הבלוג של רונית דינצמן

ספרים ועוד

סופרת ומאיירת, חובבת ספרות, אומנות, עיצוב ואדריכלות. כאן כותבת על ספרים, תערוכות, וכל מה שמעניין ומרחיב את הדעת ואת הלב. יש לי בלוג נוסף בסלונה, שעוסק בספרות ילדים ונוער: "לגדול עם ספרים".

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מנובמבר 2016

על הספר האוטוביוגרפי “הסוף של אדי” מאת אדואר לואי

22/01/2019

אדי בלגל נולד בשנת 1992 בעיירת פועלים בצפון צרפת. תושבי העיירה עניים, בורים, הערך החשוב בעיני הגברים הוא להיות קשוח. הגברים מפגינים את קשיחותם באמצעות סביאה, שתיה, תגרות, והתפארות בכיבושים מיניים ורומנטיים ובלעג להומסקסואלים.

אדי הוא בנו הבכור של אביו וכך הוא מספר: “עד מהרה  הכזבתי את התקוות והחלומות של אבי. הבעיה אובחנה כבר בחודשים הראשונים לחיי. נראה שנולדתי ככה… כשהתחלתי לדבר קולי עטה מעצמו גוונים נשיים… הוא היה גבוה יותר מהקול של יתר הבנים. בכל פעם שפתחתי את הפה ידי התנועעו לכל עבר בתזזיתיות”.

תגובתם של הוריו: “הם תהו למה אדי מתנהג כמו נקבה, פקדו עלי: תירגע כבר עם הנפנופים האלה בידיים כמו איזה נקבה היסטרית. הם חשבו שבחרתי להיות נשי… אלא שבעצמי לא ידעתי למה אני מי שאני… לא בחרתי בקול הגבוה, לא בחרתי את סגנון ההליכה, את נדנוד הירכיים… וגם לא את הצווחות שהתמלטו מגופי כל אימת שהייתי מופתע, שמח או מבוהל”.

לסלידה וללעג של הוריו התווספו עד מהרה לעג, כינויי גנאי גסים ביותר, הצקות והשפלות מצד ילדי העיירה.

לא פלא שלאדי בלגל אין שום זיכרון טוב מימי ילדותו.

בגיל הנעורים הוא מנסה לאמץ תחביבים והתנהגויות גבריים כדי שיפסיקו להציק לו. כשהוא מגלה שהוא נמשך לגברים הוא מנסה לתקן את עצמו ויוצא עם נשים. אבל זה לא עובד. הוא מעיד: “בגיל ההוא להצליח פירושו היה להיות כמו האחרים. ניסיתי הכל.”

בשלב מסויים הוא מגיע למסקנה שהוא לא מסוגל להישאר בעיירה הזו, להמשיך את חייו עם האנשים הגסים והבורים האלה, ושהוא חייב לברוח. הדרך לחיים אחרים, היא באמצעות קבלה לתיכון שונה מהתיכון אליו הולכים כל ילדי העיירה. הוא מצליח לעשות זאת ופותח בחיים חדשים. הספר אמנם נקרא “הסוף של אדי” אבל למעשה הוא מתאר את ההתחלה של אדי, את חייו מלידתו ועד התחלת התיכון. התחלת התיכון מסמלת את סופו של אדי כתבנית נוף הולדתו, ואת התחלת חייו כפי שהחליט לעצבם בעצמו.

אדי מספר בספר לא מעט על הוריו, ועושה זאת ללא פשרות ובכנות נוקבת. הוריו מתוארים כדמויות עגולות רבות פנים. מצד אחד חסרי כישורים הוריים, חסרי אמפתיה, ולפעמים אף מתעללים רגשית, ומצד שני, עושים את מיטב יכולתם בכלים הדלים שעומדים לרשותם. בסופו של דבר גם הם קורבנות של מקום הולדתם ושל התרבות שסובבת אותם.

מדובר בספר אוטוביוגרפי מלא כאב שהוא כתב אישום נגד בורות, עוני מנוול שאי אפשר להיחלץ ממנו, ונגד גבריות רעילה שפוגעת בגברים ובנשים כאחד.

EDIEDI

עוד מהבלוג של רונית דינצמן

תצוגה מקדימה

איקסטאזה!

מתמטיקה מפחידה ילדים ומבוגרים רבים, קשה לדעת מה הסיבה לכך. אולי בגלל שככל שהיא מסובכת יותר, היא ערטילאית יותר?  האם בגלל שככל שהרמה עולה, קשה יותר לתפוש את הבעיה, קשה לקשר את הנתונים לחיי היום יום ולקבל כיוון לפתרון? בספר...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בריאות מותאמת אישית

תארו לכם שבעולם הייתה רק גזרת מכנסיים אחת. גזרה אחת לנשים ולגברים, לבעלי אגן קמור ולבעלי אגן שטוח, לבעלי כרס ולשטוחי בטן, לשמנים ולרזים, לגבוהים ולנמוכים, לארוכי רגליים לקצרי רגליים. מגוחך, נכון? למעשה זה המצב לגבי תרופות....

תצוגה מקדימה

גם קופים נופלים מעצים

אני לא אוהבת ספורט. מעולם לא אהבתי.  אני חלשה, רצה לאט, וגם פחדנית. לא חשבתי שאמצא עניין בספר, אבל קטע מתוכו שפרסמה מעין רוגל בתקופת ההדסטארט נגע ללבי, סיקרן אותי, ולכן רכשתי עותק. כבר בתחילת הקריאה התחוור לי שהספר אינו ספר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה