מחממות את הלב

* הפוסט נכתב בשיתוף “שוופס”

בחורף הזה, שנדמה שמתעקש להיות קר מתמיד ונטול גשם, התחשק לי חימום אוירה. אספתי כמה חברות, מתקופות שונות בחיים, הוספתי קצת אלכוהול ונפגשנו לאורו של האח הבוערת. האש לחשה וכך גם אנחנו.

מה שכיף בערב בנות, זה שלא באמת צריך תכלית למפגש. יש מספיק בנות? מספיק רעיונות לנתח? רכילות להעביר? ומספיק בגדים לבקר? אז יש להניח שיהיה כיף.

וכשממילא, אחת החברות היא מעצבת בגדים מוכשרת שלא רק מעצבת בארץ, אלא גם תופרת הכל במתפרות מארץ הקודש, ומביאה איתה בגדים חדשים, יש ערובה לכיף!

אז התעדכנו מה כל אחת עשתה בתקופה הלא מבוטלת שלא נפגשנו. החמאנו אחת לשנייה, כמיטב המסורת, על שנים שעברו וכמה הן היטיבו עימה. אין מה לעשות, הגיל המופלא הזה, מכריח אותנו לחשוב שהשנים עושות לנו טוב.

ואם בהשתבחות עסקינן, ויתרתי על היין האדום הרגיל והטוב ובחרתי לפרגן לנו במשקה ג’יימס בונדי קלאסי: ג’ין אנד טוניק.

בגרסה הנשית, הכוס יפה ולא סתם כוס וויסקי שקופה.
בגרסה הנשית, השפתיים של הכוס נמשכו באודם תפוזים לארומה מושלמת.
בגרסה הנשית, הקרח נשאר קפוא כשנגמר המשקה.
בגרסה הנשית, היה מ ו ש ל ם.

כמי שמנתחת כל דבר (הרבה יותר מידי, יש שיטענו) מצאתי שהמשקה הזה, קיבל את הרושם של המשקה הגברי האולטימטיבי, הודות להקשרו בספרי ג’יימס בונד, אבל למעשה הוא תמצית התפיסה הנשית את החיים.

מי הטוניק התחילו את חייהם כתרופה. זו היתה תכליתם בעולם. בהתחלה, קליפות העץ נמהלו במים. אחר כך, במים מוגזים ועם הזמן,

חיילים בכיינים שלא היה להם טעים, נמנעו משתיית התרופה גם במתכונת זו. “מגישות התרופה” הוסיפו אלכוהול, ג’ין, ונוצרה הגרסה הבסיסית למשקה המפורסם.

מה שאני אוהבת במשקה הזה, שאין צורך במינונים מדוייקים. אפשר תמיד לטייב אותו. הוא קליל ודומיננטי באותה נשימה.

כדאי להקפיד על איכות המרכיבים המועטים במשקה, וגם לא לוותר על הארומה בקצה הכוס, היא מוסיפה מימד נוסף לחוויה. אם אפשר, אל תוותרו גם על כוס הנחושת.

החורף הקר התחמם, ואנחנו נהנינו מחברת חברות טובות, בגדים משובחים ואלכוהול מעודן וטוב.