הבלוג של ronitrubin

בית חלומותיי

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן.... +עוד

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן. כותבת על "בית", על ילדים, על החיים שבין לבין וכנראה שגם על אהבה לדרך. על הרגעים שמהם עשוי מה שמשמעותי עבורי. כל קשר בין הסיפורים והחוויות המתוארות בבלוג לבין אנשים או מציאות, הוא מקרי בהחלט ופרי דמיוני.

עדכונים:

פוסטים: 140

החל מנובמבר 2010

ועדיין אני חשה צורך דוחק להסביר לבתי. להזהיר אותה מפני החושך הנורא שסימל הרוצח

25/10/2015

בעודה מתכוננת על דקלום המשפט בפאתוס ב’טקס לזכר יצחק רבין’ בבית הספר, בתי הקטנה (11) העלתה טרוניה חדשה. היא נמצאת בגיל שבו לאורך היום עולות טרוניות מטרוניות שונות. זה יכול להיות על מחברת שנעלמה, על עייפות מצטברת, שעורי בית, על אחותה הגדולה שלא מתייחסת אליה עד שהיא צריכה משהו.

טרוניות לעניין בסך הכל. שלא כמו אחיה התאום שאם ביקשו ממנו לפנות את הצלחת מהשולחן מתלונן שרק הוא עובד בבית הזה.

כל הטרוניות כולן זוכות לאוזן קשבת, טיפול, אמפתיה ופתרונות ‘של אמא’.

אבל אל מול הטרוניה הבאה נעמדתי קצת קצרת נשימה בניסיון להסביר.

“אמא, איך זה שמתכוננים איתנו לטקס רבין, אבל לא מלמדים אותנו מה קרה בדיוק. איך זה שלא מסבירים לנו.”  ידעתי על מה היא מדברת כי גם אני הייתי שם לפני כמה עשורים. טקסים אוטומטיים ורוויי קלישאות, מורות “במאיות טקסים” שמתרוצצות מצד לצד אחוזות דאגה, בנסיון “להעלות” “טקס מכובד”. חזרות מתישות מתחת לשמש הקופחת וחזרה על טקסטים שחלקם לא נהירים. ואולי עבור הילדים שידקלמו את הטקסטים ביום הזיכרון לרצח רבין, המילים והמשפטים שהם יקראו יהיו סתומים במיוחד. מדוע? בגלל שהפצע עדיין מדמם, בגלל שהארוע הנורא ההוא הוא חלק מתהליך שעוד נמשך ועדיין מדמם ואף אחד לא יודע איך הוא יסתיים, ובגלל שחלק מהדמויות ששיחקו אז תפקידי מפתח עדיין בסביבה, חלקם עדיין דמויות ראשיות. בגלל שהיום הנורא ההוא סימן אצל רבים מבני דורי קו פרשת מים. מכל הסיבות האלה, וגם בגלל שבימינו מפטרים מורים בשל הבעת עמדות ביקורתיות, סביר להניח שמעט מורים יאזרו אומץ ויסבירו לילדתי מה בדיוק קרה אז.

הסברתי לבתי מהו רצח פוליטי ומה המשמעות שלו במדינה דמוקרטית. סיפרתי לה שרבין נרצח בגלל דעותיו ומדיניותו בידי סטודנט למשפטים. הסטודנט ההוא לא היה מטורף, אלא ימני קיצוני שהתנגד למדיניות של רבין שחתרה להסכם שלום. סיפרתי לה שהסטודנט הרוצח שאב את השראתו מרבנים צמאי דם שהתירו את דמו של רבין, ושהוא עצמו אף סיפר לימים שהוא לא היה עושה את המעשה אילו לא היה מקבל מהם לגיטימציה. סיפרתי לה על ההסתה השטנית כנגד יצחק רבין ברחובות ובחלק מהישיבות. באותם ימים התנהל דו שיח מתקדם עם הפלסטינים, החל תהליך זהיר לקראת שלום ונחתם הסכם אוסלו. סיפרתי לה שבכמה מישיבות הסדר בהתנחלויות הוצא ‘פולסא דנורא’ נגד ראש הממשלה. למעשה מתן לגיטימציה לבקש את מותו.

גשר שבור

גשר שבור קרדיט unsplash

סיפרתי לה גם שאחרי הרצח עוד היו כמה יהודים שפצחו בריקודים באחת ההתנחלויות. אגב, בית הוריו של הרוצח לא נהרס.

סיפרתי לה שרצח רבין אירע בליל י”ב בחשוון התשנ”ו, בשעה 21:42  בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בתום עצרת תמיכה בתהליך אוסלו תחת השם “כן לשלום, לא לאלימות”. סיפרתי לה שהעצרת תוכננה כתגובה למאבק חסר תקדים בעוצמתו מצד הימין כנגד מדיניות הממשלה. אמרתי לה שמותר ורצוי להיאבק ולהפגין בכל דרך חוקית נגד מדיניות של ממשלה, אבל בהפגנות האלה היה משהו אחר ומפחיד. סיפרתי לה על ההפגנה ההיא בכיכר ציון. סיפרתי לה מי עמד אז על המרפסת וחייך בציניות למראה הפוסטרים שהציגו את רבין בבגדי אס. אס. סיפרתי לה שעצרת השלום הסתיימה בביצוע “שיר לשלום שבו השתתף גם רבין. הדף ובו מילות השיר, שנותר בחולצתו של רבין והוכתם בדמו, הפך מאוחר יותר לאחד מסמלי האירוע.

הטקס יתקיים לאחר שבוע מהקשים שידעה הארץ הזאת,  שבוע בו דו הקיום בין אזרחיה היהודים והערבים עומד למבחן קשה. כמה חודשים אחרי שאחד המתמודדים לראשות הממשלה הזהיר שמונים אחוז מהאזרחים מפני כוונתם של האזרחים שאינם יהודים לממש את זכותם הדמוקרטית. שבוע שבו לא מעט פוליטיקאים ערבים ויהודים לא עוצרים לרגע לחשוב על השבוע הבא, על השנה הבאה, על השפעת המלים שיוצאות להם מהפה, וכל עניינם בהפקת הון פוליטי לרגע. בשבוע הזה מתכוננים תלמידי בתי הספר לטקסים לזכר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין שנרצח על ידי יהודי דתי יוצא צבא, שיכול היה בקלות להיחשב דור או שניים קודם ל’מלח הארץ’. ביב הארץ יותר יתאים כאן.

ועדיין אני חשה צורך דוחק להסביר לבתי. להזהיר אותה מפני החושך הנורא שסימל הרוצח. מה קרה שם? מה הביא תלמיד ישיבה, חייל קרבי לשעבר השייך לזרם הציונות הדתית לרצוח בכמה יריות אקדח ראש ממשלה בישראל?

מגדלור

מגדלור קרדיט unsplash

 

האווירה הקשה הוטענה בהסתה באופן יום יומי. כל זה היה חדש לה. שמעתי שיש תלמידים ברי מזל שלומדים בבתי ספר שבהם מורים אמיצים לא חוששים להציג את האימה במלוא כיעורה. שם מבינים המורים שהדרך היחידה למנוע רצח פוליטי בעתיד ולהבטיח חיים דמוקרטיים היא גילוי לב. אבל אני חוששת שבמרבית הטקסים הממלכתיים בבתי הספר היום יש הימנעות אלגנטית יותר או פחות מטיפול בשורשי הפרק הנורא הזה בתולדותנו.

אבל ילדינו החכמים והיפים ידרשו תשובות לשאלות הנוקבות שלהם. ילדים שנולדו בשנות האלפיים אחרי האינתיפאדה השנייה הם ילדים סקרנים. הם מבינים את ערכם של חיים נורמליים. יש לי הרגשה שיהיה קשה להרדים אותם עם קלישאות של טקסים על אחדות, סובלנות, עזרה לזולת וכו’.

מאחר שהורים מנוסים יודעים שלא תמיד התשובות נמצאות במערכת החינוך וחשוב להיות עם יד על הדופק בכל התחומים הנלמדים, גם בשאלות האלה, המענה ניתן בבית.

כמו בתחומים אחרים, כן בנושא הטעון הזה, כשמערכת החינוך נופלת קורבן לשרים חסרי אחריות או מגלומניים, כשמורים צריכים לחשוש מהבעת עמדות ביקורתיות, כשתעשיית המדדים והערכות הביצוע של בתי ספר החליפה את מה שפעם קראו לו “חינוך”, הבעיה נוצרת כשאין לילד כלים ביקורתיים. יש ילדים שהוריהם לא פוגשים אותם עד שעות אחר הצהרים והערב המאוחרות ולעיתים מאד קרובות אין מי שיענה לשאלות קטנות כגדולות, לטרוניות מוצדקות יותר או פחות.

אני חושבת שלצד הצורך הברור לציין את רצח רבין בטקס מרגש, צריכה מערכת החינוך כולה להתגייס ולהידרש לנושא חופש הביטוי, הסתה ומה שביניהם במרקם השברירי של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אני בוחרת לסיים את הפוסט בקטע קצר שנתקלתי בו הבוקר במדור הספרות בעיתון.

סימולציה של דמעות / אלכס אפשטיין

‘אני מתגעגע לאמי’, אמר הרובוט, ‘אני כל כך מתגעגע אליה שאני רוצה לבכות. אבל אני לא מצליח לדמות דמעות’. ‘לא הייתה לך אם’ העיר האדם, ‘אתה לא אמור להתגעגע למשהו שלא היה לך’. ‘אני מצטער שאכזבתי אותך’ אמר הרובוט, ‘אתה בטח תכבה אותי עכשיו’. ‘אני לא אכבה אותך’, הבטיח האדם, אבל אני כן אלמד אותך איך לבכות בלי דמעות. יש לי קצת נסיון בזה.’

עוד מהבלוג של ronitrubin

Thumbnail

האישה שעושה סדר בחיים

ענת דהן, נשואה + שלוש בנות (9, 14, 17) היא בעלת העסק "ענת תסדר" - סידור ארונות וארגון חללים ביתיים. העסק של ענת הוא עסק צעיר, בן שבעה חודשים בסך הכל, אבל הולך וצובר תאוצה ומוכיח...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

נהפוכו - חוויות משיעור אנטי גרוויטי יוגה

כמי שמחזיקה במנוי לחדר הכושר מבלי לפקוד את שעריו (השבוע. השבוע אלך!), וכמי שנקלעה למערבולת של כמה פרויקטים שאפתניים ומאתגרים בתחום המקצועי שתפסו את שרירי הכתפיים עד כדי כך שהמסאג'יסט הקבוע שלי הכריז 'הגוף במצוקה', הרשיתי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

על הבית כמושג יחסי ועל ספר מעורר השראה - רשמים של אישה לא מושלמת במסע משפחתי חד פעמי

 02:00 בלילה שעון ישראל. אני מקשיבה ל88 וקוראת את הספר שקרא לי ממרחקים. לפני כ 14 שנה קראתי את הספר שעורר בי השראה רבה. הייתי עוד בשנות העשרים המאוחרות שלי אבל הרגשתי שהספר מדבר אליי. ספר של אישה בגיל העמידה, שעזבה את בעלה לאחר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים