הבלוג של רונית דינצמן

ספרים ועוד

סופרת ומאיירת לילדים ולנוער, חובבת ספרות, אומנות, עיצוב ואדריכלות. כאן אמליץ על ספרי מבוגרים, ספרי עיון, תערוכות, וכל מה שמרחיב את האופקים ואת הלב. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרות ילדים ונוער ושמו "לגדול עם ספרים".... +עוד

סופרת ומאיירת לילדים ולנוער, חובבת ספרות, אומנות, עיצוב ואדריכלות. כאן אמליץ על ספרי מבוגרים, ספרי עיון, תערוכות, וכל מה שמרחיב את האופקים ואת הלב. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרות ילדים ונוער ושמו "לגדול עם ספרים".

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מנובמבר 2016

שני ספרים ישראליים חדשים, יוצאי דופן וייחודיים שמשלבים טקסטים קצרים ודימויים חזותיים.

26/07/2018

בצירוף מקרים הגיעו אלי השבוע שני ספרים ייחודיים, אסתטיים במיוחד, שמשלבים טקסטים קצרים ודימויים חזותיים. למרות הדימיון החיצוני בין הספרים, הלך הרוח של כל אחד מהם שונה לחלוטין.

“אם כרגע מה שבוער בך זה פילאטיס, בזה את צריכה להתמקד”

ספרון קטן ודק שבתוכו אוסף משפטים ששמע המחבר, יונתן רז-פורטוגלי, בערים שונות בהן עבר, וגם סיפורים בני משפט אחד או שניים, והרהורים על אודות סיטואציות אירוניות אליהן נקלע. ביניהם משובצים תצלומים של הילה טוני נבוק.

המשותף לציטוטים ולסיפורים הקצרצרים הוא שהם עוסקים בזוטות היום-יום, וגיבוריהם הם דמויות עירוניות אפורות. באחדים מהם ניכרת הרצינות התהומית וחסרת המודעות בה אנשים תופשים את עצמם, באחרים ניכרים עקבות הניו אייג’ והרוחניות  בשקל שחדרו לשפת הדיבור (כמו בציטוט שהעניק לספר את שמו). יש סיפורים אירוניים, יש סיפורים שמתארים התנהגיות קטנוניות של עוברי אורח, וסיפורים בהם מתוודה המחבר על עליבותו שלו (הוא לפחות מודע לעצמו וגם ניחן בהומור עצמי). כולם יחד מהווים פסיפס אנושי של עיר גדולה.

PITA

בניגוד לקטעים הכתובים שעוסקים כולם באנשים – רוב הצילומים ריקים מאנשים ונושבים מהם ניכור ובדידות. מתוארים בהם בניינים קובייתייים, מרחבים אפורים, פלסטיק, ברזל, אור קר ומלאכותי. שיבוץ הצילומים האלה בתוך הפסיפס האנושי, מעניק אוויר לנשימה בין סיפור לסיפור. הצילומים מתעדים חלק מהתפאורה בתוכה מתרחשים הסיפורים, וגורמת לקורא לחמול על האנשים הקטנים, גיבורי הסיפורים, שחיים בתוך הנופים האלה.

צילום: הילה טוני נבוק

צילום: הילה טוני נבוק

.

93 קילומטרים

ספר שמשלב טקסטים, איורים, וקולאז’ים של תמונות,  מאת ליאת חיל וענבר אשכנזי.

אם ב “מה שבוער בך…” המבט והקשב היו מופנים ברובם החוצה, והוא היה אירוני וציני,  הרי ש”93 קילומטרים”  הוא מבט וקשב פנימה, חשבון נפש כן וחשוף של שתי נשים ישראליות באמצע החיים.

שתיהן ילדות שהיו פראיות והפכו לנשים מאולפות, שהיו להן חלומות שהתנפצו, חיים שהתפכחו. שתיהן אמהות מסורות, חיית הפרא שהייתה בהן בילדותן הומרה ל”אמא לביאה” שמגינה על גוריה, מפני החיים והכללים שמבקשים להפוך את כל הילדים לחיילים צייתניים לחוקי החברה, ולפעמים גם מפני אביהם של הילדים, בן זוג לשעבר. יש עיסוק רב בנשיות, בשדה הציד שבין גברים ונשים, ונדמה כי הגבר היחיד שלא תובע מהן את גופן ואת חייהן, הוא אביה הקשיש והסבלני של אחת משתי הנשים.

ההוויה הישראלית, המלחמות, האזעקות. הידיעה שהאזעקה האחרונה ששמעו, לא תהיה האחרונה בחייהן, ההכרח לשלוח ילדים לצבא, מחלחלת גם היא לתוך נפשן של הגיבורות, וקיים עיסוק גם בסוגיות אלה.

קטע מהספר וקולאז' של ליאת חיל

קטע מהספר וקולאז’ של ליאת חיל

TELEM

הדימויים החזותיים בספר הם נופי נפש.

הקולאז’ים של חיל מורכבים מצילומים של חיי היום יום – ציורי ילדים, תעודות, מסמכים, סביבה ביתית, נופים שראתה בנסיעותיה, כוס התה של אביה הקשיש. חלקים בתוכם ממוסגרים בתכי רקמה – מדיום אומנותי שמזוהה עם עמלנות ועם נשים.

איוריה של ענבר אשכנזי הם איורי עט שחור.באיורים חוזרים שני מוטיבים – מריונטה ודובה פראית. שתיהן למעשה דמותה שלה. המריונטה היפה מלהטטת בפנים עצובות לפי רצונם של מפעיליה. הדובה הפראית העוצמתית אולפה והפכה לחיית שעשועים בקרקס.

הטקסטים והדימויים החזותיים יוצרים יחד תיעוד עוצמתי, כואב, כן ונוגע ללב, של חייהן ונפשן של שתי נשים ישאליות.

איור: ענבר אשכנזי

איור: ענבר אשכנזי

.

רונית ש’ דינצמן

[email protected]

עוד מהבלוג של רונית דינצמן

תצוגה מקדימה

איקסטאזה!

מתמטיקה מפחידה ילדים ומבוגרים רבים, קשה לדעת מה הסיבה לכך. אולי בגלל שככל שהיא מסובכת יותר, היא ערטילאית יותר?  האם בגלל שככל שהרמה עולה, קשה יותר לתפוש את הבעיה, קשה לקשר את הנתונים לחיי היום יום ולקבל כיוון לפתרון? בספר...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בריאות מותאמת אישית

תארו לכם שבעולם הייתה רק גזרת מכנסיים אחת. גזרה אחת לנשים ולגברים, לבעלי אגן קמור ולבעלי אגן שטוח, לבעלי כרס ולשטוחי בטן, לשמנים ולרזים, לגבוהים ולנמוכים, לארוכי רגליים לקצרי רגליים. מגוחך, נכון? למעשה זה המצב לגבי תרופות....

תצוגה מקדימה

גם קופים נופלים מעצים

אני לא אוהבת ספורט. מעולם לא אהבתי.  אני חלשה, רצה לאט, וגם פחדנית. לא חשבתי שאמצא עניין בספר, אבל קטע מתוכו שפרסמה מעין רוגל בתקופת ההדסטארט נגע ללבי, סיקרן אותי, ולכן רכשתי עותק. כבר בתחילת הקריאה התחוור לי שהספר אינו ספר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה