שבוע 38+3 – חזרה גנראלית

בחורה עם מחשב נייד

אתמול בבוקר החלטנו לערוך חזרה גנראלית לקראת הלידה. אחרי יום ארוך ב"יוניברסאל סטודיוס" בשמש ובלחות הסינגפורית עם הילדים וסבתא שושי שנמצאת פה כבר כמעט שבועיים וטרם זכתה לראות את נכדה השלישי, אחרי אינספור שעות קניונים ולילה ובוקר שבהם לא הייתי בטוחה שאני מרגישה תנועות עובר כמו תמיד, הוחלט לסוע למרכז הרפואי "מאונט אליזבת".
כאן בסינגפור, יולדים ע"פ ביה"ח בו הרופא שבחרת לעבור איתו את ההריון, עובד. וכך יצא שד"ר נאיר סורש שלנו העובד ב"מאונט אליזבת", מוקפץ לטלפון או לביה"ח עצמו כל אימת שאחת המטופלות שלו מגיעה עם צירונים, פתיחה קלה שבקלות או סתם הרגשה שהיא יולדת אוטוטו כמו במקרה הנדון.
זו הפעם השנייה שאנחנו מגיעים בהריון הזה לחדר לידה. בפעם האחרונה בשבוע 26, לקח לנו זמן להבין שמדובר בחדר שכזה, שכן החדר מרווח, הוא מאובזר במסך פלסמה (המיועד לגבר, כנראה, שלא מסוגל לוותר על משחק הכדורגל/כדורסל/טניס, שהלידה הממשמשת ובאה דפקה לו ובמקום שיבלה את זמנו בין חדר ההמתנה לחדר היולדת, עדיף שיישאר בפנים שקט ועוסק בעוד אשתו יולדת), טלפון (שבהמשך יתברר יעודו) ובאופן כללי השקט שאופף את המחלקה דרך קבע לא מזכיר כהוא זה את בית המטבחיים שהולך בבי"ח "מאיר" בכפ"ס.
המחלקה שקטה באופן שמציג את מעמד הר סיני בו עוף לא צייץ כחולק מיטת יולדות, שלא לומר דר בכפיפה אחת עם האומן 17.
האחיות חייכניות, תמיד פנויות ומסבירות פנים כאילו לא עברה עליהן עכשיו משמרת מלאה יולדות כואבות (וכנראה שלא עברה עליהן משמרת כזו מעולם). תמיד יש אחיות בתחנת האחיות והן תמיד עונות לזמזם במהירות השווה לזו של מהירות האור. בקיצור, לא הגיוני. כששאלנו לפשר השקט במחלקה, והנחנו שאין בה יולדות, נאמר לנו שדווקא יש בה יולדות ברגעים אלו ממש, אבל עם החומרים המרגיעים שיש לרפואה כיום, אין להן סיבה לצעוק….מה נתנו להן, למען השם? בטח נתנו לכולן סמי הרדמה דרך הוריד ואז ללא ידיעתן יילדו אותן בכלל בקיסרי ומחקו להן את הזיכרון באמצעות סם הזיות אחר שלרפואה יש להציע.
בסינגפור משוגעים על קיסרי ועל לידות מוזמנות ומזורזות. רופאים מוכנים לילד אותך בכל תאריך שנראה לך בלוח השנה היהודי, הלונארי או זה שעושים בלופה, כל עוד הביטוח משלם. כשד"ר נאיר שמע למשל שאימי מגיעה לביקור ויכולה להישאר רק עד ה – 23/8, הדבר הראשון שהוא עשה לפני האולטרא סאונד שלי, היה לפתוח את היומן שלו במחשבה שאני רוצה לקבוע תאריך ללידה שלי, כדי שאימי תוכל להיות נוכחת בה. אני חייבת לציין שזה צעד מתחשב, אבל לא הייתי מתערבת בדבר כזה. אכן יהיה זה משמח, אם אימי תזכה להיות פה בלידה, אבל לא עד כדי קביעת התאריך שלה בעצמי…
אז כאמור, הגענו אתמול בסביבות 9:30 שוב למחלקת יולדות בקומה השלישית, מלווים בבחור שעובר באינפורמיישיין של הבי"ח והתנדב ללוות אותנו למחלקה, כי הוא בטח היה בטוח שתיכף אלכלך לו את רצפת הלובי במי השפיר שלי. 3 אחיות חייכניות קיבלו את פנינו כאילו הן פדיקוריסטיות המחכות ללקוחות שבאו לעשות פרנץ' מניקור והוכנסנו אחר כבוד לחדר לידה. נשאלנו אם נרצה לשתות משקאות חמים ולאחר גיוס סבלנותי, עניתי שבאנו למוניטור ואם הכל יהיה בסדר ולא יאשפזו אותי כמו שהם אוהבים, אנחנו מעדיפים לשתות את המשקאות החמים שלנו ב"קופי בין" שלמטה עם בריסטות שמגישות לנו אותן ולא אחיות שאמורות לנטר תנועות עובר שאבדו עקבותיהן….
לאחר ברור סוגיית המשקאות, התפנתה האחות לשאול לסיבת בואינו – "לס מובמנטס" ענינו והיא חיברה אותי סופסוף למוניטור, ונאותה ללכלך את ידיה ולבדוק פתיחה. הנתונים עברו לד"ר נאיר שמייד הועבר אלי לטלפון שליד המיטה שלי (כי אין מה לעשות, טלפון ממערכה ראשונה, תמיד מצלצל במערכה שלישית) להרגיע.
המוניטור היה משביע רצון והיות ולא רצינו אייס מיילו, לא נשאר לאחיות מה להציע לנו ושוחררנו הביתה. התבקשנו להסדיר תשלום בקומת הלובי ולהסדיר את ה"פרי אדמישיין" שלנו כדי שלא נאלץ להתעכב ב – real time שהוא במקרה הזה גם ה – money time….
אורן נסע עם הילדים ליומולדת באיזה ג'ימבורי שהם טרם ביקרו בו עדיין לשם שינוי, ואמא שלי באה להחליף אותו והיתה המומה מהעובדה שיש פסנתר בלובי….
הגיע תורינו והפקיד פתח בתשאול על סוג החדר הרצוי (סוויטת יחיד, או עם עוד יולדת רחמנא לצלן….), סוג הלידה הרצויה (מוזמנת, קיסרית…נורמאלית אולי?!?), עם או חלילה בלי אפידורל, הוא אף יידע אותי שה"צ'ק אין" לחדר הוא בין 11 ל – 20:00 ואם נכנסים שלא בשעות אלה כי הלידה, כמו לידות טבעיות רבות מתרחשות בלילה או לפנות בוקר, משלמים תוספת (עונש על זה שלא נתת לרופא שלך ליילד אותך כפי שהטבע הדומם התכוון). אם בן הזוג רוצה לישון איתך בסוויטה, זו תוספת תשלום שכן גם הוא יקבל תפריט ארוחות יומי לבחור מתוכו, יקבל מגבות וכלי רחצה ואם ירצה יקבל גם תחבושות היגייניות ופדים להנקה, הכל בסכום סמלי של $84 סינגפורי ליום. חייבים להודות שזו עסקה מפתה במיוחד לאם, לרך הנולד ולבעל חובב הטלויזיה.
בסיום התשאול נשאלתי אם ארצה להסדיר תשלום כבר עכשיו, וכשעניתי שאיך אוכל לדעת איזו לידה זו תהיה, האם אספיק לקבל אפידורל, באיזו שעה אכנס למחלקה והאם בעלי יצטרף אלי ללילה, השתכנע הפקיד, שאולי יש לי קייס ואמר שאשלם אחרי הלידה הלא מתוכננת שלי….
הרעב כבר כרסם בכל מרחבי בטני והצורך בקפה היה זהה כמעט לצורך באפידורל בפתיחה של 5 ס"מ. סיימנו את החזרה הגנראלית בבית קפה על ארוחת בוקר טובה וקפה הפוך, מקווים לחזור למאונט אליזבת בקרוב לדבר האמיתי, ואולי אז, אחרי שהכל יסתיים בשלום (אמן ואמן), להסכים לשתות איזו כוס קפה חם מאחת האחיות במחלקת יולדות…

פז ארבל
אני פז, כבר לא בת 34, עברתי עם משפחתי לסינגפור בתחילת אוקטובר 2010 עד 2014 וב 7.3.18 יצאנו לרילוקיישן נוסף בהולנד (האג). מאז לא מפסיקה לכתוב על החוויות שלנו ועל החיים ב"גולה" המשתנה. לאחרונה למדתי את שיטת styling therapy באמצעותה התחלתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי - לטיפול ולסטיילינג ומאז אני קוראת מגזין "ווג" באותה גאווה בה אני קוראת את פרויד.