הבלוג של סטודיו אקספוז - עירום וארוטיקה

רון אוריאל

בעל סטודיו אקספוז לצילום עירום אמנותי וארוטי. נמצא באמצע מסע החיים וזוכה בכל סשן ללוות אתכן בעוד שלב במסע החיים האישי, בחיבור המופלא אל הגוף ואל הנפש. האתר של סטודיו אקספוז: www.studioexpose.co.il רון אוריאל בפייסבוק:... +עוד

בעל סטודיו אקספוז לצילום עירום אמנותי וארוטי. נמצא באמצע מסע החיים וזוכה בכל סשן ללוות אתכן בעוד שלב במסע החיים האישי, בחיבור המופלא אל הגוף ואל הנפש. האתר של סטודיו אקספוז: www.studioexpose.co.il רון אוריאל בפייסבוק: www.facebook.com/ronuriel

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מספטמבר 2014

ארוטיקה בצילום עירום - סטודיו אקספוז. אישה עירומה שוכבת על ספה. סטודיו אקספוז לצילומי עירום וארוטיקה. צלם: רון אוריאל

אחת בלילה, אולי וחצי. למעלה ברחוב. ספק נערה ספק אישה חולפת לאט עם כלב קשור לרצועה. תחילת-אמצע שנות העשרים כנראה. לפי הלבוש חזרה לא מזמן מהעבודה ומיד הוציאה את הכלב לטיול לילי. אולי מלצרית. אולי סדרנית. רזה, כמו רוב הבחורות בגילה. שיער ארוך גולש, מהורהרת כולה, עטופה באורות צהובים מפנסי הרחוב העתיקים שנשתלו שם לא מזמן וצללים מכושפים מעצי הפיקוס שנמצאים שם כבר מאה.

שלושה מטר מתחתיה, בתוך סטודיו מכושף באורות וצללים נמצאת גירסתה הבשלה והמאוחרת, ממש עכשיו. על כורסא. לא יושבת, שוכבת, אולי מתמתחת, בתנועה מתאווה המתכתבת עם עולם הפנטזיה לתוכו צללה ככל שהעמיק הלילה. בת ארבעים ומשהו. שלושה ילדים, הגדולה בת 16. וכלב. בעלה הוציא אותו הערב והיא יצאה לכיוון אחר. לכאן, לסטודיו. להצטלם הכי טבעי שאפשר. עירומה. לא קורה הרבה שהיא יוצאת להיכנשהו לבד. כשהם יוצאים יחד – וזה לא נדיר – זה בדרך כלל למסעדה עם חברים. בשנה האחרונה יוצאת הרבה עם החברות. פעם או פעמיים אמרה שהיא יוצאת איתן וחתכה לתוכניות אחרות. והערב התוכניות שלה הביאו אותה לכאן.

הכלב הסקרן מרחרח את המדרכה אנה ואנה בתנועה בלתי פוסקת. הבחורה לעומת זאת זזה בעייפות של סוף יום. המציאות של עשרים ומשהו מבלבלת. נושמת את אויר הלילה הסמיך וסופגת ריחות של ילדות. משחק מחבואים בליל קיץ של החופש הגדול, כששניהם זינקו מהמחבוא שבשיח הפרחוני לכיוון הקיר ונתקלו יחד בריצה. התחושה המוזרה הזו של הריח המתקתק של הפרחים והגוף המיוזע והחם שלו. שבריר שניה של זכרון שיוקפא לחיים שלמים ומיד המשיכו לרוץ. בהילוך איטי אפשר היה לראות לרגע קט את הכל כתוב על הפנים: השתאות, סקרנות, נשימה עמוקה וחושים דרוכים. רגע אחרי זה זו כבר ההבעה הרגילה של ילד וילדה שממוקדים בריצה הכי מהירה שאפשר כדי לנצח במחבואים. מסיכות של החיים מתחלפות ללא הרף.

בגיל ארבעים ומשהו היא כבר לא מבקשת רשות מאבא ואמא. גם לא ממנו. היא בעיקר מקשיבה לעצמה. למדה את זה מתישהו או היכנשהו בשנה – שנתיים האחרונות. מתי זה קרה? בסדנה ההיא? ואולי במשבר ההוא כשהבן עלה לחטיבת הביניים והיא התעקשה להחליף את השיבוץ שלו לכיתה אחרת ועמדה איתנה נגד כולם עד שהכל סודר? פעם לא היו לה הכוחות האלה. משום מה היא מרגישה היום הרבה יותר חזקה, מחוברת לעצמה. וזה בא דוקא אחרי שנים של מועקה שהלכה ותפחה בה, מן תחושה של אובדן שליטה, שעות אחר צהרים עמומות של דאגה והתרוצצויות עם הילדים כשברקע הטרדות של העבודה שעוד יושבות לה בראש.

והגוף. ההריונות, הלידות, הקיסרי, ההנקה, הקילוגרמים שנוספו. העייפות הזו של סוף היום. התחושה המנוונת הזו. יום רודף יום… חרדה של בגידה. של הגוף, שלו, של כל העולם סביב…

מונית נעצרת בבנין הבא ברחוב. טרטור מנוע אופייני. מתוך הצללים מגיח זוג. מחובקים בשפת גוף של מאוהבים. נתלשים זה מזו בקושי והיא עולה למונית ונוסעת. הוא פונה חזרה ונעלם לתוך החצר. הרחוב משתתק שוב. מתי פעם אחרונה היתה מאוהבת? זה קרה לה רק פעמיים. בגיל 18 כשכל העולם כמו סבב סביבם. הזיכרון החושי הזה כשהוא בא עם המשפחה שלה לבר מצוה ההיא והם ישבו צמודים באוטו של אבא, והיא לבשה את השמלה השחורה החדשה והרגישה כמו נסיכה באגדות. כמו כלה. והבת דודה הקטנה שלה בת 6 שהביטה בהם מוקסמת וזיהתה איזו שמש שזורחת בין שניהם. והקוקטייל המתוק עם המטריה והסוכר שנדבק לה לשפתיים והנשיקה שלו על הסוכר כשהתגנבו רגע הצידה, והדגדוג, והאישה המבוגרת ההיא שקלטה אותם מהצד וחייכה חיוך סודי כזה. והחיוך המבויש שלה והסומק.
והפעם השניה לפני שנתיים. הזמין אותה ללמוד יחד אחרי חודש של מבטים גנובים בקמפוס. והלילה ההוא ועוד לילות שיבואו, והפעם זה היה אחר. בלי ההורים מסביב, בלי ההמולה. הלב עלה על גדותיו בשקט, החברות היו שותפות חלקיות כי כל אחת היתה טרודה בין משמרת בפאב ללימודים למבחן. והפרידה חודש אחרי כן. והחור בלב. והמסיבה ההיא שגררו אותה אליה לצאת מהדיכאון. והזוג המבוגר שהזמין אותה להצטרף למעגל עם הבקבוק המסתובב. והידיים שאספו את רגליה היחפות. מסאג’… וכל היתר. ואחר כך כמה בקלות זה בא לה. תקופת ההרפתקאות הפרטית שלה. החופש של גיל עשרים ומשהו. פעם ראשונה לבד. פעם ראשונה שהרשתה לעצמה הכל ובעצם לא ידעה הרבה. והגוף שלה שפיזז לו בנחת, במן נהנתנות מנומנמת ממקום למקום. המיטה של הדייט, האוהל של הטרמפיסטים, לאכול סטייק בשתיים בלילה, החתונה של החברה שלה בשבוע שעבר כשהיא שיכורה לגמרי ורוקדת יחפה ברגליים שחורות. המסאג’ שהוא הציע לה כשישבה באחת וחצי בלילה לרגע על הכיסא ליד הרחבה. הבוקר שאחרי עם כוס קפה, כאב ראש ומן תחושה מטורפת של לבכות ולצחוק ביחד, לפתוח חלון ולצעוק “אני ילדה גדולה!”. והחלון שפתחה, והרחוב שהיה עסוק כהרגלו, וזוג צעיר עם עגלת תינוק שעבר למטה והוא הציץ אליה בחלון. והיה לה מסנוור בעיניים מכל השמש אז היא נכנסה פנימה שוב לבדידות שלה.

ופתאום היא בת 40. ומשהו. שלושה מטר למטה בסטודיו. ברחוב למעלה עוצרת מונית, פוסעת בחורה עם כלב, מתנשק זוג צעיר. זה לא הסרט שלה, זה לא משנה עכשיו. לרגע אחד היא שמה הכל בצד. השנים שכל כך הטרידו אותה כשטסו אחרי העשרים ומשהו החמקמק עוצרות פתאום. למדה להעריך שלוש שעות של חלון זמנים. ושדברים קטנים עושים הבדל גדול. למדה להקשיב פנימה. וגם לצאת, להוציא החוצה. לפעמים.

והגוף. פתאום הגיעה לשלום איתו, או לפחות להבנה. מספרים לה שהיא סקסית. רק לאחרונה התחילה להבין. כשהיא רואה ילדה בת עשרים ומשהו עם בטן חלקה וציצים של פרסומות היא נזכרת באותה תקופה. בגוף הצעיר, המפוסל, המדלג לו במן חופש מנומנם ומעורפל חושים ממקום למקום. ולא מתגעגעת. אולי צביטה קטנה, אבל נזכרת שכאן ועכשיו כבר מעניין יותר, אמיתי יותר. הבשלות הזו. היכולת להרגיש, לא רק בגוף אלא גם בראש.

אחת וחצי אולי כבר שתיים, פוסעת או מרחפת לתוך הרחוב, נכנסת לאוטו הנאמן ומניחה את התיק לצידה.. נערה עם כלב נכנסת לבנין הסמוך. שלוה פסטורלית של סתיו ופנסי רחוב. עלה שלכת בודד נושר לה על החלון וגולש לאיטו מטה. לפני שהיא מתניעה את המנוע היא פותחת חלון ויושבת דקה בשקט, מריחה את האויר, מקשיבה לטרטור מונית חולפת ברחוב הסמוך, נושמת. עוד כמה שעות היא קמה להעיר את כולם ולהכין אותם לבית הספר. עכשיו… הביתה.

עוד מהבלוג של סטודיו אקספוז - עירום וארוטיקה

Thumbnail

אייג'לס - נשים חסרות גיל

לא פעם אני אומר ש"חמישים זה השלושים החדש" בהקשר לנשים מאותה שכבת גיל שמגיעות אליי להצטלם בסטודיו.  נשים בשלות, בוגרות, משוחררות מעול הילדים הקטנים ועם הרבה יותר ספייס גם מהבעל. יותר זמן לעצמן, יותר אנרגיות פנויות, יותר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

על חופש והטרדה

הנה הם באים, ימים של רעש... בישראל של 2015 קשה מאוד לנהל דיון נקי, ענייני וחף מאינטרסים. הרבה רעש רקע מלווה ומסית את הדיון מעניינו. פרשה שעניינה הטרדה מינית (לכאורה) הופכת דקות לאחר פירסומה לעוד זירת התגוששות פוליטית...