הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

“אם אנחנו מצליחות להקפיא רגעים כמו שתמיד רציתי, יהיה זמן שבו משהו יפשיר, שהזכרונות יתפוגגו ונצטרך להמציא משהו חדש”

31/05/2013

“אם אנחנו מצליחות להקפיא רגעים כמו שתמיד רציתי, יהיה זמן שבו משהו יפשיר, שהזכרונות יתפוגגו ונצטרך להמציא משהו חדש”

האם לא זה העניין בספרים משני חיים? אין ספק שהיו ספרים רבים במהלך חיי שיכולתי להצביע עליהם ככאלה. החל מהאסופית של לוסי מוד מונטגומרי, ספר שהגיע אלי בירושה כשחסר בו הדף הראשון ולכן יכולתי לדמיין הרבה התחלות שונות, כל פעם שקראתי אותו מחדש, אבל יותר מכל דמיינתי פרקים שלמים מהספר, הקמתי אותם לתחייה בדימיוני פעמים רבות. אפשר לומר שבזכותו הגעתי למחוזות רחוקים על כנפי הדמיון ומאוחר יותר גם על כנפי הג’מבו… והיה הספר ההוא בשני חלקים, על חיי מיכאלאנג’לו של אירווינג סטון, שדפיקות פטישו בשיש קררארה הקר מהדהדות בי גם עכשיו כשאני מזכירה אותו – וואו! איזו התרגשות! הספר הזה היה עבורי כרטיס הכניסה לעולם האמנות. אחריו קראתי, ולמדתי ונסעתי לראות יצירות ללא מחיצות, זה הספר שבגללו התשוקה ליצירה הפכה חלק ממני. והיה כמובן מאה שנים של בדידות, שהמורה שלי לספרות, זה המורה שלקחתי איתי לכל החיים, השאיל לי מספרייתו הפרטית, ואמר לי שאם לקרוא ספר אחד בחיים אז זה הספר, למרות שאני חושבת שהוא טעה, אני מודה לו על ההכוונה לעולם קסום, וצריך לזכור את המחזה “בלוז” של יעקב כהן שכשקראתי אותו בגיל 17, הבהיר לי בחדות מהי משמעות החיים, שבלא מוות נוכח, החיים חולפים בלא כלום … היו עוד הרבה ספרים שקצרה היריעה מלדון בהם ובתרומתם למי שאני, אבל יש ספר אחד שאך לאחרונה הרחיב את ליבי יותר מכל וגרם לי להסתובב כטווסה זמן רב בין חנויות הספרים, לחפש ולגלות שהוא נמצא, בין אם על שולחן הספרים החדשים או בין אם על מדפי ספרות המגדר (שהם קטנים בדרך כלל), אבל הוא שם – מזוודות, הספר שכתבה אילאיל קופלר, בתי.

מעבר לעובדה הפשוטה שאני אם גאה בביתה שחלמה, רצתה והגשימה, כתבה את ספרה הראשון שהודפס, הופץ ונמכר, אני מרשה לעצמי לחשוב על ספר הביכורים שלה כעל ישות עצמאית, ולספר שדמעתי כשקראתי אותו לראשונה, בעיקר דמעות של עונג צרוף. התענגתי על העברית המשובחת שבצער אני מכירה בעובדה שהיא נדירה בימנו, על הרומנטיקה החובקת את שורותיו, מהסוג הענוג והלירי, כזה שגורם להתרפק על תקופות שלא ישובו, על סיפור האהבה שמסופר כל כך יפה.

אני, שנוטה לחשוב על עצמי כעל בת 15 נצחית, אהבתי לקרוא נקודת מבט בוגרת על הגיל הזה, או בקירבת הגיל הזה, אהבתי לקרוא על אהבה זכה ויפה, רוקדת ריקוד עדין בין עולמות שונים, זה הישן, זה החדש וזה העתידי כאילו היה מסע אינסופי, סוחבת במזוודותיה את כל הלבטים, הזכרונות, הפחדים, השמחות והמאווים, בדיוק כמו ארנדירה בואנדייה של גרסייה מארקס, הסוחבת את שק עצמות משפחתה המקרקשות על גבה. מזוודות שזור דימויים נפלאים, הוא כתוב כתיבה הכי נשית שאני מכירה, מכיל המון פרטים קטנים שיוצרים את התמונה הגדולה – צבעונית, עגולה ורכה. אם יש קושי במהלך הקריאה הוא הקושי לנשום…

הספר חשוב מאוד לקהילה הלהטב”ית, חשוב לכל מתבגר/ת בעצם העובדה שהוא נמצא על מדף הספרים כדי לקרוא, אבל בשבילי, בניגוד לספרים האחרים שציינתי, שהצליחו לברוא לי רגעים חדשים, מזוודות הצליח להקפיא אותם עבורי, והדבר הכי נפלא בעיניי, שהרגעים היפים האלה, כולל אלה שאני קוראת בין השורות, תמיד יהיו שם, מחכים לי, כתובים בכשרון גדול כל כך. ותמיד אזכור שכשגמרתי לקרוא את הספר, נשארתי עם אותו חיוך על הפנים זמן רב אחרי. הבנתי שוב, שזכיתי.

לאתר מזוודות

ביקורת על הספר מזוודות מאת שרון מגנזי

________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הפרויקט “הספר ששינה את חיי”, ביוזמת הבלוגרית אורנה פילץ

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה