הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 90

עוקבים: 9

החל מיוני 2013

 

freshbiz

חשבתם כמה קלים היו החיים שלכם לו הייתם מסירים חלק מהכבלים שקושרים אתכם?

דפוסי חשיבה מקובעים שלא מאפשרים לנו לחשוב בבהירות, שמדכאים יצירתיות ופריחה.

אם אתם חיים בסרט שהחיים שלכם זורמים ואתם לא שקועים בפרדיגמות שקושרות לכם לרגל משקולת כבדה, כדאי לחשוב מחדש.

כשקיבלתי את ההזמנה להשתתף בסדנת חשיבה יצירתית של FreshBiz הגעתי בשמחה. חשבתי שזו עוד סדנת “אני יודע הכל יותר טוב ממך ואלמד אותך איך לחיות נכון”, כי אני חייה בסרט שאני יודעת לסנן היטב מציקים ואנשים שאומרים לי איך לחיות “נכון”.

נתחיל בזה שהגעתי אחרי רכיבת בוקר מתישה, שבה מע”צ החליטה שזה מיותר לגמרי לשים אזהרה על כביש מקורצף, או סתם לאסוף את האבנים שנותרו אחרי שקירצפו את הכביש בלילה. האופנוע שלי עמד בזה בגבורה, אני הגעתי מזיעה ומותשת לסדנה.

הדבר הראשון שנתקלתי בו זה מזנון מסודר ופינת קפה מושקעת.

שעה קלה של מינגלינג עם באי הסדנה ונכנסנו לחדר. שם הבחנתי שהוא מסודר שולחנות שולחנות ועל כל שולחן לוח שנראה כמו מונופול וג’יטונים שנראים כאילו נאספו בקזינו.

בחצי שעה הראשונה קיבלנו הסבר קצר ולא מלאה אודות התכנית, השיטה, כיצד פותחה ובעיקר אפס רמזים כיצד היא תעזור לנו ואיך תפתור לנו בעיות בחיים.

אז מה הרעיון? תשאלו.

שאלה מצויינת.

הרעיון הוא פשוט – למידה דרך הרגליים. למידה הכי יעילה ומשמעותית.

התחלנו לגלגל קוביות. הדבר היחיד שידענו שיש חוקים למשחק ושיש מטרה. ורצנו.

כמו שאני אוהבת. “אל תבלבלו לי את השכל עם פרטים שוליים”.

שדון שנקרא “אלוהי הפרטים הקטנים” יגחך לו וישתוק עד שאעשה כמה טעויות קריטיות. כאלו שיותירו אותי ענייה ונטולת נכסים. מתרחקת מהמטרה מרחק עצום.

לאורך המשחק נלחמתי עם האינסטינקט הבסיסי שבי לקחת סיכונים, מהר, הרבה ולהיות אופטימית. מאידך, הרצון “לנצח”. לא עצרתי לרגע לחשוב על הגדרת הניצחון.

באמצע המשחק, עצרו רויטל ורונן ושאלו אותנו כמה שאלות.

שאלות שהבהירו לנו, גם לעשירים מאוד ובטח לעניים (כמוני) שאנחנו מבזבזים המון משאבים על דברים שלא רק שלא מקדמים אותנו, אלא מעכבים. שלא חשבנו בכלל על שיתופי פעולה שיכולים להניב רווח לשני הצדדים, גם אם יש לנו אותה מטרה. כאילו הזמינו אותנו להשתחרר מפרדיגמות שקושרות לנו ידיים ורגליים.

אבל דבר קטן אחד עשה לי את השינוי. הם שאלו: ” מי בטוח שיצליח?” ומבין כל עשרות היושבים בכיתה הרימו ידיים שלשה אנשים.

ואני. הענייה. שבאמת היה מגוחך לחשוב בשלב ההוא שאצליח. כל הסיכויים היו נגדי.

אבל האמנתי שאצליח.

החצי שהני של המשחק היה למוד הנסיון הקטן הזה שאספנו בשעתיים האחרונות. שיחררנו, רק במשחק, כל מיני פרדיגמות, דפוסי חשיבה, אמונות מטופשות וחיזקתי אמונה אחת.

אתם יודעים מה? זה הצליח. כנגד כל הסיכויים הצלחתי. סיימתי את המשחק בזמן, פגשתי את המטרה, ואפילו נהניתי.

זה בטח לא היה קורה בלי העזרה מהחברים, בלי החשיבה החיובית, ובלי להשתחרר והמשקולת הכבדה על הרגל.

עכשיו כל מה שנותר זה לנסות את זה בבית. במשרד. ברחוב. בכביש. מול מע”צ מול הבירוקרטיה, בעסק הפרטי, מול הבוסית, מול העובדים שלי והמשפחה.

דרך אגב, אם זה גדול עליכם להגיע לחדר הסדנאות בבני ברק או צפת, הם מעבירים סדנאות גם באיטליה ובאמסטרדם :)

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 4 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה