הבלוג של רוני גלבפיש

מילה טובה

סופרת, מנחת סדנאות כתיבה, עורכת ומלווה תהליכי כתיבה. מרצה על כתיבה וקריאה. מנסה להתרכז, רוב הזמן מצליחה לא להתרגז. ידידותית למשתמש.

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מפברואר 2014

מה, שוב התחלה חדשה? עוד מסע? בגילי המופלג? מה, עוד חלומות?

אבל הרי אני כבר יודעת הכל. יש לי אהבה ומשפחה, עבודה וייעוד. אני יודעת כבר מי אני, מאין באתי ולאן אני הולכת. ובכל זאת, תראו אותי. משהו חדש.

ואבוי לבושה, אני גם קצת מתרגשת. פתחתי לי מקום חדש, משלי, חמים ומתוק. ואין כאן אף אחד בינתיים. הייתכן שמישהו יבוא? אין לדעת. כשיוצאים למסע, אי אפשר לדעת. איזה מזל. מיסתורין זה מצוין. אם יודעים הכל מראש, איך אפשר לחלום?

בשם הנימוס, אציג את עצמי: אני רוני. אני סופרת ועורכת. המון שנים התפרנסתי מעבודה שקטה בחדר סגור, ובשנים האחרונות יצאתי משם, בחשש רב, ובבת אחת המראתי ישר לשמיים.

המעבר מעריכה בדממה בחדר החמים והבטוח להנחיית תלמידים בסדנאות כתיבה ועריכת הרצאות היה מאתגר ורב תהפוכות. אל המפגשים הראשונים הגעתי בחיל ורעד. אבל באמת, רעדתי כולי. לאט לאט הסתגלתי, פחדתי קצת פחות. וזמן לא רב לאחר שיצאתי לדרך, היתה לי תגלית מפתיעה: אחרי עשר שנים של התבודדות עם הכתיבה האהובה שלי, נזכרתי שאני אוהבת גם אנשים. אחרי עשר שנים לבד, גיליתי שכשאני מלמדת אני שוכחת לגמרי מעצמי ומתמסרת לאחרים, למילים, לסיפורים.  

אחרי עשר שנים גיליתי שכשאני מלמדת אני מאושרת.

ובדיוק על זה אני רוצה לכתוב. על הכתיבה. על לימוד הכתיבה. על התלמידים המופלאים שלי והסיפורים החד פעמיים שהם מביאים לסדנה. על הקסם שמתחולל באנשים כשמישהו פותח להם דלת, ונותן בהם אמון.
ועל החלומות שלי, אלה שמתגשמים כבר ואלה שעדיין נרקמים בחדרי חדרים, מחפשים להם קול וצורה ומקום בלבי, ובעולם.

הנה, החלום הבא כבר כמעט, אבל עוד לא לגמרי. החלום שלי נמצא מעבר לפינה הזו:

יער ת"ק הפרסאות

מכירות?

בימים אלה אני חולמת מסע חדש, מנסה להסביר לעצמי ולאחרים מהו בדיוק, ולמה, ואת מי אני מזמינה איתי לדרך. המסע נוגע בפינה ירוקה מתחת לעץ, ואני מבקשת לבחור לי שם אחד מבין שלל שמותיו של היער האהוב הזה. לכל אחד מהשמות הללו קסם משלו, קוראים שנאמנים רק לו, ועבורם, מבלעדי השם הזה אין לסיפור חיים כלל. 

ודאי כבר זיהיתן, אבל איזה שם קראתן לו?

האם זהו יער אשדאון?
יער מאה העצים?
ואולי יער מאה הדונם?
או יער מאה האקרים?
ואולי נשוב עד לתרגום הראשון ואל השם החידתי והמקסים יער ת”ק הפרסאות?

אולי גם אתן, כמוני, גדלתן שם? בין יער ת”ק הפרסאות לבין הארון המוביל לנרניה. בחופשות בגני קנזינגטון, נושאות עיניים לחפש את פיטר פן בשמי הערב? אולי גם אתן נחתתן בלונדון בפעם הראשונה עם כוכבים בעיניים ותקווה בלב, שרק לא יתקלקל? הייתי כבר בת 22, ושם מצאתי את העולם שבדמיוני והוא יפה כפליים. מאז אני שבה אליו שוב ושוב.

ועכשיו, מסע חדש בעולם, ואיתו גם חדר חדש, כאן.
גם הפעם אני מקווה ליצור עולם בדמיוני, ואז להעביר אותו, בעדינות ובאהבה, לעולם הגשמי והפשוט הזה. האם אעבור בארון המוביל לנרניה, אעוף בשמיים עם פיטר וטינקרבל, או שמא אצא למסע ביער ת”ק הפרסאות? ואולי כולם-כולם? מותר לחלום.

אני לא יודעת לאן אצא הפעם. אני עדיין לא רוצה לדעת. קסמו של המסע טמון גם במסתורין, בחשש, בתקווה. מה יהיה במסע הגדול? ומה יהיה כאן, בחדר הקטן שלי בפאתי סלונה? איני יודעת דבר. אני עוצמת עיניים, וקופצת.

עוד מהבלוג של רוני גלבפיש

תצוגה מקדימה

500 מילים ביום - הזמנה לכתיבה

בשנה האחרונה אני משכתבת. אני לא באמת מתלוננת. לשכתב ספר שכתבתי באהבה ובהתכוונות זה חלק גדול וחשוב מהעבודה, אבל אני כל כך מתגעגעת לכתוב. פשוט לכתוב. כתיבה יומיומית, שנעשית בפשטות וברציפות. כתיבה שהופכת לחלק מהגוף ואז חלק...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

בלוז, וואשי טייפ - וסוף

  בתחילת השנה פתחתי לראשונה סדנת כתיבה לילדים בספריה הציבורית בזכרון יעקב. הם ישבו במעגל, ילדים זרים. סודות וסתרים. נעמה, איילה, מעיין, איליי, גל, אלון, נועה, איה ואוריה. תשעה ילדים בורקי עיניים ומחודדי עפרונות. הם באו...

תצוגה מקדימה

מסתורי חדר הכתיבה

אני אוהבת אנשים כותבים. (טוב, כמעט את כולם). ברוב האנשים הכותבים יש שילוב של סקרנות, להט, חשדנות וחרדה. רובם נורא רוצים. לפעמים הם נורא רוצים לכתוב את הזכרונות שלהם, לפעמים הם רק רוצים שתצא להם פסקה הגיונית, לפעמים הם בשנה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה