב המקרים זה לא מספיק, הם ימשיכו לקוות שעוד קצת מאמץ בכיוון אליו הם רגילים הוא שיעזור להוביל אותם לתוצאה המקווה. למזלנו אכספוזיציה של סרט נמשכת לא יותר מחצי שעה, עד שמגיע אותו רגע שבו לדמות הראשית אין ברירה והיא יוצאת לדרך. לצערנו בחיים עד שאותו רגע מגיע, אם בכלל, עשויות לעבור שנים.
אצלי, למרות שהתחילו להופיע כבר ניצני דיכאון ראשונים ותחושת תיעוב עצמית, קולות הנגד היו עדיין מספיק בעלי עוצמה בשביל להותיר אותי עומד על המקפצה, מסתכל לפרקים באימה על הבריכה שמתחת: “אתה כבר לא צעיר”, “קולנוע זו הזהות שלך איך אתה יכול לוותר עליה”, “זה מצב רגעי, עוד מעט תקבל פרויקט ותשכח מהכול”.

כן, אני יכול להעיד שאלו היו קולות אותנטיים, כאלה שהיה לי כל כך קל ליפול בקסמם.

 לי לקח עוד 3 שנים להשלים את כל התחנות במסע. זה היה צעד לא פשוט, אבל הכרחי ואפילו אפשרי. מה שאני למדתי הוא שלהיות גיבור זה לאו דווקא להיות מנצח במסע, אלא לצאת אליו. למרות הפחד ואולי בגללו.
המילה גיבור מחוברת בתודעה שלנו עם אנשים מיוחדים, “גדולים מהחיים”. זה נכון ביחס ליצירות אומנות, למיתוסים, כי הם מיועדים להיות מעין משל למסע פנימי אותו אנחנו מצווים לעבור. בחיים שלנו אנחנו הדמויות הראשיות וניתנת לנו הבחירה האם לבלות אותם כגיבורים.

 מעולם לא ראיתן סרט על דמות שחיה את חייה בסוג של שגרה ולמרות שהיא מגלה שלא ממש טוב לה היא ממשיכה לחיות, יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום  …..The End
זה לא סרט, תגידו בצדק, סרט חייב להתחיל מתי שהוא.
והחיים שלנו, לא?

בקיצור, הרגע בו את בוחרת בשינוי כדרך פעולה, הוא הרגע בו את הופכת לגיבורת הסרט של חייך… כותרות פתיחה.

*הפוסט נכתב בלשון נקבה לשם נוחות בלבד ומתייחס באופן שווה לשני המינים.

רוני גרובר. במאי/מאמן שעושה שינוי.

050-8-555669

www.ronygruber.com

https://www.facebook.com/coach.director

עוד מהבלוג של רוני גרובר

תצוגה מקדימה

דחיינים, זו שעתנו היפה.

ה"חגים" הם שעתנו היפה. באמת. פתאום הדחיינות שלנו אינה תירוץ אלא אופן התנהגות נורמטיבי. כזה שכולם מקבלים, מבינים. פתאום כולם נשמעים כמונו: "נעשה את זה אחרי החגים". אמירה שכזאת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שלא נדע

בחודש האחרון הם נכנסו לחיי. היודעים. אנחנו אמנם אומה של יודעים, אבל עכשיו, אחרי חודש של חטיפה ורצח, קרב והרג, המרחב הפרטי שלי נכבש סופית. הוא הופקע בידי אנשי צבא לשעבר שיושבים באולפן ויודעים, על ידי פרשנים בשיער סתור אשר...

תצוגה מקדימה

בחירות זו לא אופציה. זו חובה

בכל פריים שאתם רואים בכל שנייה של כל סרט, מישהו בחר עבורכם בדיוק את מה שתראו. זה אחד הדברים הראשונים שבהם התאהבתי שהתחלתי לעסוק בקולנוע. חשבתם על זה פעם? ה-כ-ו-ל. הצבעוניות, הקומפוזיציה, השחקנים, הלוקיישן, הבגדים כל אחד...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה