הבלוג של ronitrubin

בית חלומותיי

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן.... +עוד

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן. כותבת על "בית", על ילדים, על החיים שבין לבין וכנראה שגם על אהבה לדרך. על הרגעים שמהם עשוי מה שמשמעותי עבורי. כל קשר בין הסיפורים והחוויות המתוארות בבלוג לבין אנשים או מציאות, הוא מקרי בהחלט ופרי דמיוני.

עדכונים:

פוסטים: 130

עוקבים: 27

החל מנובמבר 2010

הסרט ‘עוד’ מסכם את תרבות הצריכה בישראל 2017 מנקודת מבט הסטורית, חברתית, תרבותית וכלכלית. חובת לצפייה לבני נוער ולהוריהם

04/06/2017

נדמה לי שיותר מכל, אלה הקניונים וחנויות הענק, שהחליפו בערים רבות את נוף החולות או השדות הבתוליים, שיכולים להמחיש את השינוי שחל בנוף הכלכלי-חברתי של המדינה הזאת בשלושת העשורים האחרונים.

קרדיט: יח"צ

הסרט ‘עוד’ מביא את סיפורה של תרבות הצריכה הישראלית, ומתחקה אחר מה שקרה לאתוס הציוני והחלוצי.

תל אביב הכרך, שבנין הגימנסיה הישראלית שבה נהרס ב1959 לטובת מגדל מאיר עת הפכה לעיר מודרנית תוססת, מייצגת יותר מכל את תרבות הצריכה שהגיעה לכאן ממערב אירופה וצפון אמריקה.

מגדל שלום ייצג את הכלכלה האורבנית שצמחה פה. זו עיר שלרגל היובל הראשון שלה הרסה במו ידיה את הבנין שסימל אותה. אין לכך אח ורע בעולם. מגדל שלום ייצג את הפנטזיה שהיא לב ליבה של הצריכה.

הרס גימנסיה הרצליה והקמת מגדל שלום היו שינוי של פרדיגמות. עד אז, האתוס המכונן של הציונות התבסס על ערכים שמאפיינים חברה חלוצית: הסתפקות במועט, צניעות ועבודה קשה. אמריקניות מצד אחד ולבנטיניות מצד שני היו  סמלים של קלות דעת והיעדר ערכים. מוצרי הצריכה נתפסו כאיום על האתוס הקולקטיבי.

סוף שנות ה60 ותום מלחמת ששת הימים סימנו את ראשית הדומיננטיות של  תרבות הצריכה הקפיטליסטית. במישור הפוליטי, נצחון הליכוד בבחירות בשנות ה70 סימן את סוף ההגמוניה של מפא”י. במישור הכלכלי, נצחון הליכוד סימן את ראשית המעבר לכלכלה ניאו-ליברלית ופתיחת השווקים.

קרדיט: יח"צ

בסרט משתתפים העיתונאי מתן חודורוב, ראש עיריית ראשל”צ לשעבר מאיר ניצן, הסטנדאפיסטית שיר ראובן, העיתונאית צליל אברהם, הסופר והמשורר יאיר אסולין, ההיסטוריון ד”ר אלון גן ועוד. המשתתפים מנסים לתהות על התהליך החברתי-תרבותי ששינה את המדינה היהודית הקטנה והתוססת.

קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שבה הפכה ישראל ממדינת רווחה בעלת צביון סוציאליסטי למדינה המקדשת ללא עוררין את משולש הקסמים של עבודה – צריכה – השלכה.

האם האיום הביטחוני המתמיד ואווירת ה”אכול ושתה כי מחר נמות” מביאים אותנו לחיות ולקנות את הרגע בצורה קיצונית במיוחד כיאה לישראלים? האם מדובר בתהליכים גלובאליים שישראל היא חלק מהם?

הסרט בן ה52 דקות מתחקה אפילו אחרי המניעים של תנועת ההתנחלויות, אשר ראשיתה באידיאולוגיה המיליטנטית של “גוש אמונים” והמשכה, לפחות באופן חלקי, ב”משפרי דיור” שהונעו מהרצון לאיכות ורמת חיים גבוהות יותר.

הסרט עוסק בתופעות כמו משבר הדיור, מחאת 2011, והנסיון להבין את מאפייניו של דור הy. אחת הטענות של יוצרי הסרט היא שהנהנתנות שנוטים לייחס לדור הנוכחי מפספסת את העיקר. בני הדור הזה חיים בתחושה שלא משנה כמה קשה יעבדו או כמה יתאמצו לחסוך, ממילא לא יצליחו לרכוש דירה, ולכן לא נותר להם אלא להפוך את היאוש לנוח יותר באמצעות צריכה מוגברת והוצאה על חופשות בחו”ל.

הסרט מטפל גם בזווית האקולוגית, למשל בנזקים האדירים שתעשיית הטקסטיל גורמת לכדור הארץ.

הסרט לא נותן תחושה של פרשנות חדשנית, אבל הוא מציג באופן מעמיק ושיטתי את ההיבטים ההיסטוריים, החברתיים והכלכליים של תרבות הצריכה בישראל והכלכלה הניאו-ליברלית שהיא מסגרת ההקשר שלה.

קרדיט: יח"צ

מדובר בסרט מדכדך אולם חשוב והכרחי לכל ישראלי , מדור הy , אחריו או לפניו. רבות נכתב על הייאוש הקיומי שמסתתר מאחורי תרבות הצריכה: השעמום, תחושת חוסר המשמעות, האושר הרגעי שמייצר המוצר הנכסף, התחושה שתמיד יש מעבר לפינה מוצר טוב יותר שיגרום לעוד רגע קטן של אושר. ומעל לכל, הטמטום שטמון בעדריות. אלא שלטמטום הזה יש מחיר כבר, אולי הכי כבד שאפשר להעלות על הדעת- הרס הסביבה עד לנקודה שבה כבר לא ניתן יהיה לקיים חיים אנושיים. הסרט מציג את המציאות הקשה הזאת, שהיא גלובאלית במהותה, מנקודת המבט של ישראל.

יוצר הסרט: אייל דץ | בימוי: ניצן גלעדי | תסריט ותחקיר: אייל דץ | הפקה: אריק ברנשטיין וגיל סימה – עלמה הפקות.

הסרט “עוד” הופק עבור yes דוקו בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה והמשרד להגנת הסביבה,

ישראל 2017

עוד מהבלוג של ronitrubin

תצוגה מקדימה

האישה שעושה סדר בחיים

ענת דהן, נשואה + שלוש בנות (9, 14, 17) היא בעלת העסק "ענת תסדר" - סידור ארונות וארגון חללים ביתיים. העסק של ענת הוא עסק צעיר, בן שבעה חודשים בסך הכל, אבל הולך וצובר תאוצה ומוכיח...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

נהפוכו - חוויות משיעור אנטי גרוויטי יוגה

כמי שמחזיקה במנוי לחדר הכושר מבלי לפקוד את שעריו (השבוע. השבוע אלך!), וכמי שנקלעה למערבולת של כמה פרויקטים שאפתניים ומאתגרים בתחום המקצועי שתפסו את שרירי הכתפיים עד כדי כך שהמסאג'יסט הקבוע שלי הכריז 'הגוף במצוקה', הרשיתי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

על הבית כמושג יחסי ועל ספר מעורר השראה - רשמים של אישה לא מושלמת במסע משפחתי חד פעמי

 02:00 בלילה שעון ישראל. אני מקשיבה ל88 וקוראת את הספר שקרא לי ממרחקים. לפני כ 14 שנה קראתי את הספר שעורר בי השראה רבה. הייתי עוד בשנות העשרים המאוחרות שלי אבל הרגשתי שהספר מדבר אליי. ספר של אישה בגיל העמידה, שעזבה את בעלה לאחר...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה