הבלוג של רחלי לושי-ברקת

רחלי לושי-ברקת

מאמנת לתקשורת והישגיות אישית, עסקית וזוגית. מומחית לטיפול במחלת ה"תרצת הנפוצה". מנחת קבוצות וסדנאות לנשים וגברים ובעלת הקורס לנשים עצמאיות "ליגת האלופות". מנהלת את קהילת "עסקים קטנים בשכונה הירוקה" בכפר... +עוד

מאמנת לתקשורת והישגיות אישית, עסקית וזוגית. מומחית לטיפול במחלת ה"תרצת הנפוצה". מנחת קבוצות וסדנאות לנשים וגברים ובעלת הקורס לנשים עצמאיות "ליגת האלופות". מנהלת את קהילת "עסקים קטנים בשכונה הירוקה" בכפר סבא. מודל 74 כחדשה, נשואה ליואב ואימא של עומרי (11) ושיר (7) וגם של יובל (23) ושקד (20) שקיבלתי במתנה מיואב מנישואיו הראשונים. חיה ונושמת את הייעוד שלי בכל יום ונחושה ליצור הבדל משמעותי בחיים של מי שבוחר להתאמן איתי. ברוכים הבאים לבלוג שלי!

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 0

החל ממרץ 2018

משפחה אחת גדולה, עם שם קטן שאף אחד לא מוותר עליו. זה סיפור שמתחיל באברהם אבינו, עובר דרך ישראל של שנות החמישים ומצמיח דורות חזקים של גאווה, כוח, שייכות וחיבור

07/08/2018

בשבוע שעבר נערך המפגש הרביעי בסדרת מפגשי יקב טפרברג וסלונה ברשת מלונות בראון המפנקים
(NTS – להזמין סופשבוע עם יואב בקרוב!)
המפגשים האלה משלבים נשים איכותיות, יין משובח וסיפורי משפחות מרתקים כשבכל מפגש מגיעה משפחה מסקרנת אחרת לספר את הסיפור שלה. הפעם היו אלה יהלי סובול ואשתו עדי גילת, זוג מקסים ומעורר השראה, שנתנו לנו הצצה אותנטית לחיי המשפחה שלהם וכמובן לחיים האמנותיים שלהם.

יהלי סובול ועדי גילת

יהלי סובול ועדי גילת, צילום: גלית סבג

אבל תשמעו קטע. כשנכנסתי מיד ניגשה אליי אחת הבלוגריות ואמרה לי “איזה קטע! בת דודה שלך ראתה אותנו בפייסבוק יחד במפגש הקודם!” שאלתי איזו מהן והיא אמרה משועשעת שיש לנו בדיוק אותו שם. זה ממש לא הפתיע אותי ואחרי שגילינו על מי מדובר אמרתי לה לחכות לפוסט שלי היום. אז הנה.

כשהייתי ילדה קראו לי לושי. ‘זתומרת, קראו לי רחלי, אבל כולם קראו לי לושי, ברור.
שם המשפחה הזה כל כך חמוד שהוא נתפס מהר והופך להיות מיד השם שכולם קוראים לי בו. זה כמובן נדבק גם לאח שלי ולאחותי ולכל בני הדודים שלי, כך שאם היינו יחד ומישהו היה קורא “לושי!” כולנו היינו מסתובבים.
הקטע הוא שגם השם הפרטי שלי לא היה כזה פרטי. סבתא רחל שנפטרה בשנת 1959 גזרה עליי ועל עוד 6 בנות דוד שלי את אותו השם. אני היחידה שקיבלה את היוד כתוספת כי אבא שלי התעקש לא לקרוא בשם המדויק של הנפטר/ת וחשב שיהיה טוב שבנוסף לאימא שלו שתשמור עליי, תהיה גם אות אחת של אלוהים שייתן לה קונטרה. ככה גם עם הבנים של משפחת לושי. כולם אברהם חוץ מאח שלי, אבי, שקיבל שם צעיר יותר בזכות אבא שלי.
ולמרות השם המשוכפל, אף אחת מאיתנו לא ויתרה על השם לושי. אין מצב. למה? כי המשפחה הזאת כל כך חזקה וכל כך מחוברת מהשורשים שזאת פשוט לא אופציה.

הסיפור של המשפחה שלי מתחיל אי שם בתחילת המאה הקודמת בעירק הרחוקה, אבל אני מכירה אותו טוב באופן מפורט יותר רק משנת 1948, השנה שאבא שלי נולד, בן הזקונים, אח עשירי (!) לעוד שתי אחיות ושבעה אחים, שלושה כבר נשואים. הוא למעשה נולד שנה אחרי שלאחיו הבכור נולדה בת בכורה וממש בסמיכות לעוד אחיינית. מוזר? תתרגלו.
385167_10150445761462423_1917831331_nאברהם ורחל לושי ז”ל (תמונה מהאלבום המשפחתי)

שנתיים אח”כ, כל החבורה הענקית הזאת עלתה ארצה לחיים בתנאים לא פשוטים, בעוני ובצפיפות. לא מתלוננים, אנשי עבודה. חרוצים, יהודים גאים, קמים בבוקר לעמל יומם, דואגים לאוכל וחינוך, ישנים יחד ושמחים בחלקם.
הנה ההורים עם שישה מהאחים, מחוץ לאוהל, בשנת 1952:
6fdf00d3-d530-4584-8c07-8c84ef47825c

תנאים קשים ומצוקה כלכלית הם מתכון מעולה למחלות, וכך בשנת 1957 חלה סבא שלי, אברהם לושי, ונפטר – מותיר אחריו אישה ועשרה ילדים. הבנים הבוגרים של המשפחה הפכו להיות המפרנסים העיקריים ודאגו במקומו לאימא ולאחים הקטנים.
שנתיים אח”כ, יש אומרים מצער, יש אומרים ממחלה קשה (עוד לא חיברו אז בין גוף ונפש) – נפטרה סבתא רחל שלי.

אבא שלי, ילד בן 11, נותר יתום
אני מסתכלת על עומרי שלי היום, ילד בן 11, ולא מצליחה אפילו לשנייה לדמיין מה עובר בראש לילד שפתאום נשמטת לו האדמה מתחת לרגליים. מה עושים עכשיו? מה חושבים עכשיו?
האחים הגדולים שלו אימצו אותו אליהם והוא גר עם חלקם תקופות מסוימות. מהלימודים נשר בכיתה ח’ כדי לעבוד ולהתקיים, ולאחר מכן התגייס לצבא ושם פגש את אהבת חייו, שבמקרה או שלא – קוראים לה גאולה. היא היתה הגאולה שלו, ומהרגע שפגש אותה החיים שלו נצבעו באור, בשמחה ובהצלחה.
אישה שכל כולה לב ענק, מלאה בטוב ובנדיבות, בתמימות ואהבת אדם נצחית.
אישה שיודעת להגיד רק כן.
שתמיד מחייכת, גם כשקשה.
האישה הנדירה הזאת היא אימא שלי.

הנה הם, ב 16/8/70 עם כל האחים של אבא שלי, ביום חתונתם:
558562_443888379057018_1238370326_n

מאז אבא שלי הספיק להשלים בגרות ואפילו למד לתואר ראשון, הקים משפחה לתפארת, בנה בית ועלה על כל הציפיות של מי שמתחיל חיים בתנאים כאלה.

המשפחה כולה עברה חוויות מרגשות יחד, הרבה נכדים שמעולם לא פגשו את סבא וסבתא שלהם, הרבה חתונות, לידות, שמחות וארוחות משפחתיות רבות משתתפים, ולמרבה הצער גם לא מעט משברים. שני בני דודים שלי נפטרו צעירים מאוד ממחלת הסרטן ואחריהם גם האח הבכור של אבא שלי.

הכוח של המשפחה הזאת הוא אינסופי. רואים את זה בשמחה האמיתית של כולם כשמשהו טוב קורה, ורואים את זה בעתות צער כשכולם מלוכדים ועוטפים ונרתמים לעזור מכל הלב ובאהבה גדולה.

וה-לושי הזה, המותג הזה, שאין מצב בעולם שאני מוותרת עליו, כמה אנקדוטות משעשעות הוא סיפק לי, כמה דלתות הוא פתח לי, כמה חיבורים הוא יצר לי. מה הפלא שכל בנות לושי נשארו עם השם גם אחרי שנישאו?

ואבא שלי האהוב, שלימד אותי משפחה אמיתית, אבא שלי שנתן את כל כולו בשביל המשפחה, בשביל הילדים ובשביל אמא שלי, אבא שלי שחיתן 3 ילדים ושיחק עם הנכדים כמו ילד, אבא שלי הגיבור נפטר לפני שנה וחצי מאותה מחלה ארורה, והשאיר את כולנו עם חור בלב שלא ייסגר ועם מורשת לושית מכובדת.

אני מלאת געגועים, אהבה, הערצה ותודה אליו על כל מה שהצליח לעשות עבור עצמו ועבורנו, ומקווה שהוא משלים את הזמן החסר עם ההורים שלו ונהנה לו שם, איפה שלא יהיה.
כי משפחה אמיתית זה מבפנים, הלוקיישן לא חשוב.

בסוף המפגש אתמול, עדי גילת אמרה משפט שמאוד מתחבר אליי ולצורת החיים שלי.
היא אמרה שהיא מקפידה להגיד תודה כל יום. תודה על מה שיש, ובגדול להכיר במה שיש ופחות להסתכל על מה שאין.
הכי משפחת לושי, מהשורשים ועד היום.

אז לחיי מה שיש. לחיים!צילום: גלית סבגצילום: גלית סבג

עוד מהבלוג של רחלי לושי-ברקת

תצוגה מקדימה

Sweet Dreams are made of this

כשהייתי קטנה היה לי חלום. חלמתי להיות זמרת, לשיר, לשמח, לרגש, לעוף עם המוזיקה. זה "סוג של" התגשם, לא כמו שהילדה הקטנה ראתה בחלום, אבל התגשם. אני שרה, משמחת, מרגשת, עפה עם המוזיקה - רק בלי מחיר החשיפה וכל מה שנלווה לפרסום והצלחה...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

אימא'לה איזה שניצל!

מאז שנפתחה שנת הלימודים אני נדרשת לסרוויס צהריים תובעני וקבוע, לעיתים רק עם שני ילדיי ולעיתים עם נספחים שחוזרים איתם הביתה בכיף. התברר לי לאחרונה שיש תחרות סמויה בין החברים, שהיא יותר כמו משאלת לב "מי מגיע ביום של...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks
תצוגה מקדימה

איזו מתנה קיבלתי ליום העצמאות?

אני עצמאית כבר 10 שנים. זו בחירה שעשיתי בהריון הראשון שלי, אחרי שנים של דיוק העשייה שלי ומציאת השילוב הנכון בין מקצוע לשליחות לתשוקה לייעוד. הבחירה להיות עצמאית מקפלת בתוכה לא מעט רווחים ומחירים, ויש בה רגעים מרגשים,...

תגובות

פורסם לפני 7 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה