הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 96

עוקבים: 10

החל מיוני 2013

הצצה נעימה וגילוי מסעיר חיכה לי כשהתוודעתי למשבר אמצע החיים הגברי, בספרו של נבו ״הראיון האחרון״

09/10/2018

Screen Shot 2018-10-09 at 22.00.14

מעולם היו לי חברים בנים. ״אפלטוניים״ אתם תקראו לזה. רק בשלהי משבר גיל הארבעים הבנתי שמעולם לא היינו חפים מכוונות. אבל כל השנים, טרום המשבר, חשבתי ברצינות גמורה שזה אפשרי, שאני מבינה גברים, מכירה את הראש שלהם, איך הם חושבים, איך הם חווים חוויות משותפות עם נשים. הפער הלא הגיוני הזה כביכול, עשה לי הגיון ותמיד הבנתי אותם.

הדבר הראשון שהבנתי, כשקראתי את ״הראיון האחרון״ הוא שאני לא! אני לא באמת מבינה איך חושב המין האחר. מאז הגילוי המסעיר, אני סקפטית אליהם, כאילו הם אשמים שהאמנתי לכל הפאסון הגברי עמוס הטסטוסטרון.

הספר נסוב סביב ה׳גבריות׳ ומאיר מעט על הפער. נבו מציג גבריות מוחצנת מחד וגבריות אמיתית ושברירה מאידך. גיבור הספר הוא הגבר המטרוסקסואל, על חששותיו ולא חף מצילה הכבד של החברה בהתנהלותו בה. תופעה חברתית נוספת שמקבלת ביטוי היא ׳ניהול הרושם׳. תופעה מתעצמת, חוצה מגדרים ותרבויות, בעידן הרשתות החברתיות. נבו מסתובב סביב לה. עדיין במונחים הישנים של התופעה ומחוץ למדינת פייסבוק ואינסטגרם, ובכל זאת, הוא מניח על השולחן, בעוצמה, את המקום שתופס הרושם שאנחנו כבני אדם מנהלים. ואולי לא אנחנו כי אם החברה כולה באמצעותינו. הפורמט שנבחר הוא ראיון מקוון, נטול דינמיקה בין המראיין למרואיין, מדגיש גם הוא את ההתרחקות של כולנו ממערכות יחסים חמות לעבר מערכות יחסים קרות ובודדות באיצטלה של המוניות ו״רשת״.

את המתח בין ניהול הרושם של דמות הסופר ובין ביטויה במציאות נבו מנגיש באמצעות תהליך שעוברת אשתו בין כמיהה להתחתן עם סופר ולאחריו, כמיהה להשתחרר ממנו לאחר תקופה ממושכת יחד.

הדבר השני שאני מבינה, זה שאנחנו, המין השואל, הרבה יותר פשוט. יותר מובנה. יודע מה שהוא רוצה. כן. כמעט כל בעיה שלנו ניתן לפתור בחיבוק ובמשפט שמביע הבנה כנה. ככה פשוטות.

אבל אתם?

אתם אוהבים למסגר הכל במסגרת. לרוב עגולה. כזו שאפשר לסמן איתה בעלות. הטבעת תיתן הסבר למצבכם הנפשי ולשאיפה שלכם בקשר. גם העדרה. אבל לא הסבר פשוט כזה ״חושש ממחוייבות״ או ״צריך את האחת״, אלא הסבר מסועף ובלתי מובן בעליל. הטבעת מטילה אדוות נוספות בחיים. גם שלכם. כשהאדוות החשובות יותר נוגעות לחיים שלה, אותה אהובה שחשבה כשאתה שואל ״רוצה?״ אתה בהכרח מתכוון שאתה רוצה ולא מתכוון בעצם לבחינת היתכנות. ״כמעט בלתי אפשרי שלא להשיב אהבה כשאוהבים אותך״ זו טקטיקה גברית מובהקת. והכי מוזר, שלמרות שאנחנו מבינות את זה, זה עובד!

המשחק המקדים והבלתי נגמר עם ״סוגיית הערבים״ ארוך מידי בעיני. בחסות משבר גיל הארבעים אני מעריכה סימני שאלה. עם זאת, בתוך תוכי עדיין נמצאת הקוראת הנחושה שמעוניינת בתשובות פשוטות לסוגיות מורכבות: שחור או לבן, ימין או שמאל, כן או לא. בעד או נגד.

מחד, הכותב מציג פחד מהנהג הערבי שקורא לעצמו בכניעה כלכלית בשם תנ״כי. בכך מציג באור אנושי את הדילמה המסובכת, גם מנקודת מבטו של הנהג הערבי. מאידך, הסופר פוחד מפיגוע מדומיין. הביקור בערב הקראה סטיגמטית ברמלה, כמו גם הביקור הלבבי אך מסוייג בהתנחלות. נבו מבטא את הסוגייה בשקט מאוד רועש לאורכו ולרחובו של הספר, כאנלוגיה למורכבותה בחיים הישראליים.

לא, קוביית סוכר לא נעלמות מהעולם והמעט שנותרו אינן נמצאות רק בבתי קפה ייקים במדינת תל אביב. הן ממתיקות את התה בכל המסעדות הפרסיות, הבוכריות שקיימות מחוץ למדינת תל אביב.  אבל התופעה הזו של אליטיסטיות אשכנזית נסיכית מוכרת, ופגשתי אותה בעוצמה גם כשקראתי את הספר החדש של א.ב. יהושוע ״המנהרה״.

לסיכום, ״הראיון האחרון״ הוא ספר שכל כולו ״חיים שכאלה״ – רק של אמצע החיים. מין קריאה או זעקה של ספירת מלאי רגע לפני שעוברים לחלק השני של הגאוס של החיים, לירידה. כל מי שהזדמן לו להכנס למשבר הנעים של אמצע החיים ימחל לו על שיר ההלל העצמי הזה.

המגלומניה של הסופר לוותה את הספר כולו, מלהט על הגבול כספק כאינהרנטי לדמות הסופר המיוסר ומרוכז ביצירתו וספק כהומור שחור. והכי חשוב, הספר מהווה הצצה לחייו של גבר במשבר אמצע החיים, עם גוון קול מתנצל,  אך מתריס.  נהנתי מאוד. 9.5

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 4 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה