הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 82

עוקבים: 9

החל מיוני 2013

חשבתם שזו סדרה פמיניסטית? תחשבו שוב. וגם, תשאלו שאלות. בבקשה.

15/06/2017

סיפורה של שיפחה

 

גם אם ממש ניסיתם, בטח לא הצלחתם להמנע מהסדרה המצויינת “סיפורה של שיפחה”. אם לא צפיתם, בטח שמעתם. ואם עוד לא שמעתם, תשמעו.

היום, צפיתי בפרק סיום העונה. בהקרנה חגיגית שארגנה הוט.

בקצרה? אגרוף, בבטן הרכה.

בימים טרופים אילו של איבוד שליטה על הדמוקרטיה. כשמשטר מחפש בארונות הוצאת ספרים, כשראש ממשלה מחזיק עיתון פרטי ודורס ערוצי תקשורת, חייבים לתת קרדיט להוט, שלקחה סיכון. הוט לא בחרה את הבחירה הפופולרית כשרכשה את הזכויות לסדרה, המבוססת על ספרה של מרגרט אטווד מ 1985. הוט רכשה סדרה שלא בהכרח תתקבל בשמחה על ידי הקהל.  הבחירה היא לא רק להנגיש את הסדרה, אלא להנגיש אותה בחינם.

לפני ההקרנה, פגשתי חיילת צעירה מגל”צ: “אני חובבת הז’אנר” היא הסבירה כששאלתי אותה לדעתה על הסדרה. “לא פמיניסטית ולא כלום. זו דיסטופיה שלא תקרה לעולם”. היא סיכמה.

הסדרה איננה דיסטופיה.

היא מתרחשת. כאן ועכשיו. לא רק בסוריה ובמאה שערים. היא מתרחשת כמעט בכל מקום.

די להסתכל על הרגולציה שמופעלת במדינות מסויימות (רמז: לא רק ארה”ב) בנושא הפריון, שהוא האיום הגדול שמלווה את הסדרה. זה לא רק הממסד שמתערב לי ולך ברחם ומקבל בעלות על החלטות אם להחזיק הריון לא רצוי או לא. השק הכבד נמצא על הכתפיים של כל אחת מהרגע שהיא חוצה את גיל 30 עד רגע לפני שמתאדות לה כל הביציות. שתקום מי שלא שאלו אותה מתי היא תעשה כבר ילד. וכשיש, “מתי תעשו לו אח?”.  מה התפיסה שלכם לגבי א.נשים שבחרו לא לעשות ילדים? ואיך בחרתם כמה ילדים לעשות? כמה מזה קשור להיותכם קרובים או רחוקים מהדת?

כמה מאיתנו נפרדות מהשם שלהן עם הנשואין?  קל יותר לספור את אילו שלא. אני אחת מהן. המדינה, למרות שמעולם לא החלפתי את שמי, מתעקשת לקרוא לי בשמו של בנזוגי. נכון, יש להניח שאם אכתוב בפעם החמישית מכתב ואביע את מורת רוחי, שוב, הם יפסיקו. הבירוקרטיה הכניעה אותי וויתרתי.  בימים שיש לי מצב רוח טוב  ודקה פנויה, אני שולחת את המכתב חזרה לביטוח לאומי עם הודעה “לא מכירה בכתובת זו את השם הזה”.  גם הבנק הסיר את שם המשפחה שלי, כשבנזוגי הצטרף לחשבון שלי.

מה דעתכם על ההתייחסות בחברה לרצח בתוך המשפחה? ומה דעתכם על זה שבמשטרה “רצח על כבוד המשפחה” מקבל הקלה (שלא לומר הצדקה) חלקית. גם בבית משפט. השבוע היו שלשה. שלוש נשים נרצחו בבית שלהן. במרחב הכי פרטי ובטוח. על ידי בן זוגן. זו לא בעיה של נשים בלבד. ולא, זה לא קורה רק בדימונה ובדרום תל אביב.

מבורכים יהיו הצייתנים?

אל תתנו לשיח הפמיניסטי לסמא את עינכם מהסכנה האמיתית שמעלה הסדרה: ההמון הדומם.

כן, הסדרה מבקשת מאיתנו עוורון למגדר. נכון, היא מציפה סוגייה חוצת דתות ותרבויות, סוגיית הפריון. אבל, לא רק שהסדרה איננה פמיניסטית בעיקרה, היא מבקרת זרם מרכזי של הפמינזם, שמצמצם את האישה לרחם. גברת ווטרפלד, שרק בפרק האחרון מתגלה שמה  הפרטי, היא הדמות שמייצגת את הפמיניזם התרבותי. אישה חזקה, קרייריסטית, נמצאת בין מקבלי ההחלטות. היתה הדמות המרכזית בעיצוב המדיניות לפתרון ‘בעיית הפריון’ הקשה בארה”ב העתידנית. נציגי עולם עולים לרגל לביתה ללמוד את “השיטה שייסדה”.

הסדרה מציגה את דמותה בלעג, תוך יראת כבוד, באנושיות אך ברחמים.

הכל מתחיל מצו מוסרי. אתם מבינים? צו מוסרי!

סט שלם של הצדקות רישמיות לאונס ולרצח יומיומיים. הן עטופות ברגולציה כתובה באופן רישמי ומאושרת על ידי נבחרי העם.

כמה כאלו יש לנו בחיים היום?

כמה כאלו יש לך בחיים היום?

תסתכלו מסביבכם. כמה מכם אמר ‘בוקר טוב’ למנקה של המשרד היום?

עזבו. כמה מכם יודעים את השם שלו?

כן, עשיתי לכם מניפולציה. ציפיתם שזו תהיה מנקה. בקמץ. אישה.

שלא תטעו. גם אני מולעטת בהבניות חברתיות. בלי סוף הבניות חברתיות. אי אפשר שלא. זה מה שהופך אותנו לאנושיים. חוסר היכולת להתנתק מהקהילה, מהתרבות, מהחברה שבה אנחנו חיים בה, ממדורת השבט על הפיד שלכם.

דוקא בגלל זה, אנחנו חייבים לשאול ולבדוק. לא לקבל כמובן מאליו, שום דבר. לא ראש הממשלה, לא שופט ולא מנכ”לית חברה.

“הם לא היו נותנים לנו מדים אם לא רצו שנהיה צבא”. אומרת השיפחה, ג’ון, כשמחליטה להלחם.  אחרי חודשים ארוכים של שקיעה בקונפורמיסטיות כנועה ומסוכנת. המון שהולך בעיניים עצומות אחרי הוראות ‘יצרן החברה’. מתכסה בשמיכת הנוחות המרדימה. אשליה של בטחון. פחד שמשתק, לא להיות הראשון שצועק “המלך הוא ערום”. זו הסכנה האמיתית שהסדרה מציפה. הבעיה איננה היטלר, לפי הסדרה, אלא ההמון ששתק. ההמון שקיבל את הטירוף בשלוות נפש. באדישות. שלא שאל שאלות. וכשכבר הבין מה קורה, פחד לעשות מעשה.

ומה הכי היה קשה לי? זה יכול לקרות לכולם. לכולנו. בכל מקום. איפה אני בתוך ההמון השותק?  כמה בקלות אמצא את עצמי מכה למוות גבר שאנס?  כמה בקלות אהפוך לחיילת המשרתת מנהיג עם רעיון מזוויע בעל הצדקה נורמטיבית מוסרית?  קצת אלכוהול, אוכל טוב וסיגרים יטשטשו את שיקול דעתינו. ״עם הזמן זה ירגיש לך שגרתי לגמרי״ מסבירה הדודה לידייה בחמלה.

כח ההמון השותק מאיים עלי ועליך הרבה יותר ממנהיג אחד, אדיוט ככל שיהיה, שכוחו מתאיין כשההמון מפסיק לשתוק.

שאלות, מישהו?

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 3 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה