הבלוג של רונה מילוא

רונה מילוא

מפתחת שיטת NLPLAY אימון ילדים,נוער ומבוגרים באמצעות NLP דמיון מודרך וקולנוע [email protected] אמא לתאומות מקסימות + עוד קטנצ'יק, נשואה בסבבה לאורן החמוד. בפייסבוק :רונה מילוא NLP דמיון מודרך וקולנוע.

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מספטמבר 2015

 

“אין לך סיכוי להיכנס להריון”

 

בגיל 20 זה היכה בי לראשונה

הרופא שלי אמר :”יש לך שחלות פוליציסטיות! פעם נשים במצבך לא יכלו להיכנס להריון!”

הידיעה זעזעה אותי, אבל אמרתי אני עוד צעירה אין לי מה להתעסק עם זה עכשיו.

ובכל זאת, ילדה בת 20 מתהלכת בידיעה כי להביא ילדים יהיה אתגר עבורה, זה חילחל עמוק משחשבתי.

רונה פעם 2

 

ואז בגיל 30 רציתי …

 

כשהגיע הרגע שבו הרגשתי את צורך האמהות מבעבע בי, הגעתי בחשש כבד לרופאה החדשה שלי,

לחשתי לה: “אני לא יכולה להיכנס להריון! יש לי שחלות פוליציסטיות”

לא סיפרתי לה שכבר כמה זמן שאני מרגישה שכל האנרגיה בגוף שלי יורדת, רק מהמחשבה שלא יהיו לי ילדים, שהבטן מתהפכת ודמעות עולות כשאני שומעת את המשפט של הרופא, מכה בי כמו פטיש בלב,

שכל עגלה גורמת לרעד בעמוד השדרה.

היא ענתה, הכי בנונשלנטיות:”אז מה?”

אז אחרי שניסיתי לשכנע אותה כי אי אפשר להיכנס להריון עם שחלות פוליציסטיות וידה ידה…

היא קטעה אותי :”קודם כל תנשמי!” (מודה אז ממש שנאתי שאמרו לי את זה!)

היא הסבירה קצת על מה זה ומה המשמעות וכו’ וסיכמה :”בואי נתחיל בלהפסיק את הגלולות ונראה…”

(למי שלא מכירה – טיפול המניעה בשחלות פוליציסטיות הוא נטילת גלולות, החשש ברגע שמפסיקים את הגלולות שיהיה ציסטות בשחלות ואז אין אפשרות להיכנס להריון)

טוב מה יש לי להפסיד? זורמת איתה…

 

בין אמונה גדולה לספק כבד

 

חודש עובר, אין סימן למחזור, אני מתנפחת בנוזלים, מתחצ’קנת, מצבי רוח של בת 16, וזה רק כי הפסקתי את הגלולות.

חודש וחצי יש מחזור! מתחילה להתרגש, אולי זה בכל זאת אפשרי עבורי.

מתחילה למדוד חום/לספור ימים/ לקרוא כל מאמר אפשרי על ביוץ ובכלל…

חודשיים אחרי עוד מחזור ועוד בדיקת הריון שלילית, מטלטלת בין אמונה גדולה לספק כבד.

מגיעה מיוסרת לרופאה, מבט אחד על פני והיא מבינה :”טוב נתחיל איקקלומין”  אני: “מה זה איקקלומין???”

כל כך התמקדתי בביוץ ובאמונה שאני כבר רוצה להיות אמא, שמגיע לי להיות אמא! הרגשה שהלכה והתעצמה ובכל מהלומה בדרך חטפה זעזוע ועירעור של החוסן הנפשי, בכלל לא חשבתי על השלב הבא,

אבל זורמת איתה …

נכנסים לזירה

 

סיבוב ראשון, ביוץ בזמן, זקיקים יפים, התרגשות שיא ו…עוגמת נפש, אכזבה, ושאלות: איך? למה? הכל נראה טוב? נכון שרירית הרחם התקצרה אבל קיבלתי עוד כדור שסובב לי את הבטן והראש, איך זה לא עזר?

סיבוב שני, נכנסת לזירה עם הרבה פחות אנרגיות, והפלא ופלא, למרות האיקוקלומין והכדור לרירית, הביוץ לא מגיע.  תחושת כשלון קשה, איזה פארשית אני! לבייץ עם כדורים אני לא יודעת! אני הרי אהיה אמא נפלאה, למה זה מגיע לי? לא סבלתי מספיק מכל מיני דברים בחיי – בקיצור תהום של רחמים עצמיים ואני שוקעת וסוחפת את בעלי היקר והתומך איתי.

אני רואה בעיניים שלו את הכאב. כואב לו לראות אותי מיואשת ומותשת, הורמונלית וטוב נגיד את האמת קצת משתגעת (איך אפשר לתאר יותר טוב מישהי שעוברת מבכי לצחוק וכן הלאה במהירות שיא)

ביוץ הגיע אחרי 21 יום (ולא 14 כמו שאמור – ימים בהן כל בוקר לפני העבודה ולפני זריחת השמש אני נוסעת למעבדה למעקב זקיקים – לעוד ציפיה ולעוד אכזבה).

“יופי 3 זקיקים יפים” מצהירה טכנאית האולטרסאונד.

ממש יופי, אני מגחכת, הרי גם ככה זה התעכב, לצערי אני מחכה כבר לכשלון כדי שנמשיך לסבב שלישי ואז כבר נראה, בשלב הזה התחלתי כבר לקרוא על הזרקות, הפריות, אימוץ…

סופרת עוד 14 יום מאז גילוי הזקיקים,

משתינה על מקל – כלום, מתקשרת לרופאה מודיעה לה שכלום, היא מבקשת לחכות עוד כמה ימים,

זורמת איתה…

עוד יום עוד בדיקה (ואפילו שתיים ברגעים שפתאום הרגשתי/דמיינתי תזוזה ברחם) ועוד בדיקה ו…

2 פסים! לא יכול להיות! זה אמיתי?! התרגשות שמתחלפת לפחד, מיד אני קוראת את כל ההוראות של הבדיקה שוב ושוב, משתינה על עוד מקל ושוב 2 פסים!

DSCN0736

קולות מבפנים סותרים אחד את השני:

“יש!!”

“די רונה אל תתלהבי!”

“למה לא?”

אני עונה לה/לי: ” כי הכל עוד יכול להיות ו…”

בבת אחת כל (קול) האופטימיות שבי הרימה את קולה וצעקה : “הכל יהיה בסדר! זמן לשמוח ולצהול!”

זרמתי איתה!

 

הבדיקה הראשונה והגילוי המרעיש!

 

מתיישבת בחדר ההמתנה אצל הרופאה, הבן זוג מחנה את הרכב.

הרופאה מבקשת שאכנס, אני מבקשת שנחכה לו, היא מרגיעה אותי שנראה לו גם שיגיע.

נשכבת, מסניפה את ריח החומר הדביק של האולטרסאונד שהפעם נהנתי לשאוף לתוכי.

“הנה שק” היא מראה לי, אני נרגשת ודומעת, היא ממשיכה לפשפש, אני מרימה גבה “הנה עוד שק!”

“מה?” אני בשוק, אני בהלם ואני המומה! אני מכירה בנות שלקחו את הכדור ( כי ברגע ששמעתי עליו פתאום התברר שעוד רבות השתמשו – מדהים איך שאנחנו מכוונים למשהו התת מודע משדר לנו אותו לכל מקום) אבל לכולן ילד אחד.

והיא ממשיכה לפשפש. “מה עוד יש לך לחפש שם?” אני שואלת בהלם

“כלום רק בודקת… רגע רגע… אני לא מאמינה” היא ממלמלת ופה כבר חשדתי, קולה של טכנאית האולטרסאונד נשמע חזק בראש והדהד בחדר מתחבר לקולה של הרופאה “יופי 3 זקיקים ….3 שקים…”

“לא נכון את עובדת אלי?!!!” הזדעקתי, כן אני רוצה להיות אמא אבל לאט לאט, ילד, עוד שנתיים/שלוש עוד אחד, ואז נראה…

“לא ממש” היא כבר מחייכת ואני לא יודעת אם לצחוק או לבכות אז שילבתי את שניהם.

“תתלבשי ותחכי בחוץ ואל תגלי לבעלך נעשה שוב אולטרסאונד וניתן לו לראות לבד” כמובן שזורמת איתה, אולי עד אז אבין מה קרה פה כרגע.

מתיישבת בחוץ,

הבחור מגיע “מתי נכנסים?”

“בטח עוד רגע ” לוחשת

“קרה משהו?” הוא מבחין שאני מוזרה מתמיד.

“כלום, כלום…”

נכנסים,

כמעט התעלף ואחרי שראה את השק השלישי נדבק בטרפת ו…בכי וצחוק וחיבוקים ושוק והלם ושמחה ו… מסיבה גדולה הלילה!

וזו הייתה רק ההתחלה :-)

Copy of DSCN1048 DSCN1096

 

עוד מהבלוג של רונה מילוא

תצוגה מקדימה

קורבן של החיים!

למה לכולם יש ולי אין   לא יכולה להפסיק לחשוב על זה בכל מקום זה מופיע! עוד בטן שהתעגלה עוד תינוק חדש בעגלה עוד בשורה מרגשת ואני מותשת מתי אני? ראשי וליבי זועקים. קול עולה ממעמקים, הוא מעומעם בהתחלה לוחש ואז מבקש...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אמא'לה יום הורים!

הגיע ההזמנה ליום הורים   והנה זה בא! הבטן מתכווצת פעמיים הילדה שבתוכי נזכרת איך זה מרגיש לשבת מול המורה. ולשמוע כמה אני "ככה ככה" ושיש לי "פוטנציאל" להיות "ככה!" ואמא שלי שמביטה בי, במבט מאוכזב, מיואש בעיקר מבולבל שעושה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

עוד לא בהריון?! תפסיקו לדחוף את האף !

ריאליטי בחיים "כמה זמן אתם נשואים?" נשאלת השאלה בכל הזדמנות "שנתיים פלוס" אני עונה כבר מבוהלת יודעת מה צפוי לבוא "ו…?!!" חיוך ערמומי מתפשט על פניהם, כאילו מנת הראלטי בטלויזיה לא סיפקה את כמות הרכילות היומית. "וטוב לנו" אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה