הבלוג של רוני גלבפיש

מילה טובה

סופרת, מנחת סדנאות כתיבה, עורכת ומלווה תהליכי כתיבה. מרצה על כתיבה וקריאה. מנסה להתרכז, רוב הזמן מצליחה לא להתרגז. ידידותית למשתמש.

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מפברואר 2014

(איך כותבים אירוטיקה? לא פורנו. לא חמישים גוונים. סתם נגיעה קלה, מעוררת. ניסיתי לשחק קצת היום, במסגרת פרויקט 500 מילים ביום. זה מה שיצא.)

 

ifawoman

ג

בר דק גזרה גחן והתבונן בפתק צר וארוך שנח על סף דלתו, בקצהו חלוק נחל לבן ועגול. נקודה בסוף המשפט. הוא אחז בנייר בין שתי אצבעות, ולאחר רגע של מחשבה אסף לידו גם את חלוק הנחל ותחב אותו בכיסו. נדמה שאין להפריד בין השניים. קרא את המשפט שוב ונרעד.

זה בגלל הקור. בגלל הקור. הוא שפשף את זרועו השמאלית בידו הימנית, מצטער על שהסתפק רק בשתי חולצות קצרות שלבש זו על זו. השיער על זרועותיו סמר. טיפש שכמותו.

בחצר נחו עדיין תלוליות שלוגיות, מנצנצות בשמש. ארבעה ימים קיפצו הילדים בחצר הלבנה, בנו אנשי שלג והשליכו כדורים. ארבעה ימים השתין הכלב מסלולים צהובים דקיקים, נחלי איתן אדירים בעולם המיניאטורי שבו הלכו והתגבשו הרי שלג זעירים.
הנחלים תפחו, סופחים אליהם פיסות משולי השלג, התרחבו והשחירו, ממסגרים את איי הלובן הנוקשה. הדשא השחיר במים, תוסס ומרקיב. ריח רע עלה מהאדמה.

הוא קיפל את הפתק לשניים והניח אותו בכיסו, ירד בזריזות במדרגות ונכנס לרכב. במקום שאליו הוא נוסע חם יותר, אף שגם שם מצפה לו הר. הוא לא ראה את ההרים המתעגלים, את הטראסות הירוקות. הוא נסע. משני צדי הכביש הוריק הכל. המוזיקה פעמה. אגודלו תופף בהיסח הדעת על ההגה. במורד ההר, ואז בפיתולי הדרך אל המישור, ואז בכביש המהיר, שהיה סינתטי ופשוט. מדי פעם הבחין שהוא נוהג מעט מהר מדי, והאט. פעם אחת האיץ, והתענג על פריעת כרבולת החוק, אבל רק לזמן קצר.

הוא חשב עליה. אחר כך דיבר איתה בקול. את עברת כל גבול, את יודעת? אי אפשר להמשיך כך. חשבתי שסיכמנו על כללים. לא עושים דברים כאלה. ומה אם. בעצם חשב על עצמו נגדה, אבל כך זה תמיד היה. הוא היה מרכז העולם, השמש, והיא ירחו הבוהק. לבנת ירכיים וחזה, מאירה את לילותיו. מבעירה את חלציו באש הלבנה, מתחתיו, מעליו ומכל צדדיו.

הדברים פשוטים כל כך. היא אומרת לו את כל מה שצריך לאמר בעניין ההוא. הוא רושם רק מעט מדבריה, משנן את השאר לעצמו. בביתו-בין-שלוגיות יתבונן אחר כך בפתקים הדקיקים, המתוקים, שהדביקה בתוך ראשו. הוא מאמין לה רק לפרקים.
כשהיא מסיימת לדבר הסמכות עוברת לידיו. את הכללים על ההר ההוא היא קובעת, והוא מציית. היא רוצה שישלוט בה, והוא מציית. כך זה היה מההתחלה.

בקצה הדרך טיפס אל ראש הר אחר. בעלייה החלו פניו לפעום וחזהו וחלציו. פעימות עמומות, שמנמנות. קודם לומדים, שינן. קודם לומדים.
הכל היה כתמיד. כצפוי. כנדרש. הכל היה עונג של חלב ודבש. וכשנגמר הכל הפך אותה וכתב על חזה ועל בטנה סיפור על האיש מההר הרחוק, על שלג ופחד ואש בחלציים, על הטראסות הרחוקות והים הקרוב. היא צחקה כשכתב, שכבה וחיכתה בשלווה עד שהעתיק את מילותיו על גב מעטפות שקיבלה מהמועצה המקומית. שוב לא הלכו לים.
היא לא הרשתה לו לשטוף את הסיפור מגופה. היא אהבה להניח לו להשתקע בבשרה השופע מדי, לשקוע, להתפזר. אבל הוא לא אהב את מה שכתב היום, והיא הבטיחה שהפעם לא.

בלילה עמד על סף דלתו, רועד מקור. הוא מישש באצבעות רכות את הפתק הארוך בכיסו, נזכר שלא התרה בה לא לעשות כך שוב.

על ההר הרחוק ישבה היא, מילותיו משוקעות בבשרה, וכתבה לאט לאט. שמו. עיניו. שפתיו. להט מילותיו. אהבתה.

 

 

 

 

עוד מהבלוג של רוני גלבפיש

תצוגה מקדימה

500 מילים ביום - הזמנה לכתיבה

בשנה האחרונה אני משכתבת. אני לא באמת מתלוננת. לשכתב ספר שכתבתי באהבה ובהתכוונות זה חלק גדול וחשוב מהעבודה, אבל אני כל כך מתגעגעת לכתוב. פשוט לכתוב. כתיבה יומיומית, שנעשית בפשטות וברציפות. כתיבה שהופכת לחלק מהגוף ואז חלק...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כמה זמן מכאן ועד החלום?

מה, שוב התחלה חדשה? עוד מסע? בגילי המופלג? מה, עוד חלומות? אבל הרי אני כבר יודעת הכל. יש לי אהבה ומשפחה, עבודה וייעוד. אני יודעת כבר מי אני, מאין באתי ולאן אני הולכת. ובכל זאת, תראו אותי. משהו חדש. ואבוי לבושה, אני גם קצת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

בלוז, וואשי טייפ - וסוף

  בתחילת השנה פתחתי לראשונה סדנת כתיבה לילדים בספריה הציבורית בזכרון יעקב. הם ישבו במעגל, ילדים זרים. סודות וסתרים. נעמה, איילה, מעיין, איליי, גל, אלון, נועה, איה ואוריה. תשעה ילדים בורקי עיניים ומחודדי עפרונות. הם באו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה