הבלוג של רוני קרן הלוי

יוצאת מהקופסה

מייסדת והחצי השני של Boxes & More, מותג לקופסאות איחסון מעוצבות לחללי הבית והמשרד. שבקרוב חוגג שנה. מחוברת בנשמה לעיצוב, אסתטיקה, יצירה וכל מה שיפה בעיניי ומגניב. נשואה לאודי החתיך ואמא למיקה, יאיר ועלמה האהובים שלי.

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 1

החל מיוני 2018

אמא שלי היתה אמא בכל נפשה. סבתא חנה, זה כבר סיפור אחר. אחרי שנים של כעס ואכזבה, הצלחתי לסלוח לה, בביקור פרידה בניו יורק. זהו הסיפור שלנו

09/10/2018

אתמול הגעתי להקשיב לסיפורם המרתק של דרורית ויאיר ניצני, להכיר את הסיפור המשפחתי שלהם קצת יותר מקרוב, על כוס יין. דרורית ויאיר אימצו את אלי, חייל בודד שנפצע בצוק איתן. ברוגע מעורר השראה סיפרה לנו דרורית על בחירתה כאמא לשלוש בנות לאמץ לתוך המשפחה הקטנה שלה ילד נוסף.  לא קל להכניס למשפחה הגרעינית ילד בוגר, שמאחוריו סיפור שלם, מורכב ומרתק, להיות שם בשבילו כאילו היה שם מאז ומעולם. עבור אלי, דרורית ויאיר הם מגדלור. מאירים לו את הדרך, באור האנושי שלהם.

צילום: גלית סבג

צילום: גלית סבג

למילה אמא עבורי יש המון משמעות, הסיפור של דרורית ויאיר הראה לי שהחיים הם דינמיים, מפתיעים, לפעמים פוגעים, לפעמים מנחמים ובעיקר לוקחים אותך למקומות שמזכירים לך מאיפה באת, איזה יפה את היום ואת מי תרצי להאיר כשתגדלי.

צילום: פני רבינוביץ'

צילום: פני רבינוביץ’

לפני 13 שנה נסעתי לניו יורק. אמא ביקשה שאלך לבקר את אמא שלה חנה, שגרה בברוקלין. אני לא הסכמתי, “יש לי רק 5 ימים בניו יורק וזה די תוקע לי את הנסיעה” אמרתי לה. העיניים הכחולות הענקיות שלה אמרו הכל. ידעתי שאני האחרונה שתראה את חנה, ועם כל האחריות הזו שלא ממש רציתי לשאת על גבי ועל ליבי הסכמתי לבקשה.

מאז שאימא נפטרה ונהייתי אמא בעצמי הפכתי להיות מאוד נוסטלגית, מוצפת בזיכרונות ילדות שמזכירים לי איזו ילדה הייתי ואיזו ילדות אני רוצה להעניק לילדים שלי, ילדות שמלאה בחוויות, ברגשות, בעוצמות. המחשבה הזו שיום יבוא וכבר לא אהיה פה מעוררת בי רצון להשאיר בהם חותם. גם אתם מרגישים ככה?

אלבום משפחתי

אלבום משפחתי

על ארבעה דורות אני לא מפסיקה לחשוב. שלוש אימהות וילדה.  סבתא חנה, אמא חביבה, אמא רוני ומיקה. כמה דמיון, כמה שוני. אמא של אמא, חנה, עזבה את הבית כשאמא היתה בת 8, קטנטונת בכיתה ב’. חנה וסבא התגרשו, היא נסעה לגור בתל אביב ושם פגשה את הגבר שאיתו נסעה לניו יורק וכבר לא חזרה. אמא גדלה בלי אמא ולא הפסיקה לבכות ולכעוס על זה עד יומה האחרון. סבא ניסה לגדל אותה הכי טוב שיכול היה, ילדה יחידה, ללא אמא, עבד כל היום בשוק לפרנס את המשפחה הכה קטנה שלו. היא עברה מדודה, לדוד, בין חברי משפחה שריחמו וניסו להעניק לה את מה שאיש לא יכול מעולם להשלים, את אהבתה של אמא שלה.

אחרי הרבה שנים כשכבר נולדנו, סבתא חנה יצרה קשר ובאה לארץ, אמא הסכימה לארח אותה אצלנו. כל ערב הן ישבו בחצר לבד, ואני והאחיות שלי היינו מנסות להאזין להן מהחלון של חדר השינה כדי לשמוע על מה הן מדברות, אמא חזרה על אותה שאלה כל הזמן – למה? לחנה לא הייתה תשובה. אמא שאלה “איך יכולת”? וחנה הציעה לקנות לנו סלון חדש. אמא הוצפה דמעות. נתנה לחנה לשכב במיטה שלנו. אמא הכינה לה אוכל, דאגה להראות לה איך ולמרות הכל היא הצליחה, בלעדיה. איך הצליחה להיות אמא, בלי אמא.

בטח תנחשו איזו מן אמא, היתה אמא שלי. דאגנית, חשדנית, חייבת להיות בכל סיטואציה, לדעת כל דבר, פרפקציוניסטית. היא היתה חייבת להוכיח לכל העולם, או יותר נכון לחנה, שהיא ראויה, שהיא יכולה, נאבקה בכל יום להוכיח שהיא שונה. שונה ממנה.

לא רציתי לבקר את חנה בניו יורק, כעסתי עליה, תיכננתי לעשות את זה תיק תק ולעוף משם, לסמן וי. קבעתי איתה יום ושעה בטלפון ובמקום בבוקר הגעתי בצהריים. חנה, סבתא חנה, ישבה מחוץ לבניין שלה. כשראתה אותי היא עמדה, כפופה, חולה, נשענה על מקל, עיניה זהרו מדמעות. היא סיפרה לי שמשמונה בבוקר היא מחכה לי למטה, פחדה שאפספס את הבניין, לא הפסיקה ללטף, לחבק. ופתאום יצאה ממני חמלה ענקית, עצב ותסכול וביקשתי ממנה: “עזבי הכל! בואי לארץ, תגורי איתנו, נטפל בך”. היא אמרה שהיא לא יכולה. היא בכתה כשיצאתי משם, ואני בכיתי איתה. בכיתי גם בטיסה כל הדרך לארץ. על סבתא שלא הייתה לי, סבתא חנה.

אלבום משפחתי

אלבום משפחתי

 

לפני 7 שנים היא נפטרה, אמא נפטרה 4 חודשים אחריה. הן בטח משלימות פערים כי זה מה שאימא באמת הייתה צריכה.

לצערי רק היום אני מבינה אותה, את האמא הקטנה שלי. היא כבר לא פה כדי שאחבק אותה ואגיד לה “איזה נורא, בטח היה לך מאוד קשה, איזו מדהימה את, איזו אהובה, אני כל כך מבינה את מי שהיית, את מה שעשית, את מי שרצית להיות ואת מה שהצלחת להיות עבורנו. אולי שימי ראש עלי? תירגעי”.

סבתא חנה, אמא חביבה, אמא רוני ומיקה, כמה דמיון, כמה שוני, הרבה כאב, ומלא נוסטלגיה. ארבעה דורות, שלוש אימהות וילדה. וואי איזו ילדה.

אלבום משפחתי

אלבום משפחתי

עוד מהבלוג של רוני קרן הלוי

תצוגה מקדימה

יוצאת מהקופסה

כשנולדתי (כן, אל תתפלאו חבריי) היה לי ברור שאני הולכת לכבוש את העולם. ההורים פירגנו והאחיות לא קינאו וככה גדלתי בעולם שלי המושלם. היה ברור שאני הולכת להיות פרופסור, ואם לא אז איזשהי סוג של מדענית, או לחילופין שחקנית, אמנית...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

עוד חג בלעדייך

שוב אנחנו כאן, מעל הקבר שלך. המקום הזה שקצת קשה לי להגיע אליו במהלך השנה, או אפילו לגעת בשיש השחור הזה שבנינו לך. כבר 7 שנים את לא איתנו.  אינספור חוויות וסיפורים, עוד תקופה, עוד שנה ועוד חג שלא נחגוג איתך. שיתפת אותנו...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

מעצבת?

הי לך מעצבת. את שיודעת בדיוק מה לשים איפה ואיך הכל משתלב יחד. את שיודעת להגשים חלומות לאנשים שרוצים שהבית שלהם יראה בול, אבל בול, והכי מדויק. את שמעבירה שעות בפינטרסט, בונה לוחות השראה, עוברת מחנות לחנות ומחפשת את הפריטים...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה