הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 92

עוקבים: 9

החל מיוני 2013

איזה קונצרט אתם רוצים שיתנגן לילד שלכם בראש? וגם משהו שאתם יכולים לעשות בתופעה החמורה שנקראת “בידוד חברתי”

30/12/2017

קונצרטה

 

יש אנשים שזה הבוקר טוב שלהם.

בלי בוקר שכולל קונצרטה\רטלין, החיים שלהם, רחוקים מקונצרט הרמוני ונעים.

לא רק החיים שלהם רחוקים מקונצרט הרמוני. גם של המשפחה, של הכיתה, של בית הספר, של האיש שיושב לידם באוטובוס, הסטודנט שיושב לידם בכיתה, של העומד לפניהם ואחריהם בקופה בסופר. נראה לי שהבנתם.

אני מופרעת קשב.

נראה לי.

אף פעם לא אובחנתי, אבל בכל פעם שאני ניגשת לקחת מהרופא של הילד מרשם, הוא אומר לי “את יודעת שגם את צריכה”. בלי סימן שאלה. בלי חיוך. בלי רמז. כן, אני יודעת. אבל אני לא לוקחת, לא לקחתי וכנראה לא אקח. חוץ ממגבלה רפואית שמונעת בעדי לקחת, זה גם חלק מהיותי אישה שנולדה למציאות פטרונית שלימדה אותה “להסתדר”.

כשהייתי נדרשת לכתוב עבודה לאוניברסיטה, זה היה אתגר. לימודים לבגרות כללה שטיח גדול שבכל קצה שלו יש ספרים של מקצוע אחר. הייתי לומדת במקביל הסטוריה, מתמטיקה, ספרות ואנגלית. קופצת ממקצוע למקצוע, במקצבים בלתי סדורים של דקות ספורות. היום, שולחן העבודה הדיגיטלי שלי פתוח, תמיד, עם ארבעים קבצים שונים. לשאלתכם, אני זוכרת בדיוק למה פתחתי כל אחד מהם ובכל רגע עוברת מאחד לאחד ושולפת את פיסת המידע שאני מעוניינת בו. אני עובדת כל כך קשה כדי להגיע למוצר הסופי ואז – כמעט תמיד נמנעת מללחוץ על ה send, נמנעת מלסיים את התזה, מלגמור את הדוקטורט, וזה רק כי אני מתביישת להודות מאילו סיומות מטופשות ופשוטות אני עוד נמנעת. לאנשים חיצוניים זה נראה חוסר אחריות, או טיפשות. לשמחתכם, אין לכם אפשרות אמיתית להבין. לשמחתי, משבר גיל הארבעים הביא איתו מידה מסויימת של סבלנות שמעולם לא החזקתי באמתחתי, וממתנת את ההשפעות.

כשהגננת בגן של הילד זימנה אותי וביקשה שנלך לאבחן אותו כעסתי עליה.

כשהמורים בכיתה א המליצו על רטלין, האשמתי אותם שהם רוצים חיים קלים.

ארבע שנים של ריצה מתישה מסביב לזנב. בסופם, נכנענו, וקיבלנו מתנה אדירה – מרשם קבוע מנויירולוג ילדים.

הילד אומר שזה עוזר לו, שהוא מצליח לשבת, להקשיב למורה, לנהל שיחה, לעמוד במקום אחד בלי להשתגע. אפילו קצת חברים “מעזים” לבקר או להזמין אותו.  פגשתי צביעות חברתית. אנחנו יכולים לדקלם כמה שנרצה חינוך לסובלנות, לאחר, לשונה. אבל הילד שלי מתמודד עם אתגר חברתי בלתי נסבל. מעט מאוד הורים מבינים את זה וגוזרים עליו בידוד. הבטחון העצמי של ילדים שמרגישים דחויים, כי הם “קופצים” או כי הם “צועקים, או סתם “בלתי צפויים” תלוי בכם. גייסו את הבטחון העצמי המופרז שלכם והזמינו היום ילד עם ADHD אליכם. זה יועיל גם לכם. תאפשרו לילד שלכם לאתגר את עצמו. תאפשרו לו להתמודד עם חבר שונה. הוא אולי יקפוץ ויצעק יותר מאחרים, אבל יהיה החבר הכי נאמן לילד שלכם.

טענות ה”זומבי” הקשות נכונות אם עוברים את מינון הנחוץ. אנחנו מקפידים להיות במינימום הנדרש להשפעה, ולא כפי שממליץ הרופא, בגבול העליון של ההשפעה. גם אם זה דורש מאיתנו ביקור תכוף יותר אצל נוירולוג הילדים. יש גם חסרונות לכדור הקסם. המחיר הגדול ביותר הוא בתאבון. הילד כמעט ולא אוכל. כלומר, אנחנו מקפידים שבבוקר, לפני נטילת הכדור, הוא יאביס את עצמו בארוחה דשנה, ובשעות הערב המאוחרות הוא נהיה שוב רעב. בין לבין הוא שותה מים. אין לו שום תחושת רעב. אין דרך נעימה להגיד את זה: זה ממש קשה. מצאתי שיש כל מיני דברים שמצליחים למצוא את דרכם אל קיבתו בשעות שבין שמונה בבוקר לתשע בערב. בתנאי שאנחנו מנגישים לו את זה מתוק ויפה… למשל, אני מכינה לו שייק פירות, עם פטרוזליה, עלי תרד, טחינה וסילן. לכן, עם הכדור בבוקר, אנחנו נותנים גם מולטי ויטמינים מסוגים שונים. מחיר לא פשוט בכלל, אבל ביום שהוא מוותר על הכדור, הוא פשוט לא מתפקד.

וגם אנחנו לא.

לאחרונה גיליתי את עמותת “קווים ומחשבות“. מצאתי שיש שם טיפים, הסברים על היקף ההפרעה, השלכות שלה בגילאים השונים ואפילו הסבר על אפשרות לקבלת הקלות במס להורים של ילדים עם ADHD.

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 4 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה