הבלוג של רומי מיקולינסקי

רומי מיקולינסקי במונדיאל

מציירת חלומות בימים, צובעת בלילות (אבל לא יוצאת מהקווים). מנכ"לית מכון שפילמן לצילום. מעדיפה לרוב לעשות ספורט מאשר לראות כדורגל. אוהבת אדום, אוהדת הפועל. דוקטור לספרות אנגלית

עדכונים:

פוסטים: 4

החל ממאי 2010

מונדיאל טוב הוא מונדיאל אכזר. מונדיאל בו כאוס ואנטרופיה גוברים על צדק טבעי. רק מונדיאל כזה משקף את המציאות ולכן רק כך נוכל להגיע להזדככות” (משורר הטוויטר @אלוןאיתן, בעקבות המשחק צרפת-מקסיקו)

השוויצרים בשיגעון. הנצחון שלהם על ספרד אלופת אירופה תפס אותם בלתי מוכנים. גול אחד, מדויק כמו שעון שוויצרי, והארמדה הספרדית נשלחה בבושת פנים לחשוב מחדש על טקטיקות ואסטרטגיה. שוויץ לעומת זאת מנפחת את החזה הלאומי שלה וחושפת צדדים שהיא לא מכירה: מסיבות ברחובות בציריך ובבאזל, המשטרה עוצרת ונדליסטים מחוץ לתחנה המרכזית (ונדליסטים בשוויץ? מי היה מאמין), העיתונים מכריזים ש”שוויץ ברקיע השביעי” בעקבות “הנס מדרבן” ומוסיפים פוסטרים של הנבחרת לכפולת האמצע. והמקומיים תולים דגלים על המכוניות, הבתים ועל הילקוטים, לובשים חולצות אדומות וממשיכים לאכול שוקולד ולייחל להפסד הגרמנים.

לאומנות מתוקה

הצבע של הקוריאנים דוהה

ארט באזל – אולי יריד האמנות החשוב בעולם אליו מגיעים כ- 60,000 מבקרים – לא מסתיר שכסף הוא שם המשחק כאן ומערבב הרבה אנשי אמנות עם הרבה אנשי כספים. זה כמו דיסנילנד אמנותי שמרכז אספנים מליאנים, גלריסטים, אמנים, שייחים סעודים, קטארים, כוכבי קולנוע (קלוני, פיט/ ג’ולי) וכל מי שהפרוטה (או הפנקס) מצויים בכיסו, ואת כל מי שרוצה להיות משהו או לקנות משהו. כדי  להתאוורר מאוירת השוק, החלפתי מגרש ויצאתי להתאוורר בקוריאה/ ארגנטינה. ממש לצד איזור האירועים המרכזי, מצאתי שלט “LIVE SOCCER” ונכנסתי לבאר כדורגל שנכבש על ידי חבורה של כ- 30 קוריאנים חובבי אמנות וכדורגל. התמקמתי לי בשולחן בפינה, לידי צלם גרמני שבילה תקופה של חצי שנה באיזה קיבוץ בארץ. הזמנתי בירה והחלפתי תקליט. חבורת הקוריאנים הפכה ליותר ויותר שקטה ככל שהמשחק התקדם. ארגנטינה טובחת בדרום קוריאה (וחבל כי הם שיחקו יפה וכפי שהצהרתי פה, אני בעדם) והאוהדים הקוריאנים מחליפים צבעים וסופגים גול אחר גול (אחר גול אחר גול) בגבורה, רוחם אולי לא נשברת, אבל צבעם דוהה. הקהל הבינ”ל בבאר מריע לארגנטינה. בסוף המשחק, הקהל מוחא כפיים בטירוף למראדונה שלוחץ כפיים לכל מי שאיכשהו נמצא על המגרש ורק הקוריאנים בבאסה, מחווירים.

"Animal Farm" (1994) by Tim Rollins and K.O.S

אדם לאדם חיה

“זה עולם קטן מאוד?”

לפני כמה ימים התפלאתי לשמוע שבעוד שבכל העולם מעריצים את מסי ומכתירים אותו ככוכב הבלתי מעורער של המונדיאל (למרות שבמשחק נגד קוריאה הוא לא הבריק) – עבור ארגנטינאים טהרנים מסי אינו נחשב ארגנטינאי אמיתי. כל זה למה? בניגוד למרדונה שגדל בליגה הארגנטינאית לפני שהפך לסופר-סטאר, מסי חי בספרד מגיל 10 והתחיל את הקריירה שלו בקבוצות ספרדיות.
כישראלית שמורגלת בחיפוש שמות שנשמעים יהודיים ברשימות קרדיטים בסוף סרטים הוליוודיים, כמי שחיה במדינה בה התחביב הלאומי הוא ניכוס של כל מי שיש לו אפילו טיפת דם יהודי, זה נראה לי מוזר.
בכלל  - בעוד אני הייתי סבורה שכדורגל מקרב בין אנשים, עוזר לסגור פערים ודעות קדומות, ושמדובר באירוע “ספורטיבי” בו ה”ספורט” מעל הכל – אני נחרדת מכל סדק שמתגלה בתפיסת “זה עולם קטן מאוד” (א-לה דיסנילנד).
כששאלתי את האסטרטג (http://saloona.co.il/blog/איך-לבחור-נבחרת-לאהוד/) מה דעתו על העניין הוא אמר שקצת לא נעים להודות אבל שהעניין של הגזענות והלאומנות הוא חלק אלמנטרי מחווית הצפיה בכדורגל. בשום ספורט אחר לא מנהלים את השיחות האלה כי בכדורגל יש זמן פנוי לדיבורים במהלך הצפיה, הוא הודה בחצי פה.
הקטנוניות, השמחה לאיד והלאומנות צפו עוד יותר במשחק של צרפת-מקסיקו אותו ראיתי בבר אנגלי בציריך. מוקפת בצרפתים, גרמנים וחברים שוויצרים, היה נדמה שרוב הנוכחים חוגגים את המפגן העלוב של הצרפתים ונהנים לשמוח עם הקהל המקסיקני התוסס. “אנחנו שונאים פה את הגרמנים” מלחששת חברה שלי אנדריאה, “כולם פה כל כך שמחים כשהם מפסידים”. “מהצרפתים לא כל כך אכפת לנו”, היא ממשיכה “אבל זה כיף לראות את אלופת העולם בדרך הביתה”.
אאוץ’.


סרביה מכניסה לגרמניה

הסרבים חוגגים הגרמנים מתבאסים

אנדריאה באמת שמחה יום אחרי כשהגרמנים הפסידו לסרבים. את המשחק הזה ראיתי באחד האולמות המרכזיים ביריד, מוקפת באספנים, אוצרים ובקהל שבד”כ מקפיד להיות מנומס. כמות הקללות ששמעתי במהלך המשחק בגרמנית (במיוחד אחרי ההחמצה של פודולסקי) העשירה את אוצר המילים שלי בצורה משמעותית. אחרי המשחק, הסרבים יצאו לרחובות, הורידו חולצות, הניפו דגלים וחגגו. הכלכלה היציבה והחיים השקטים בשוויץ הביאו לכך שגרמנים וסרבים רבים הגרו לכאן. מדובר בשתי קבוצות המהגרים הגדולות באוכלוסיה והעימותים ביניהם הרעידו את הרחוב (בעדינות, בכל זאת, מדובר בשוויץ, גם כשלא מנומסים, מנומסים פה).

הסרבים חוגגים ברחובות

עוד מהבלוג של רומי מיקולינסקי

מדריך למתלבטים - איך לבחור נבחרת לאהוד?

להתחייב זה דבר לא פשוט. גם אם זה רק לחודש. אחת התופעות המוכרות של זמננו היא "פרדוקס הבחירה" – מרוב אפשרויות לא יודעים במה לבחור. במקרה שלנו הבחירה היא פשוטה יותר. נבחרת אחת מתוך 32. בעוד בשנים עברו בחרתי נבחרות לפי החבר...

תצוגה מקדימה

טרופיקליה - פוסט מוזיקלי

אתמול בבוקר קמתי והבנתי מה הנבחרת שלי. נראה לי שבטח כל הלילה חלמתי בפורטוגזית כי הדבר הראשון שעלה לי לראש הבוקר היה גרסת הכיסוי היפהפיה שעשה סאו ג'ורג' לקלאסיקה של רוי איירס מאחר ואני בחורה שמדליקה את המחשב עוד לפני...

תצוגה מקדימה

תמונות מהמונדיאל

"איזה תמונה עולה לכם בראש כשאתם חושבים על המונדיאל?", הקשיתי על החברים שלי שבועיים לפני שהמשחקים נפתחים. אצלי זה ברור, יד האלוהים של מראדונה, אולי הפולמוס הכי גדול בתולדות המונדיאל. מיותר כמעט לציין את העובדות – רבע הגמר...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה