הבלוג של roeeyavin

roeeyavin

עדכונים:

פוסטים: 63

החל מאוקטובר 2013

היא הייתה 1.75 מ’ ואני באותה תקופה הוגדרתי כמטר רץ – מעולם לא שמחתי כול-כך להיות מהצד הפנימי של חלון הכיתה

03/11/2013

יצאתי לאוויר העולם עם כאב ראש חזק. (זוכרים? – צפירת יום השואה. אני נוגח מצד אחד, אבל אימא סוגרת רגליה בדום מתוח, שלא יגידו “זה בן של מכחישת שואה”). למרות הכול קיבלתי ציון גבוה בלידה (זה היה לפני שיאיר לפיד ביטל את הציונים האלה).  לקח חמש שנים עד שמשרד החינוך החליט לערער על הציון ההוא מטעם משרד הבריאות. בדקו אותי וגילו שריטה עמוקה במוח השקט, כנראה כתוצאה מהנגיחות ההן. הערעור התקבל ומערכת החינוך זכתה בכיסוי התחת, שאפשר לה לא להתמודד איתי בשנים הבאות. השריטה במוח השקט, הייתה בדיוק באזור שאמור לטפח אצלנו מוסר, מצפון ופחד. זה לא שהייתי איש רע, אבל אותו איש קטן שיושב אצלכם בראש ועוצר אתכם מלפעול לפי היצרים והרצונות שלכם – אצלי האיש הקטן הזה מת. מת בלידה, יהיה זכרו ברוך. את המוסר החליפה תשוקה. תשוקה הייתה מילת המפתח אצלי. נכנסתי לבית הספר עם תשוקה אדירה לדעת ולהבין איך הכול עובד. בית ספר לא התגלה כמקום של תשוקה. אני והוא ממש לא הסתדרנו. הייתי הסיוט של המורים. כשנשארתי בבית וזה קרה לא מעט, המורה שלי הייתה פורצת לחדר המורים בשאגות שמחה, “צונאמי חולה!” וכול החדר היה נדבק מיד בפרץ העליזות. אתם אולי מכירים את זה בהפוכה, כשמורה חולה. צונאמי זה אני, בגלל האירועים הסוערים שכחתי בכלל להציג את עצמי. נולדתי לשם נועם צוקר, שזה גם נעים וגם מתוק. בגיל שש הבנתי וגם הסביבה הבינה, שהשם הזה לא ממש מתאים. בטלוויזיה בדיוק עלתה סדרה מצוירת על חבורה של אסונות טבע, שמנסים להשמיד את העולם. אז אני לא יודע אם זה היה בגלל הצליל הדומה או בגלל הטמפרמנט, אבל השם יצא אז לאוויר העולם ודבק בי עד עצם היום הזה.

בילדותי  הייתי נמוך. זה נבע אולי מהעובדה ששני המאכלים היחידים שהסכמתי לאכול היו שוקולד ולחם עם שוקולד למריחה. למרות הנתונים הפיזיים שלי, אף אחד לא רצה להתעסק איתי. ידעו איך זה מתחיל, אבל לא ידעו איך זה יגמר. האמת היא שסתם הפכתי לאגדה, בזכות השם החדש והעדרו של “האיש הקטן”. למזלי אף אחד לא היה אמיץ מספיק כדי לבדוק את זה, כך שהאגדה לא נופצה עד היום.

פעם אחת זה כמעט קרה. קראו לה ניצה והיא הייתה סוג של מלכת הכיתה. היה לה כבר הכול והיא הייתה 1.75 מ’. אני באותה תקופה הוגדרתי כמטר רץ. אני לא בטוח למה בחרתי דווקא בה. אולי זה היה פשוט בגלל שמצאתי את שנינו לבד בכיתה בשעת ההפסקה. וזה לא שהייתי תורן, אל תדאגו. אני הייתי משועמם וניצה בדיוק גמרה להעתיק מחדש איזו עבודה שכנראה היינו אמורים להגיש. בדחף של הרגע, ניגשתי אליה, חטפתי את המחברת, ומיהרתי להחביא אותה באחד הילקוטים. “בואי נשחק חם קר” – הצעתי בעליזות. אבל את ניצה זה לא שעשע. ממרום נשיותה המתקדמת, שעשועי כיתה ד’ נראו כמו העידן הפרה היסטורי. זה גם נורא מעצבן שחוטפים לך עבודה, בדיוק בשנייה שסיימת אותה. מבלי להתבלבל היא ניגשה אליי נחרצת, הרימה אותי חצי מטר באוויר כך שמבטינו יכלו להיפגש מבלי שיכאב לה בצוואר. “את המחברת” – פסקה נחרצות. ואני שלא מיהרתי להגיב (אולי בגלל ההלם) הובלתי לחלון הכיתה ומצאתי את עצמי צופה במסלול שנועד לי שכלל צלילה מהירה של 3 קומות והתרסקות מול השלט “אביב הגיע פסח בא”. למזלי בדיוק נכנס המורה להתעמלות, שהצליח, אחרי מאמץ, להשיב אותי אל הכיתה. מעולם לא שמחתי יותר להיות בצד הזה של החלון. הסיפור הזה נשאר בסוד. היא לא סיפרה לאף אחד וגם אני, כמובן, שלא. לא כעסתי עליה. אפילו רכשתי לה לא מעט כבוד. כעבור שנה היא עזבה ולא ראיתי אותה עד גיל 17. נפגשנו במקרה בפאב. היא נשארה באותו גובה, אני כבר הייתי מטר ושמונים .  ניגשתי אליה “אני צונאמי, זוכרת?” – פתחתי. “אני יודעת” – היא השיבה בחוסר נוחות. “זוכרת איך ששמת אותי בחלון הכיתה, כשהיינו ילדים?”. חוסר הנוחות התחלף בפחד שהתבטא ברעד קל בידיה. – “אני מצטערת” – התנצלה – “היינו ילדים”. – “זה בסדר” – אמרתי – “אל תפחדי, עם בנות אני מעדיף לעשות אהבה”. דיברתי בביטחון רב, למרות שהיא הייתה בסך הכול השנייה שלי.

עשיתי אתה אהבה. היא לא הייתה הכי יפה. היו לה הרבה חצ’קונים. היה בה גם משהו נורא גמלוני של בחורה שמנסה הרבה זמן להיות יותר נמוכה ממה שאלוהים נתן לה. זה לא היה משהו, אבל עשיתי את זה גם בתור אקט פסיכולוגי, למחוק את ההשפלה מכיתה ד’.

זהו להיום. בפוסט הבא אני אספר לכם על הקומונרית הכי יפה. אתם מוזמנים לשלוח לי תמונות של יפות בחולצה כחולה והן תקשטנה את הסיפור שלנו. אפשר לשלוח ל- [email protected]

עוד מהבלוג של roeeyavin

1. תינוק בודד מול שישה מיליון

שמי רועי יבין. נולדתי ביום השואה והגבורה 1961. לא מזמן חליתי בניוון שרירים (A.L.S). זהו, זאת השורה המדכאת היחידה בבלוג שלי. אני מבטיח. זה לא הולך להיות עוד בלוג הישרדותי ומרגש של אדם חולה. עם כאלה אני לא מסוגל להתמודד גם ככותב וגם...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

צונאמי – סוף דרכו של לוחם

מסיבת העיתונאים התקיימה באולם המהודר שבקומה ה-15,000 במגדל המשולש של מרכז הגלקסיה (שממנו יוצאים טיולי התצפית על החור השחור).האירוע נפתח בהודעה של פרופסור קוק, הנירולוג הבכיר בגלקסיה ומי שמכונה "הסגן של אלוהים". פרופסור קוק...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הרכיכות המסוכנות ביותר בטבע

הפוסט מוקדש בהערצה לשי ראשוני ולכול הלוחמים בקהילת ה-אי.אל.אס. במסגרת הניסיונות שלי להעביר את הזמן, אני צופה לפעמים בערוץ "ויילד". הייתה שם סדרה מרתקת על "הרכיכות הכי מסוכנות בטבע". ...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה