הבלוג של רונית קריספין

rkrispin

מנהלת סיכונים. מנהלת משברים. מאמנת להתייעלות. יזמית. ביקורתית... פעילה חברתית.

עדכונים:

פוסטים: 78

עוקבים: 7

החל מיוני 2013

CafeNaglerPic2

הקפה הוא רק תירוץ.

הסרט “קפה נגלר” הוא על הרבה דברים ומעט על הקפה המשפחתי מברלין של שנות ה 20.

סיפור המסגרת של הסרט “קפה נגלר” הוא על נכדה שמתבקשת לצלם סרט על הקפה המיתולוגי המשפחתי שנסגר ב 1925, עת עלתה המשפחה ארצה. בית הקפה ישב בלב ליבו של הרחוב הברלינאי הבוהמי והשקה באופן יומיומי את מיטב הנפשות הפועלות בברלין. סצנת הפתיחה מציגה את כלי הפורצלן שבהם שתה אלברט איינשטיין. כל רצוני היה לשמוע היכן ניתן לשתות בספל הקפה המיוחס  ולא הצלחתי להמנע מחישוב סטטיסטי של הסיכוי שלגמתי בדיוק מאותו הספל עם האדון איינשטיין.

אלא שדי בהתחלה, אתה מבין שהסרט הוא רחוק מסיפור משפחתי על סבתא ייקית שמבקשת להנציח את מורשת המשפחתית העניפה ויותר על הבניית מציאות של משפחת מהגרים שעלתה ארצה ונאלצה להתחיל את חייה כמעט מאפס. על הזכרונות, על ההאדרה, על אישה אחת שעזבה את ברלין ב 1925, אך ברלין מעולם לא עזבה אותה.

הדמיון העצום בין גיבורת הסרט ובין סבתא של אישי היקר גרם לי להתבונן בסרט מזוית ראייה אפילו רחבה עוד יותר.

אני, שהורי היגרו ארצה בשנות החמישים מצפון אפריקה, נישאתי לאיש שמשפחתו עלתה ארצה ממדינות אירופה ונחשפתי לגינונים ולהבניית מציאות שהיום, יותר מתמיד, אני מבינה שאחיזתם במציאות היא, איך לומר בעדינות, קלילה.

הסרט  לקח אותי לדיון על כור ההיתוך הישראלי, על רב התרבותיות ועל הבניית מציאות תלויית תרבות.

עד כדי כך, שהמשפט הראשון שאמרתי ביציאה מהאולם היה “זה סרט חשוב להבנת כור ההיתוך הישראלי”. במקרה, עמד לידי אחד, מאיר שליו , שפסל בהינף יד ואמר שלא כל סרט צריך לתת לו אמירה חברתית. ושהוא “סתם נהנה מהסרט”.

מהצד השני שלי, עמד דביר בנדק שדוקא אהב את הרעיון והוסיף שהבניית המציאות על האדרת החיים בגולה נכונה גם למגיעים ממרוקו שנהגו לספר איך היו בארמון המלך ומה היה תפקידם שם. לרוב, נמצא פער אדיר בין החוויה שזוכר אותו נער גולה ובין החוויה האמיתית.

ביננו, למי אין האדרה לחייו בשנות ילדותו? איך היה הילד הכי XXX בכיתה? You Name It.

 

הסרט חמוד, קליל, ומעודד שיח פילוסופי.

קצת ספויילר – גם את השקר הגישה לנו יוצרת הסרט בעדינות ובנימוס ייקי. השקו אותנו בשקר הזה בכלי פורצלן עדין ויפה,  מטופל בהומור ובאינטליגנציה.

Nagler

עוד מהבלוג של רונית קריספין

הגוף שלי, הוא שלי. גם אחרי שאמות.

גילוי נאות: אני מחבבת את יעל גרמן. אישה מוכשרת, עבר מרשים כראשת העיר הרצליה, מייסדת מוסד חינוכי ואפילו מנהלת מפעל אלקטרוניקה (בלי שעשתה תואר "איכותי" בפיסיקה כמיה...שימי לב הקוראת פסברג...). יעל קיבלה על עצמה את תפקיד שרת...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הידד לחופש הגדול

      אי שם, כשהכרתי את איל, והבנו שאנחנו מתחתנים, החלטנו החלטות. החלטנו שבגיל 40 נפרוש, ניקח את ארבעת הילדים שלנו וניסע לטיול ארוך בעולם.  כשנחזור, נעבור...

תגובות

פורסם לפני 3 years

ברוכה הבאה למשבר גיל ה 40

פעם, מזמן, התאמנתי באתלטיקה קלה. הייתי אפילו מאוד טובה. כל כך טובה, שבנצי שוורץ ז"ל, המאמץ המשובח שהיה לי חשב שעם תוצאות כמו שלי, אני מבוזבזת שלא התחרתי בתחרויות ארציות ובחרתי "לפרוש" לטובת כתיבה עיתונאית במעריב לנוער. אבל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר