הבלוג של רונלי ישורון

מה שהעיניים לא רואות, הבטן מספרת

איך מקבלים אומץ? מבטיחה להיות אמיצה ולחלוק את הדרך שעשיתי עד לכאן. גם את הדרך המרגשת מכאן אשמח לחלוק איתך. אולי, כמוני, גם את תכריזי על השנה כשנת האומץ.

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מינואר 2018

כשאנחנו חולמים בגדול אנחנו צריכים אומץ כדי להגשים. בואו ואספר לכם איך מטרה שהצבתי לפני שנתיים הושגה אתמול בערב. מזמינה אתכם לקבל אומץ!

07/12/2018

מזמן לא כתבתי על אומץ. הבטחתי שאשתף בחוויות שלי, ובדרך שלי להשגת האומץ. אולי זה ייתן מוטיבציה או תזכורת גם לכן. להראות שגם לכן יש אומץ, ואתן יכולות להשתמש בו כדי להשיג מטרות מדהימות.

את הבלוג שלי פתחתי לפני כמעט שנה, ואין ספק שזו הייתה שנה מלאה באומץ. סיכומים יגיעו כשאשלים שנה. בינתיים, אספר לכן שאתמול בערב הוספתי שעל נוסף וחשוב בדרך אל האומץ. צעד שכנראה היה צריך להבשיל קצת, ואתמול הגיעה השעה שלו להצעיד אותי קדימה.

אני מלאת התרגשות ורוצה לספר לכן על רעיון שאני מהרהרת בו כבר מעל שנתיים. סיפור שהיה כך היה.

לפני כשנתיים הבנתי שני דברים חשובים:

1. בגיל שלי כבר קשה יותר למצוא חברות חדשות. אין הרבה מעגלים חדשים, והחברים שלנו הם אלה שהולכים איתנו ממסגרות קודמות. בעשור הזה שבין גיל 30 ל-40, קצב החיים משתנה, ותחומי העניין משתנים איתו יחד. אנחנו קצת יותר בוגרות ומעוצבות, עדיין מחפשות ריגושים אבל במינון מעט אחר, זה שלב בחיים שבו אנחנו מתמקדות בקריירה וחלק מאיתנו בהקמת משפחה ובגידול ילדים. לא כולן נעות באותו קצב. יש מי שעדיין מחפשת את הייעוד שלה, ויש מי שעדיין מחפשת את הזוגיות שממתינה לה. בכל זאת, יש משהו בבגרות, בהבנה, בכך שלמדנו כבר כמה דברים על החיים ושלב הפיתוח הראשוני הסתיים, משהו שמחבר אותנו. הרצון להכיר חברות חדשות לא פוחת. לחוות חוויות חדשות, להכיר תפיסות עולם חדשות, להמשיך להתפתח ולהתרגש – כל זה לא נעלם. אבל איפה מוצאים אותן? שמתי לי למטרה להסתובב בכנסים, ללכת לאירועים, להירשם לקורסים, לצאת מאזור הנוחות ולהכיר נשים חדשות. במסע הזה גיליתי שאני כמעט ולא פוגשת נשים באזור הגיל שלי. מודה שאין לי תחומי עניין משותפים עם צעירות בשנות העשרים לחייהן, ועם נשים שעברו את גיל ה-40. זה לא נאמר באופן גורף, אבל המקום שלהן בחיים לא תואם את שלי, ולכן התחושה היא דו-צדדית. אז איפה הן נמצאות? נשים אינטליגנטיות, מעניינות, מגוונות, חזקות, שיכולות להיות חברות שלי? שמעתי על מעגלי נשים למיניהם, אבל הם מאגדים קבוצות של נשים בעלות עסק עצמאי, או בגילאי 40+. לא מצאתי את עצמי בהם. הייתי צריכה למצוא מסגרת אחרת.

2. הדבר השני ששמתי לב אליו הוא עד כמה חיבורים לאנשים אחרים חשובים להשגת מטרות. לכל אחת מאיתנו יש מטרות אישיות, עסקיות, חברתיות ואולי אף ציבוריות. איך משיגים אותן? השנה הזו עבורי הייתה סביב חיבורים שונים. כשאנו מדברות את המטרות שלנו החוצה, בפני מגוון אנשים, הן יכולות לפול על האוזניים הנכונות, של נשים שיש להן עצה קטנה ומועילה, או רעיון גדול ומדהים. אנחנו יכולות להשיג את המטרות שלנו בעזרת חיבורים לאנשים הנכונים. אילו מטרות? בלי סוף – למצוא זוגיות, למצוא עבודה, להצטרף לקבוצת ריצה, להביא לקוחות, ולמצוא במה לספר עליה את הסיפור שלי. ואלה הן דוגמאות מעטות בלבד. נטוורקינג זה לא משהו שעושים רק בזמן התכנסות של כנס. זה משהו שאנחנו עושות בכל פעם שאנחנו מכירות אדם חדש, לא משנה באיזו סיטואציה. לא כולן מרגישות נוח בתוך סיטואציה של הכירות עם אדם חדש. איך אפנה אליו? איך אציג את עצמי? על מה נדבר? מה שיפה בנטוורקינג, כמו בהרבה מיומנויות אחרות הוא שזה משהו שאפשר לתרגל. לא חייבים להיוולד עם היכולת לעשות סמול טוק עם כל אחד.

הפגשה של שני הצרכים האלה: להכיר חברות חדשות ולדעת איך לעשות נטוורקינג הובילו אותי לרעיון חדש. רעיון שפיתחתי במסגרת קורס יזמות שעשיתי לפני קצת יותר משנתיים. לא ידעתי איך לדייק אז את כל מה שמתרוצץ לי בראש, אבל החזון היה לי ברור: לנגד עיניי ראיתי מפגשים של נשים בגיל 30-40, בהן הן מכירות חברות חדשות ומתרגלות את מיומנות הנטוורקינג ומיומנויות נוספות. הרעיון שלי היה שבכל מפגש, כל חברה שהשתתפה במפגש הקודם, תבוא עם חברה. כך לכל מפגש תגענה חברות חדשות, שניתן להכיר, ולתרגל איתן את הנטוורקינג. לנגד עיניי, ראיתי סביבה מוגנת ובטוחה, שבה אין חשש לטעות, ואפשר להרגיש נוח להיות אני, ולהיפתח בקצב שלי. ראיתי מפגש שבו לכל חברה ניתנת האפשרות לתת הרצאה קצרה בפני הקבוצה, וכך לתרגל מיומנות נוספת – עמידה מול קהל והעברת פרזנטציה. ראיתי מפגש שבו ניתן ללמוד ולתרגל מיומנויות נוספות כמו ביטחון עצמי, אמונה ביכולת, השגת אומץ ועוד. ראיתי מפגש שבו כל אחת יכולה להביא את עצמה לידי ביטוי, להתנסות, לטעות ולקבל משוב אמתי ולא שיפוטי. מפגש שמפתח ובונה כל אחת לפי צרכיה ובהתאם לקצב שלה. בניתי לו”ז וחשבתי על נושאים.

לפני יותר משנתיים הייתה חסרה לי הדרך שבה אציג את זה למוזמנות. המסרים שלי היו ברורים לי מאוד, אך לא ידעתי כיצד להגדיר אותם באופן ברור החוצה. היה חסר לי גם האומץ להוציא את הרעיון שלי לפועל. להזמין חברות, לבנות את הערב ולראות את החזון שלי הופך למציאות. מה אם לא יגיעו מספיק חברות? מה אם זה ייראה חובבני? מה אעשה אם זה לא יצליח? בתור אישה פרפקציוניסטית, אני נוטה להרגיש כישלון כשהדברים לא נראים במציאות בדיוק כפי שראיתי אותם במוחי. זה משהו שאני עובדת עליו כל הזמן.

מאז, חשבתי כל הזמן על הפרויקט שלי. התפתחתי בשנתיים האלה, רכשתי עוד קצת ניסיון, ידע ובעיקר ביטחון. לאורך כל הדרך הייתה לי אמונה שלמה בפרויקט שהגיתי. ידעתי שהוא יכול להפוך למשהו גדול.

ביולי האחרון בשיחה טלפונית עם חברה היא אמרה לי שאחד הדברים שמפורעים לה הוא שהיא לא מכירה את החברות של החברות שלה. ברגע הזה עברתי משלב ההרהור לשלב ההחלטה. החלטתי שאני פותחת את המחברת מלפני יותר משנתיים ומוציאה את הערב הזה לפועל. כשאני מקבלת אומץ לעשות משהו פתאום, אני נוטה להגיע לשלב הפעולה מהר מאוד, מתוך אמונה בעצמי, ומתוך הבנה שאמצא פתרון לכל מה שיקרה בדרך (גם כתבתי על זה פוסט).

עשיתי את זה, הזמנתי כמה חברות בודדות. בסוף, הגיעו רק שתי חברות. הערב לא התנהל לפי הלו”ז שבניתי. במקום זה, תיעלתי את המפגש האינטימי כדי לספר להן על הרעיון שלי, ולשמוע מה דעתן. הצעתי להן להשתתף איתי בפרויקט. מבחינתי, זה היה הפתרון לקבל אומץ לנסות שוב. הגיתי את השם Net a Friend. לא יכולתי למצוא שם טוב יותר למפגשים האלה.

אתמול הערב הזה קרה! אתמול, חנוכה, יום חורף אמתי, בתוך החורף השחון שלנו. היו מלא ביטולים, מלא לא יכלו להגיע בגלל חנוכה וסיבות נוספות. הגיעו 3 חברות שלי וחברה נוספת-איתה ארגנתי את המפגש. חששתי מאוד, הייתי מבואסת לפני. חשבתי ששוב זה לא יצלח, ואיך ארים את שאר המפגשים. במקום זה, קרה דברים מדהים. היינו 5 נשים אינטליגנטיות, מעניינות ומגוונות, שמלבדי לא הכירו זו את זו. היה נטוורקינג כל הערב, דיברנו, צחקנו ולמדנו להכיר. זה היה ערב חברי מצד אחד, ומצד שני נושא החיבורים היה על השולחן. הקשבנו להרצאה על נטוורקינג מאחת החברות, אכלנו אוכל משובח, הדלקנו נרות חנוכה, ועשינו כמה פעילויות שתכננו מראש, ואפשרו לנו להשתחרר ולהכיר בדרכים נוספות זו את זו וכל אחת את עצמה. יצאתי מחוזקת ומרוגשת. סוף סוף הצלחתי להוציא לפועל את הרעיון שמקונן בי כבר מעל שנתיים! קיבלתי מוטיבציה אדירה לתכנן את שאר המפגשים בסדרה.

זה היה רק הערב הראשון, ויש לי דרך ארוכה עד שהחזון יהפוך למציאות, אבל זו הייתה התחלה מצוינת!

המסר שלי אליכן מאוד ברור- אל תפסיקו לחלום! תדמיינו את הדבר הרחוק והגדול ביותר, תמצאו את הזמן הנכון עבורכן ותגשימו אותו!

ואם את אישה בגיל 30-40 ורוצה להצטרף, צרי איתי קשר.

עוד מהבלוג של רונלי ישורון

תצוגה מקדימה

משפחה שכזאת

השבוע חל יום המשפחה. מהי משפחה עבורכם? מיהם בני המשפחה שלכם? האם כולם חולקים איתכם מטען גנטי? המשפחה שלי היא הדבר החשוב לי ביותר בעולם, ומורכבת מהאנשים היקרים לי ביותר. המשפחה מורכבת מהאנשים שאיתם אני יכולה להיות אני...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

קניתי מוקסינים

כשהייתי קטנה היו לי מוקסינים. אני זוכרת שלא אהבתי אותן במיוחד. אם אני זוכרת נכון, הן היו סגולות עם פרנזים צבעונים. מהסוג הקלאסי, הרחב עם התפרים הבולטים מסביב לנעל. לא הלכתי איתן הרבה, והיו לי כל מיני סוגי נעליים, אך משום מה,...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

יקיצה, ניר ברעם

יקיצה הוא ספר סוחף שלוקח את הקורא למסע בחייו של הגיבור. הגיבור, ששמו לא מצוין אף לא פעם אחת, מתואר בספר מגיל הילדות ועד לשנות ה-40 לחייו. בצורה מופלאה הסופר שם זרקור הלוך חזור על תקופות ילדות, בגרות והתבגרות. המעבר בין תקופה...

תגובות

פורסם לפני 11 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה