הבלוג של ronitrubin

בית חלומותיי

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן.... +עוד

זה לא פשוט להגדיר אותי בכמה מילים, שלא אפספס משהו חשוב...אוהבת את המילים. עוסקת בנדל"ן למגורים באופן עצמאי, לאחר שינוי בקריירה. בעלת רקע ניהולי בנקאי בארצות הברית. אמא לשלושה מדהימים, שכל אחד בתורו לימדני פרופורציות מהן. כותבת על "בית", על ילדים, על החיים שבין לבין וכנראה שגם על אהבה לדרך. על הרגעים שמהם עשוי מה שמשמעותי עבורי. כל קשר בין הסיפורים והחוויות המתוארות בבלוג לבין אנשים או מציאות, הוא מקרי בהחלט ופרי דמיוני.

עדכונים:

פוסטים: 138

החל מנובמבר 2010

בסך הכל חיפשתי להתרחק קצת מהלחץ, מהחום, מהלחות והבלאגן. אז הצהרתי בסמס אומלל לאחותי שממש לא יזיק לי בטן-גב שבוע ביוון. אחרי חמישה ימים של חופשה מהסרטים (ג’אנר: אימה) וחור לא קטן בכיס, החלטתי לשתף באזהרת המסע האישית שלי.

22/08/2015

למה הייתי צריכה את זה

הכל התחיל ברגע של ייאוש שלא ניתן היה כבר להכיל, אחד מאותם רגעים מיוסרים רבים בעת מעבר דירה בקיץ לח וחם במיוחד עם עסק פעיל שמתנהל מהבית, עם שלושה ילדים בחופשה, עם שיפוץ שממאן להסתיים, ועוד כהנה וכהנה עניינים בלתי פתורים שנדחים ונדחים עד כמה שאפשר. וכמה אפשר?

זה היה סמס צנוע. אפילו לא ווטסאפ רעשני. סימסתי את מה שהמוח המאיים להתמוסס שלי חשב באותו רגע.

‘לא היה מזיק לי שבוע בטן-גב ביוון’

אלא שהסמס נשלח לאחותי הקטנה, שלא הפסיקה לנסות לשדל אותי מהיום הראשון של החופש הגדול בערך, להצטרף עם בן הזוג והילדים לטיול משותף. אחותי, שיודעת להכות בברזל בעודו חם (הלוואי שכמה מלקוחותיי היו עושים אותו דבר), עטה על מחשבה זו כמוצאת שלל רב, ושלחה לי מיד סמס חוזר ‘הזמנו חבילה לקורפו’ מיד אחריה בתזמון מושלם קיבלתי לאימייל הצעת מחיר מהסוכנת של אחותי למשפחה שלנו.

אחרי שהבנתי שקורפו האי שייך ליוון (משום מה בבורותי חשבתי שמדובר באיטליה) הגיעה העת לצאת במתקפת שכנועים אל מול בן זוגי. זה היה קשה אך המשימה הושלמה לבסוף אחרי שימוש בארסנל הטיעונים והמניפולציות המקובל.

חוף ליד מוקטן

אזהרת מסע

נתחיל מהסוף :

לפני כמה שבועות צפינו בסרט ‘תקועים בחופשה’ וזו הייתה התחושה רגעים רבים במהלך הביקור הקצר באי המהמם הזה.

ברשותי כמה המלצות שאני מבקשת לחלוק עמכם, שחלקן הן בעצם אזהרות.

גם להורים לילדים, לפחות מגיל 7 ומעלה, מומלץ לחשוב טוב לפני שהולכים על חבילת ‘הכל כלול’. אמנם לפני שלוש שנים נסענו לנופש כזה בכרתים שביוון, אבל זה היה במלון מומלץ ובדוק עם אוכל ואלכוהול משובחים ולא מלון מפוקפק, כמו זה שבו מצאנו את עצמנו למשך ארבעה לילות ארוכים. בעידן שבו אפשר להזמין חבילות נופש ללא תיווך של סוכן, דווקא אז הערך המוסף של סוכן הנסיעות היא האמינות שלו והנסיון. אנחנו משלמים לסוכן הנסיעות עבור יכולתו לברור עבורנו את החופשה שמתאימה לנו ולהשיג את המקסימום תמורת המחיר שאנחנו משלמים. נראה שהמלון ששווק לנו בידי חברה מהגדולות בארץ לא נבדק על ידי הסוכנת שמכרה לנו את החבילה, וכששאלתי על האוכל נאמר לי ‘אל תצפו ליותר מידיי’. אחרי כמה שעות במלון התברר לנו שחוות דעת זו של הסוכנת היא אנדרסטייטמנט קיצוני. התעריפים היקרים להחריד של אמצע אוגוסט לא בישרו על הרעלת קיבה רצינית אחרי יומיים וחצי.

מגלשות מוקטן

זה רק נראה יפה

לכפר הנופש קוראים  Aquis Sandy Beach Resort שם מבטיח לכל הדעות. הכפר עצמו ממוקם בדרום האי שצורתו כצורת מגף (ואולי מכאן הבלבול עם איטליה). שומר נפשו, ובמיוחד קיבתו, ירחק. אפילו עד צפון האי אם צריך, ובלבד שלא לפגוש בארוחת הצהריים והערב את הכבד הירוק מקנאה במי שבחרו במלון אחר, או את המלפפונים העייפים והמדוכדכים.

תחילה הצ’ק אין. הגענו מטיסה בערך בעשר בבוקר ונאלצנו להמתין עד 14:30 בצהרים על מנת לקבל את החדרים. כשביקשנו חדר אחד ויחיד מתוך שלושה שהוזמנו, נאמר לנו שהחדרים לא נקיים מספיק ואמור להיות מסדר על ידי מנהלת משק הבית.

נדמה שממש לא התחשק לעובדי הקבלה לעבוד. הרגשתי כמו ברומניה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, עדיין באווירה סובייטית, שבה לא היה תמריץ לזבנים בחנויות למכור. ובכן, לפי מצב החדר אפשר היה לקבל אותו עם הנחיתה באי.

בהמשך הבנו שעל מנת לתקשר עם הקבלה, עלינו לכתת רגליים ולחצות את חצי הכפר שכן הטלפון שהוצמד כלאחר כבוד לקיר המקלחת לא עבד. ביקרתי אצל אחותי, אולי יתמזל המזל ושם יהיה טלפון, אך אבוי זה התגלה כאל חוטי באופן מילולי וגרפי.

זה החזיר אותי דווקא לסין של 1997, כשבעת ‘ירח דבש’ בעיירת החוף הקטנה נינגבו חדר המלון התגאה בטלפון פלסטיק אדום בוהק על השולחן. הטלפון המרשים אומנם לא היה מחובר לכלום, אבל הוא זיכה את המלון בדירוג גבוה.

הסוכנת שדרכה הזמנו את הטיול קיבלה ממני אימייל זועם כבר ביום הראשון. ביום השני, כשהבנו שהטבחים שוקדים על הפיכת המזון כך שלא יהיה ראוי למאכל אדם, ואינני מהמפונקות, רשימת התלונות התארכה.

נאלצתי להשחית חמש עשרה דקות על צעידה לקבלה במטרה לבקש כמה שמיכות נוספות. התשובה הייתה שיבדקו אם יש, ואולי כדאי לכבות את המזגן אם קר לנו. בתור מי שישנה עם מזגן ושמיכת פוך כל הקיץ, נותרתי לא מוכנה ונאלמתי.

המגלשות הן אטרקציה לכל גיל!! גם בשבילי. אפשר להעביר שעות של התגלשות עד אובדן תחושה בגפיים, והילדים צוהלים מאושר. האמינו לי כשאני מצהירה ששילוב של אוזו עם לימון או וודקה לימון ובירה ומגלשה צבעונית ושמחה הם שוס ל’גדולים’.

אבל דאגתי להרגיע את הסוכנת שלפחות הבריכות נהדרות, וכמותן גם המגלשות והחוף הפרטי הנפלא על מימיו הצלולים וגליו המרגיעים.

מה שהטבע נתן ‘הכל כלול’ לקח

אבל המים הצלולים והגלים הנפלאים והחופים שייכים לאי היפיפה הזה העתיר בעצי זית לרוב ובכפרים ציוריים בעלי שמות של קדושים, ואפשר היה להתענג עליהם ביתר שאת ללא מלון ‘הכל כלול’ שבהחלט ייקר את החבילה.

דבר נוסף שכדאי לשים לב בחבילות האלה. תמיד יש יום מפוספס, אפילו היום שבו מגיעים בטיסה מוקדם בבוקר. בדרך כלל מתעוררים באמצע הלילה, מה שגורר יום עתיר בחילות ותחושה של ג’ט לג גם במרחק של שלוש שעות טיסה. מיותר לחלוטין.

במבצר

מה אנגלה מרקל יודעת שאנחנו לא ידענו

מרגע הנחיתה תהיתי ביני לבין עצמי וגם בקול, אם נכון המידע שבידי לפיו יוון שייכת לאיחוד האירופי. יש ביוון קסם ופשטות שלא תמצאו במרבית מדינות האיחוד. זה נחמד ויפה, אבל מה מצדיק את השתייכותה לאיחוד נשגב מבינתי. התמודדות מתישה עם סטנדרטים נמוכים של שירות וחוסר אדיבות עד כדי עויינות של אנשי הקבלה העצלים הוציאו מאיתנו את הצדדים הפחות אמפטיים שבנו וקצת הבנה לזעמה של הנהגת האיחוד האירופי על התנהלותם של היוונים.

אי אפשר לכבוש את האי הזה

בשל העובדה שישראלים חסרי מנוח לא יכולים להישאר במקום אחד וחייבים לכבוש כמה כפרים בכל הזדמנות, שכרנו רכב בן תשעה מקומות לסיורים באי, שאורכו  60 ק”מ ורוחבו כ-30 ק”מ (קו אווירי). בתמימותנו כי רבה, הצטיידנו במפה בסיסית ביותר. הבנו באיחור שהיא לא שווה הרבה, כי הכבישים החשובים באי הם אלה שאין להם שם, מספר, והם מתפתלים בין הרים, בינות לחורשים ומטעים ועוברים דרך כפרים עתיקים שלא תוכננו למעבר רכב ממונע. איחוד אירופי או לא, מערכת הניווט הלווייני לא עובדת באי. לטיול יצאנו.

הנסיעה בכבישי האי מעניינת ויפה. אם זה לאורך החופים המקיפים אותו או בכבישים (או שמא שבילים?) פנימיים וצרים יותר בכביש מתפתל ומתעתע שאחרי חמש דקות נסיעה בו מאבדים את הצפון.

הגענו בקלות יחסית לקורפו טאון או קרקירה. ביקרנו שם בעיר העתיקה והחדשה. התחלנו את הסיור בשוק, שבו הילדים הסתובבו עם אפים סתומים בשל ריח הדגים – הנפלא בעינינו אבל מי שואל אותנו – שם רכשנו מפירות העונה הנפלאים. ענבים בשרניים כמעט שחורים, מתוקים להפליא וללא חרצנים, בננות, זיתים עסיסיים ועוד. חבל שהתוצרת הנהדרת הזאת לא הגיעה לשולחנותיו העגומים של מלון “אקוויס סנדי ביצ’”.

בהמשך ביקרנו ברובע היהודי, שם רכשנו מיני בקלאווה איכותיים  וטיילנו במדרחוב של בתי קפה ציוריים ליד המבצר הוונציאני. הקבוצה הקטנה שלנו התברכה בהיסטוריון של האימפריה העות’מנית שאחרי הפצרות חוזרות ונשנות הסכים לחסוך מאיתנו הרצאות ארוכות ולתת את השורה התחתונה. כמה נחמד היה ללמוד מהיכן הדפו הוונציאנים את העות’מניים, שמעולם לא הצליחו לכבוש את האי הסמוך לאלבניה, למרות שניסו שוב ושוב.

הסיור במבצר עצמו היה אחד השיאים של הטיול גם מבחינת הילדים (ולא רק המגלשה הצבעונית).

בעיר העתיקה

שיא נוסף היה הסיור על כרכרה רתומה לסוס, למרות שלאורך כל הדרך קצת ריחמנו על הסוס שנגזר עליו לסחוב חמישה נוסעים וכרכרה על אספלט.

הליכה מאד ארוכה תחת שמש קופחת, למרות שהיום החל עם טפטוף גשם, החזירה אותנו אל הרכב הגדול והממוזג.

רציתם תאילנד

משם שמנו פעמינו לאחד החופים היפים ביותר על מפרצון. המים היו צלולים וראינו היטב דרך המשקפת את הדגים, אבל עדיין לא ברורה זהותו של היצור שנשך אותנו. המפרץ והמים הזכים והצלולים השאירו את האמיצים שבינינו במים.

תאילנד ביוון

מדוע האחיינית מוכנה שכלב ילקק אותה בפה

לאחר ההתקררות החלטנו לחזור לכיוון דרום מזרח האי, שם נמצא גם המלון שלנו. נסענו לכיוון אזור שנקרא Agios Georgios אבל אחרי שהסתובבנו בלופ הלוך חזור ולאחר תשאול של אינספור יוונים חביבים מגדול ועד קטן, כשכל אחד מכוון אותנו לכיוון ההפוך, הבנו שיש גם מקום שנקרא Agios Gordios והוא ככל הנראה בכיוון ההפוך.

הרכב הגדול שלנו התקשה לנווט בתוך הכבישים הצרים בין ירידות תלולות בינות לכפרים.  לאחר תעייה אינסופית עצי הזית התחילו להיראות – ולא רק לילדים שבינינו- כיער מכושף. הערב החל יורד וכל פעם עברנו במקום שנראה פסטורלי מקודמו ובו ‘היינו יושבים לקפה’ לו היה לנו מושג ירוק על מיקומנו, אבל זה לא התממש.

בסופו של דבר הבנו שיש בעיית תקשורת שנובעת מהדמיון בשמות היישובים, והחלטנו לשאול על מקום אחר שנמצא בדרך ולא ניתן לטעות בו. בדרך פגשנו איש מבוגר שעזר לנו להתפרק בצחוק קורע. הוא הביט במפה והגה את הרעיון המבריק לנסוע לשני הכיוונים ההפוכים זה לזה, או כלשונו  ’או פה או שם’…

האחיינית המתוקה שלי בת 8 הצהירה בשלב מסוים (לפני הבכי), שהיא מוכנה שכלב ילקק אותה בפה אם נצליח למצוא את הדרך ולהגיע למלון.

החוויה הסתיימה כשמצאנו את הדרך למלון שלנו, שכבר היינו מוכנים לכנות ‘בית’ באותן שעות אבודות.

טוב שנשאר לנו תיאבון אחרי כל זה

אם שוכרים רכב עם עוד משפחה, בכל מקרה עדיף שיהיה רכב אחד גדול, למרות הכבישים הצרים, על פני שני רכבים קטנים. אני לא יכולה לדמיין אפילו איך זה היה נגמר עם שני רכבים שונים. חוצמזה שהנסיעה המשותפת מאפשרת לשני הגיסים לחלוק בנטל האשמה ככל שמדובר בניווט הכושל.

את הארוחה הכי טובה זכינו לאכול באותו ערב, בדיוק בחצות. הבירה הייתה צלולה וקרירה, הגלים רועמים מתחת לאף והגירוס (סוג של שווארמה יוונית בתוספת רטבים מיוחדים, בצל, עגבניה בלאפה מטוגנת) מתפצפץ בפה בדיוק כמו שצריך. האוויר המלטף של קורפו האי והכנסת האורחים של המסעדה על החוף עודדו אותנו למרות הקשיים.

הבטחה לקפה על הצוק

לסיכום, צברנו חוויות רבות בחמישה ימים קצרים ומעניינים ואיכשהו העובדה שהחגים ממש מעבר לפינה קצת צובטת לי את הלב.

המזל שלנו היה שהחברה הייתה משובחת והיה לנו זה את זה, כמו בגיבוש ליחידה נבחרת.

לקורפו אני עוד אחזור. הבטחתי לעצמי ולבן זוגי לשוב לאחד מבתי הקפה המרהיבים על הצוק ולשתות את הקפה שכה חיכיתי לו.

מבטיחה לחזור

עוד מהבלוג של ronitrubin

תצוגה מקדימה

האישה שעושה סדר בחיים

ענת דהן, נשואה + שלוש בנות (9, 14, 17) היא בעלת העסק "ענת תסדר" - סידור ארונות וארגון חללים ביתיים. העסק של ענת הוא עסק צעיר, בן שבעה חודשים בסך הכל, אבל הולך וצובר תאוצה ומוכיח...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

נהפוכו - חוויות משיעור אנטי גרוויטי יוגה

כמי שמחזיקה במנוי לחדר הכושר מבלי לפקוד את שעריו (השבוע. השבוע אלך!), וכמי שנקלעה למערבולת של כמה פרויקטים שאפתניים ומאתגרים בתחום המקצועי שתפסו את שרירי הכתפיים עד כדי כך שהמסאג'יסט הקבוע שלי הכריז 'הגוף במצוקה', הרשיתי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

על הבית כמושג יחסי ועל ספר מעורר השראה - רשמים של אישה לא מושלמת במסע משפחתי חד פעמי

 02:00 בלילה שעון ישראל. אני מקשיבה ל88 וקוראת את הספר שקרא לי ממרחקים. לפני כ 14 שנה קראתי את הספר שעורר בי השראה רבה. הייתי עוד בשנות העשרים המאוחרות שלי אבל הרגשתי שהספר מדבר אליי. ספר של אישה בגיל העמידה, שעזבה את בעלה לאחר...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה