הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 112

החל מיוני 2013

אחרי תקופה שהיא חווה הטרדות בעבודה, אורנה מעזה להתלונן וזוכה לביקורת מכל עבר. בעבודה ובבית, אבל הביקורת הקשה ביותר היא הביקורת שלה כלפי עצמה

19/06/2019

אורנה (לירון בן שלוש), הדמות הראשית בסרט הישראלי החדש ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, מתמסרת לעבודה חדשה מתוך מצוקה כספית, כשנטל הפרנסה רובץ על כתפיה. היא נהנית גם מההגשמה העצמית ויכולה לעשות טוב ולהתקדם. המטריד, בני (מנשה נוי), המנכ״ל והבעלים של החברה, כמעט ולא נוגע בה בחלק הראשון של הסרט. אבל תוך זמן קצר הוא ״לא יתאפק״ והוא יטיח בה אשמה כי ״היא מטריפה אותו״ ויעשה את המעשה המגונה.

workingwoman52006_secאושרי כהן, לירון בן שלוש, מנשה נוי בסרט אישה עובדת (צילום: ורד אדיר)

דוקא הסוגיות שמסביב למעשה המגונה, ולא המעשה עצמו, השאירו את הצלקת הגדולה על הגיבורה. ואני נזכרת שבשיחות עם חברות לעבודה, שהוטרדו כמוני, שסיפרו בעצב, שלמעט מקרי קיצון, ההטרדה הגדולה הגיעה דוקא מהמבטים, מהנוכחות מאחורי הכתפיים, קרוב הרבה יותר ממה שצריך ביחסי עבודה ומחוסר האונים שאין מענה הולם לתחושתינו. ההשפלה היומיומית כשרואים בך אובייקט, והקידום או הפרס שמגיע בעקבות השקט הזועם שלך, כשאת לא מתלוננת.

ואז, היא העזה להתלונן, לדבר על זה, הביקורת שהוטחה אליה מכל עבר. בעבודה, ובבית, ומאמא, ומבן הזוג (אושרי כהן). אבל אף אחד לא מכין אותה לביקורת הקשה מכולן – שלך כלפי עצמך. איך יכול להיות שלא הכנסת לו סתירה מיד? את, החזקה, הפמיניסטית. שאלות שלא הפסיקו להציק לי שנים אחרי ההטרדות שחוויתי בעצמי.

‏‏לירון בן שלוש בסרט אישה עובדת (צילום: דניאל מילר)‏‏לירון בן שלוש בסרט אישה עובדת (צילום: דניאל מילר)

מסתבר שגם פמיניסטיות קופאות כשהן נתקלות במצבי קיצון. גם פמיניסטיות מוטרדות בשקט. גם נשים חזקות סותמות את הפה כש״בסך הכל״ הבוס שלך נדבק לך לגב כשאת מרוכזת במשרד. נוגע, לא נוגע. מה כבר קרה? בשביל זה לסכן את מקום העבודה? והוא ביקש כל כך יפה סליחה, אז מה הבעיה שלך? תזרמי!

על אף שהסרט עדין, לא זורק את המציאות הקשה באגרסיביות, הוא מטלטל. גם אם לפעמים התחושה היתה שאפשר היה להסתפק בהטרדה יותר קטנה כדי להרגיש מחנק.

הביקורת הגדולה ביותר בסרט מועברת דוקא למוסדות המשפטיים. אילו הנעדרים מהתהליך שעובד על אורנה. ואולי לא נעדרים במקרה.

אורנה בוחרת (מדעת?) שלא להתלונן. היא בוחרת להמשיך את חייה ולוותר על הכסף שהוא חייב לה, על כבודה האבוד, על ההשפלה שלא תימחל לעולם, ובלבד שלא יציבו אותה על המוקד בחדר החקירות או דוכן העדים באולמו של שופט שכנראה לעולם לא יוכל להבין מה הסיפור הגדול שכהוא בסך הכל כיבה את האור או נשם עליה בעורף.

אם המערכת היתה נהדרת, ולא נעדרת, יתכן שמינון תופעת ההטרדות המיניות היה מצטמצם.

הסרט הזה איננו סרט נשים. הסרט פורץ דרך, משום שהוא יכול לספק הצצה מטלטלת בעיקר בשביל אותם אנשים שלא יוטרדו מינית בחייהם. הסרט צריך שיגיע לשופטים בתי דין לעבודה, למנהלים, לנשים שלא מבינות למה הן נאלמו נוכח המגע או האמירה. הסרט יוכל להאיר דוקא את בעלי הכח, שללא שליטה בו אין לו ערך. אותם אנשים שלא יוכלו להבין כמה השפלה מגלמת סביבת עבודה כזו.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה