הבלוג של רונלי ישורון

מה שהעיניים לא רואות, הבטן מספרת

איך מקבלים אומץ? מבטיחה להיות אמיצה ולחלוק את הדרך שעשיתי עד לכאן. גם את הדרך המרגשת מכאן אשמח לחלוק איתך. אולי, כמוני, גם את תכריזי על השנה כשנת האומץ.

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מינואר 2018

החלטתי לקחת את השמחה. אם אני מזקקת את הסיפור, אז המסקנה היא להכניס כמה שיותר שמחה, ובכל דרך אפשרית לחיינו. ולשמר אותה.

12/05/2019

יוכי ברנדס כתבה כמה ספרים נפלאים שקראתי. ביניהם שבע אמהות, ומלכים ג’.

אני לא מגיעה מבית דתי, אבל מסורת וסיפורי התנ”כ, בעיקר כשמסופרים מזווית נשית, משרים עליי נועם. ליוכי ברנדס יש היכולת הזו להנגיש את הסיפורים בצורה מעניינת.

לספר ‘אדל’ ניגשתי בחשש. קראתי ושמעתי ביקורות לא טובות. עם זאת, השתדלתי לא להקשיב לעומקן של הסקירות, כדי לא לתת לפרטים לתפוס אותי ולגרום לי לשפוט בטרם קראתי.

הספר ארוך, ארוך מאוד וכקוראת הייתי מסתדרת לפחות עם שליש פחות.

בניגוד למה שציפיתי, במרכז העלילה לא ניצבת אישה, כשם הספר, אדל, אלא אביה, הבעל שם טוב. הסיפור מגולל את קורות חייו ממש מרגע לידתו ועד לפטירתו. בשלב מסוים נולדת ביתו אדל, ואז היא תופסת מקום בולט בעלילה. כמי שעשויה להתעניין באופן כללי בסיפור על הבעל שם טוב ובתרומתו לנרטיב היהודי, הספר דווקא הרחיק אותי. פרטים רבים מדיי, מדויקים מדיי, שמות רבים מדיי ותיאורים מפורטים מדיי. הניסיון להלך צעד צעד בחייו על מנת להסביר לנו מה עבר עליו כדי להבין איך וכיצד הוא הגיע, מלאה ומשעמם. הייתי מסתפקת בתיאורים כלליים, בגיחות לעבר ובהרבה פחות אינפורמציה.

שם הספר גרם לי לתחושת רמייה קלה, מאחר והסיפור אינו על אדל. נכון שבשלב מסוים היא דמות מאוד נוכחת, משפיעה, דעתנית ומנתבת את העלילה, אך היא לא הסיפור. היא עדיין דמות משנית לגיבור, הבעל שם טוב. כשסופר/ת אהובים מוציאים ספר חדש, מגיעה איתו ציפייה, שיש לעמוד בה. הציפייה הזו גורמת לי לתחושה של משהו מוכר ונעים, ולכן אני נוטה לא לקרוא את התקציר מאחור. אני בעיקר מסתמכת על השם. כאן השם לא ייצג בעיניי את הסיפור.

אבל מה בכל זאת אני לוקחת איתי מהסיפור? אני מאמינה שגם אם ספר לא מצא חן בעיניי, או שהקריאה בו לא היתה נעימה, היתה סיבה לכך שקראתי אותו. במהלך הקריאה אני מחפשת את אותם הדברים שאוכל לקחת איתי הלאה. מה שאני לוקחת מהספר הזה הוא את הצורך לשמוח.

שמחה ואושר הם מה שמניעים אותנו, הופכים אותנו לאנשים מרוצים יותר, פרודוקטיביים יותר, נעימים יותר לעצמינו ולסובבים אותנו. אני מאמינה ששמחה מניעה את העולם, ויש לאמץ אותה בכל רגע נתון. וזו המסקנה גם של הבעל שם טוב. אומנם הוא מקשר את זה לגאולת העם היהודי, אך אני אסתפק בגאולת העצמי.

אני מאמינה, שהכוח לשמוח נמצא אצלינו, בידיים שלנו, בהחלטות שלנו, ובדרך שבה נבחר להסתכל.

סיפור קצר המסופר במהלך הספר מתאר זאת היטב. הסיפור מגולל את סיפורו של זוג מבוגר חסר כל, שלמרות דלותו הרבה בוחר לשמוח, לצחוק ולרקוד.

זה מה שאני לוקחת איתי מהספר, וחולקת אתכם. תכניסו שמחה לחייכם בכל דרך ובכל סיטואציה – החל מדברים קטנטנים ועד לדברים גדולים ומוחשיים. תצחקו, תשמחו ותרקדו.

עוד מהבלוג של רונלי ישורון

תצוגה מקדימה

משפחה שכזאת

השבוע חל יום המשפחה. מהי משפחה עבורכם? מיהם בני המשפחה שלכם? האם כולם חולקים איתכם מטען גנטי? המשפחה שלי היא הדבר החשוב לי ביותר בעולם, ומורכבת מהאנשים היקרים לי ביותר. המשפחה מורכבת מהאנשים שאיתם אני יכולה להיות אני...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

קניתי מוקסינים

כשהייתי קטנה היו לי מוקסינים. אני זוכרת שלא אהבתי אותן במיוחד. אם אני זוכרת נכון, הן היו סגולות עם פרנזים צבעונים. מהסוג הקלאסי, הרחב עם התפרים הבולטים מסביב לנעל. לא הלכתי איתן הרבה, והיו לי כל מיני סוגי נעליים, אך משום מה,...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

יקיצה, ניר ברעם

יקיצה הוא ספר סוחף שלוקח את הקורא למסע בחייו של הגיבור. הגיבור, ששמו לא מצוין אף לא פעם אחת, מתואר בספר מגיל הילדות ועד לשנות ה-40 לחייו. בצורה מופלאה הסופר שם זרקור הלוך חזור על תקופות ילדות, בגרות והתבגרות. המעבר בין תקופה...

תגובות

פורסם לפני 10 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה