תבכי אמא

להוציא החוצה ולא להשאיר בבטן.
מותר לנו.

תבכי עליך, על הקרובים, על הילדים. תוציאי ותבכי.
אל תשאירי משהו בפנים. תבכי אמא.

תבשלי ולסירים תכניסי את הצער והיגון שבך, תטבלי במליחות שלך.
תקצצי בצלים, שום, פטרוזיליה וכוסברה ותקנאי בחברותייך שמעלות תמונות שמחות שלהן עם ילדיהן.

תבכי אמא.
תבכי כי קשה לך וכואב.
תבכי על נכדים שלא רואים את סבתא-סבא.
תבכי על זמן שאובד.
תבכי על שעמום.
תבכי על קרוב שמאושפז לבדו.

תנקי את ביתך, תבריקי את המרצפות מכתמים כאילו והיו הכתמים שעל ליבך.
תאספי בגדים ישנים, נעליים שחוקות ותוליכם מחוץ לביתך.
ישן יוצא-חדש נכנס ? אין חדש, כי אין חדש תחת השמש.
כל יום נראה בדיוק כמו קודמו ואותך זה שורף מבפנים.

תבכי כי מהלימון הזה לא הצלחת ליצור לימונדה מתוקה. וכמה שניסית וכמה שרצית.
תבכי אמא.

כשתנגבי את הדמעות, פרח זהב יפרח בליבך כאילו ואומר לך שזה בסדר לבכות, וזה בסדר להישבר.
ומותר לך. כמה שמותר לך !

תבכי אמא.

תבכי אמא

בימים של בלאגן, ימים של אין-שגרה, ימים של אי סדר ואי שקט – עלינו האימהות מוטלת משימה.
מעבר למשימות הרגילות שהן – בישול, כביסה, אפייה ויצירה עלינו להיות עמוד תווך, עלינו להשליט סדר ולתת רוגע.

עלינו להיות חזקות, וונדר וומניות, עלינו לחייך ולצחוק. לא לבכות.
האמנם ?

למה דווקא בזמנים קשים האמירה – "תהיו חזקים" היא השולטת ? למה אסור לנו כאימהות לבכות ?
להוציא החוצה, לכעוס, להישבר.

אני פה לומר שחד משמעית מותר. מותר ה-כ-ל.

תבכי אמא.