הבלוג של רונית דינצמן

ספרים ועוד

סופרת ומאיירת לנוער, חובבת קריאה ואומנות. כאן אמליץ על ספרי מבוגרים, ולפעמים על תערוכות. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרי ילדים ונוער ושמו "לגדול עם ספרים".

עדכונים:

פוסטים: 10

עוקבים: 0

החל מנובמבר 2016

סיפור מסע אישי של אומנית לחימה שהפכה לסופרת

26/03/2018

אני לא אוהבת ספורט. מעולם לא אהבתי.  אני חלשה, רצה לאט, וגם פחדנית. לא חשבתי שאמצא עניין בספר, אבל קטע מתוכו שפרסמה מעין רוגל בתקופת ההדסטארט נגע ללבי, סיקרן אותי, ולכן רכשתי עותק.

כבר בתחילת הקריאה התחוור לי שהספר אינו ספר על ספורט. זהו ספר על חיפוש דרך, על חתירה למימוש תשוקה, על הכשלונות ועל ההצלחות שבדרך.

מעין רוגל, מגיל צעיר מאוד, חשה תשוקה “ללמוד מכות”. בגיל ארבע היא מבקשת מאמה שתרשום אותה ל”חוג מכות, קראטה”.  היא לא יודעת אפילו מאין היא מכירה את המילה.

לא קיימים חוגי קארטה לבני ארבע, ורוגל הקטנה מחכה בסבלנות שנה שלמה עד שהיא בת חמש ומותר לה להצטרף לחוג טאקוונדו (החוג הדומה ביותר לקארטה שהצליחה אמה למצוא), המיועד לבני שש ומעלה.

מכאן היא מתחילה חיפוש אחר אומנות הלחימה המתאימה לה. היא מחפשת מורים מעולים, ומנסה אומנויות לחימה שונות. אט אט היא מתמקצעת, מתמודדת בתחרויות ארציות ובינלאומיות, ואף זוכה במדליות.

ההתמודדות היא לא רק התמודדות פיזית מול היריבים, אלא גם התמודדות מנטלית – עם פחדים, פציעות, אכזבות.

למרות המדליות, ניכר שלא הן לבדן מעניינות את רוגל, אלא גם ההתמקצעות, הדיוק, ליטוש מיומנויותיה לידי אומנות.

התמודדות נוגעת ללב במיוחד היא עם סוגיית הגוף הנשי ההולך ומתפתח. “הזיעה מילאה כל רווח בין גופי למגינים. תיעבתי אותם. את כובדם. את כובד גוף הנערה שצמח תחתם – האגן המשתנה, השדיים שצמחו בכאב כל הזמן גם תחת המגן ההדוק.” במקום אחר בספר מתוארת התעלמות המורים מהמחזור החודשי ומהשינויים שהוא מחולל בגוף, עד שבשלב מאוחר למדי מגיע מורה שונה: “הוא הראשון שנותן לגוף הנשי מרחב ומקום והכרה.”

הספר כתוב באופן מאופק, ללא רגשנות. אופן הכתיבה הזה הופך את הקריאה לחוויה רגשית מלאת עוצמה.

עיצוב הספר יפהפה ומוקפד. פירושי המילים והמונחים מובאים בתוך השוליים הרחבים, ולא בתחתית העמודים או בסוף הספר כנהוג. עיצוב זה הופך את העיון בפירושי המילים למהיר ונוח, ואת הקריאה לזורמת וקלה.

נהניתי מאוד מפירושי המילים לאורך הספר.
מילה שמצאה חן בעיני במיוחד היא המילה שמתארת את אולם האימונים: דוֹג’אנג. היא מורכבת משתי מילים דוֹ – דרך, ג’אנג – מקום. משמעותה היא “המקום של הדרך”.
בעיני המילה המקסימה הזו מתאימה גם לחדר עבודה של סופר או סופרת. על אחת כמה וכמה אומנית לחימה שהפכה לסופרת.

DO JANG

למרות שאני לא ספורטאית ופוחדת ממכות, נהניתי מאוד מקריאת הספר. קראתי אותו כסיפור מסע, חיפוש דרך, התמודדות עם קשיים ומציאת ייעוד.

.

רונית ש’ דינצמן

[email protected]

עוד מהבלוג של רונית דינצמן

תצוגה מקדימה

שנת השועל

רות היא אישה בת 45 נשואה לבעל אוהב, סול שמו, אם לארבעה ילדים, חיה חיים בורגניים נוחים בבית פרטי מוקף פרדסים. מתוך הבטחון, הנוחות, הזוגיות ארוכת השנים, היא נמשכת לצד השני – אל הפרא, אל הבדידות, אל הנדודים. רות כותבת את הסיפור...

תצוגה מקדימה

תמונות קצרות

בצירוף מקרים הגיעו אלי השבוע שני ספרים ייחודיים, אסתטיים במיוחד, שמשלבים טקסטים קצרים ודימויים חזותיים. למרות הדימיון החיצוני בין הספרים, הלך הרוח של כל אחד מהם שונה לחלוטין. "אם כרגע מה שבוער בך זה פילאטיס, בזה את צריכה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה